“חב”ד עושים הרבה דברים טובים לקירוב יהודים” • הרב שטיינמן שלי

היה זה בימים ההם, בזמנים הקודמים, בהם הייתי בטוח שכולם טועים. לא משום שאני צודק, אלא מחמת העדר זהות.

גדלתי על ברכי ההתנגדות. להכול. לכל דעה או תפישת עולם שאינה מזוהה בדיוק מושלם לתפישת עולמה של הישיבה בה למדתי.

חונכתי להדרת השונה. לא מתוך רוע חלילה, אלא בשם שימור הדרך המסורה.

באותם ימים לימדתי קבוצת אמנים בתל אביב, ביניהם ידועי שם ומפורסמים.

הרב שטיינמן הורה לי ללמוד איתם מסכת בבא קמא, אך די מהר הבנתי שהם מבקשים עומק ופנימיות. כך התחלתי ללמוד את אגדות התלמוד עם פרשנות רוחנית ופנימית.

מאותו לימוד יצאו לאור שני הכרכים של ספרי ‘שירת התורה’.

היתה זו קבוצת לימוד ולא קהילה או אג’נדה, כך שטבעי שבעלי עניין רבים ינסו להשתייך באופן כזה או אחר לקבוצה. ובאמת, רוחות שונות החלו לנוע בין הלומדים: היו שנמשכו ללימוד קבלה בדרך מסוימת, היו שהתחברו לברסלב והיו שדבקו בחב”ד.

•

 תמיד שמרתי על ליברליות, למרות שבלבי בזתי לכל אותן שיטות שאז כיניתי ‘קיקיוניות’. אך כשהחלו להישמע דיבורים על לימוד חסידות בדרכה של חב”ד, התקשיתי לקבל את ה’שונה’. נאמרו דיבורים שחייבו אותי להסביר, וכך הגיע מצב שהיה מי שדרש ‘ויכוח’ ביני לבין אחד ממשפיעי חב”ד שליט”א.

בלהט המחלוקת, אפילו לא מצאתי זמן לשאול ולהתייעץ, וכך נסחפתי אחר הרגשות הסוערים אל אותו לילה.

התנהל שם דיון נמוך ובו התערבבו מושגים; אני פרקתי את מטעני וזעמי, והוא הסביר בשלווה את עיקרי האמונה. נוצר בלבול שכולנו הבנו שחבל שהחל.

ימים ספורים לאחר מכן נכנסתי לביתו של הרב שטיינמן, שבאותם ימים התעניין מאוד בהתקרבות הרוחנית של חברי הקבוצה, וסיפרתי לו על הוויכוח ועל הזליגה המאיימת של חברים מאיתנו לזרם ה’בעייתי’… חב”ד.

הרב שטיינמן הביט בי במבט תמה. ‘הם גם יהודים’, הוא אמר, ‘איפה פה הבעיה?’

גמגמתי משהו כמו ‘יש שם כפירה’, אבל הוא נענע בראשו לשלילה ואמר בנחרצות: “חב”ד עושים הרבה דברים טובים לקירוב יהודים להשם יתברך, מה העניין להתווכח…”

•

רק כשיצאתי מביתו, הבנתי את עומק הזעזוע שעברתי.

הבנתי שחונכתי בטעות על שלילת האחר, וזאת בשם גדולי ומאורי הדרך המסורה, בעוד שהם עצמם, אוהבים כל יהודי ורואים רק טוב בזרמים השונים שבעם ישראל.

הרב יצחק גבאי. צילום: באדיבות המצולם

הזעזוע המבורך הזה גרם לי להתנצל, על הכל, ולפתוח דף חדש בגישתי לחסידות.

כבר באותה שנה מצאתי את עצמי נואם באירוע הגדול של י”ט כסלו שנערך על ידי ישיבת חב”ד רמת אביב של הרב יוסי גינזבורג. ומאז נפתחה הדרך. התחלתי ללמוד חסידות, התחברתי לחב”ד ולברסלב, לראי”ה קוק ולבעל הסולם, ועוד.

הבנתי שהפסדתי, בשם ההתנגדות.

ביום שני כ”ד כסלו תשע”ח – הבנתי שהפסדתי. הפסדנו. את מנהיג ה’מתנגדים’, שברוחו המרוממת ובחכמתו עקר את סממניה האחרונים של ההתנגדות, וסלל את הדרך לאחדות אמתית בין אינסוף הזרמים שביהדות.

הפסדנו. כי יש לנו עוד הרבה מה לקלף.

• הרב יצחק גבאי. מרבני הידברות ורב תאגיד השידור – ‘כאן’. אב לחמישה ומתגורר במודיעין עילית. הטור מתפרסם בחרדים 10