מדוע רוב המצוות דורשות מגע פיזי

היהדות מתאפיינת בשילוב המיוחד המתקיים בה בין ארץ לשמים, בין הארציות והקדושה הרוחנית.

הפסוק “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” מבטא היטב את גישתה של התורה לחיים. לא הינתקות מחיי העולם והסתגרות בארבע האמות הפרטיות, אלא בדיוק להפך – החדרת הקדושה לתוך החיים הארציים.

בדתות אחרות, להבדיל, תפיסת הקדושה משמעותה התנזרות מחיי העולם. אדם המבקש להיות קדוש נדרש להסתגר במנזר, לא לבוא במגע עם המולת העולם, ובדתות מסוימות אפילו לא לשאת אישה.

אבל ביהדות דווקא הטקס של החתונה נקרא ‘קידושין’, כי תפיסת הקדושה ביהדות הפוכה לגמרי. קדושה משמעותה לקדש את העולם, להחדיר קדושה בתוך החומר.

זה מאמין וזה רואה

תורת החסידות מדגישה מאוד את המרכיב הזה. היא מלמדת שיהודי נדרש לעבוד את בוראו לא רק בבית הכנסת ובבית המדרש, אלא גם בשעה שהוא עוסק במלאכתו, במפעל או במשרד. יתרה מזו, פתגם חסידי קובע כי ‘יושב אוהל’ (יהודי היושב באוהלה של תורה) מאמין, ואילו בעל עסק רואה. דווקא מי שחי בתוך העולם הגשמי רואה את ההשגחה הפרטית ואת ידו של הבורא המכוונת את המהלכים.

זה אחד ההסברים מדוע מצוות התורה, רובן ככולן, מתקיימות בעולם הגשמי דווקא.

מצוות יחידות בלבד קשורות לתחום הרוחני הצרוף, למחשבות או לרגשות. רוב המצוות דורשות מאיתנו לבוא במגע עם דברים פיזיים, גשמיים. תפילין באמצעות עור של בהמה, ציצית על-ידי צמר, ארבעת המינים – פריטים מן הצומח, מצה – מזון גשמי; וכך הלאה.

כי זו כל תכלית נתינת התורה על הר סיני – להחדיר את הקדושה לתוך העולם החומרי, לחבר את השמים ואת הארץ, ולעשות מהעולם הגשמי דירה לקב”ה.

אנחנו רואים את החיבור הזה גם אצל גדולי החסידות. מדובר בענקי רוח, שתורתם משקפת עומק עצום וחתירה לרמות רוחניות עליונות ביותר; ובה בעת הם מעורים בחיים היום-יומיים הבסיסיים ביותר של צאן מרעיתם ומטפלים בבעיות ארציות פשוטות של יהודי פרטי ושל כלל ישראל.

האמת השלמה

וזו למעשה הגדולה האמיתית. אנשי רוח והגות נוטים, מטבעם, להתלהב מעניינים גדולים וחובקי עולם, ואילו פרטים קטנים של חיי יום-יום נתפסים בעיניהם כמטרד מעיק. היכולת לשלב את השניים ולתת את מלוא תשומת הלב גם לבעיות ארציות קטנות – היא השלמות האמיתית.

זו האמת השלמה, המחברת את כל הקצוות. שיטה שמצטמצמת לענייני רוח בלבד או לדברים ארציים בלבד, אינה יכולה להיות אמת שלמה. האמת חובקת את כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים גם יחד. היא מדריכה את האדם בתחומים העדינים והרגישים ביותר בחיי הנפש, ובה בשעה מעניקה השראה וכיווני דרך לפעילות ארצית, גשמית ויום-יומית.

זה האיזון הנכון בין הראש המגיע ל’שמים’ לבין הרגליים הנטועות ב’ארץ’. וכך משיגים גם את ה’שמים’ וגם את ה’ארץ’.