מודל דוד שימרון ויצחק מולכו מת

ב-15.11.2016 ב-11:00 שלחתי לעו”ד דוד שימרון את השאילתה על מעורבותו בעסקאות הצוללות וכלי השייט כפרקליטו של מיקי גנור, נציג המספנה הגרמנית.

שימרון סימס: “אנסה להגיע לזה היום, כי אני בדרך לבימ”ש עכשיו. ייתכן שאספיק להשיבך רק מחר”.

סימסתי חזרה: “מההתרשמות שלי יש לך יכולות למצוא חמש דקות מעכשיו ועד השעה שמונה בערב לכתוב תגובה”.

שימרון התרצה וכתב תגובה לשידור. הוא טען שמעולם לא דיבר עם “גורמי ממשל” לגבי העסקאות הללו.

שישה ימים מאוחר יותר ביקשתי את תגובתו לידיעה כי בניגוד להצהרתו הוא כן דיבר עם לפחות “גורם ממשל” אחד. הוא התקשר ליועץ המשפטי של משרד הביטחון בטרוניה על כך שהמשרד הוציא מכרז בינלאומי לקניית ספינות שטח.

שימרון לא הסביר את הסתירה בין הצהרותיו, אישר שדיבר עם אחז בן ארי וטען ש”מותר לי על פי הסדר ניגוד העניינים סעיף 7(ג)”. מאוחר יותר התברר כי לא נחתם איתו מעולם בכלל הסדר ניגוד עניינים. הסדר כזה נחתם רק עם שותפו, עו”ד יצחק מולכו, ונאמר בו כי הוראות ההסדר יחולו בשינויים המחויבים על עורכי הדין האחרים במשרד.

•

כשהתחלתי לסקר את סביבתו של בנימין נתניהו, חשבתי ששימרון הוא סוג של “תינוק שנשבה”. אדם טוב והגון, שנקלע לייצג את משפחת נתניהו. אפילו ריחמתי עליו. פרקליט מכובד שצריך לכלות את ימיו ולילותיו בהכנסת ידיים עמוק לזבל.

הנחתי שהוא פשוט לא יכול להגיד ‘ לא’ לנתניהו’ז, אולי גם נהנה מהכוח והשררה.

לא לקח הרבה זמן והתפכחתי.

שמעתי את סיפורי העובדים לשעבר עבור נתניהו, ששימרון היה מעורב בכיבוי השריפות שלהם. אודליה כרמון, היועצת לשעבר של נתניהו, סיפרה לי איך שימרון הסתכל לה בעיניים והתכחש לדברים שאמר לה מוקדם יותר.

על בשרי חוויתי ב-2011 את ההתנהלות של שימרון. במהלך העבודה על תחקיר ‘ביבי טורס’, גיליתי הרבה מאוד חשבוניות מוזרות. שתי חשבוניות שמימנו לכאורה אותה נסיעה של נתניהו. העברתי הכול לשימרון זמן רב לפני הפרסום. לגבי אחת הנסיעות הוא לא סיפק שום הסבר. שוב ושוב דחקתי בו להסביר איך יש שתי חשבוניות על אותה נסיעה. שוב ושוב הוא חזר על הטענה ש”לא היה מימון כפול”, אבל סתם ולא הסביר.

עשר דקות אחרי שפרסמתי את החלק הזה של התחקיר, אנשי נתניהו הפיצו את אחת החשבוניות עם כיתוב עליה – “בוטלה”. מיד אחר כך נפתחה מתקפה בהובלתו של שימרון על התחקיר כולו.

•

שימרון החל לייצג את גנור כבר ב-2011. חמש וחצי שנים אף אחד לא אמר לו מילה. כל כך בטוח הוא בעצמו שהוא דיבר עם אנשי עסקים ישראליים, צמרת המועצה לביטחון לאומי ידעה, צמרת משרד הביטחון ידעה, באוגוסט 2016 הוא אפילו יושב על זה עם יו”ר ההסתדרות וכל הזמן הזה התקשורת הישראלית, שאוהבים לייחס לה יכולות מאגיות, לא ידעה כלום (להגנתנו ייאמר שאנחנו לא היחידים שלא ידענו. גם ראש הממשלה לא ידע, לטענתו).

מבחינת שימרון, זה גם בסך הכול מדרגה חדשה ברצף. כפי שדווח בתחקיר של שחר גינוסר ב’ידיעות’, שימרון כבר ייצג לא מעט לקוחות שנזקקו לעזרת נתניהו. הוא גם לא היסס לייצג את ערוץ 9 ולקוחות נוספים בתחום התקשורת, כשנתניהו כיהן כשר תקשורת. הכול עבר. אף אחד לא דרש ממנו להפסיק לייצג, לא קמה סערה ציבורית, הוא המשיך לשבת במשאים ומתנים קואליציוניים בבוקר ולייצג לקוחות מול הממשלה בערב.

בפרשה הנוכחית, מצבו המשפטי היה הכי נוח, לכאורה. הוא עורך דין. מוכר שירותים משפטיים. מוציא חשבונית. גם כשהחשבונית מופרזת נורא והשירות המשפטי מבוסס לא מעט על היכרות וקשרים, זה לא בהכרח עבירה.

יעקב ויינרוט זוכה על תיק כזה. אהוד אולמרט ושולה זקן הלכו לכלא. נגד עו”ד אורי מסר אפילו לא הגישו מעולם כתב אישום. אין לי מושג, כמובן, אם שימרון יואשם בפלילים, אבל דבר אחד כבר יצא מהפרשה הזאת – מודל שימרון מולכו, הערבוב של קרבה ועסקים, המודל הזה מת.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר התפרסם ב”הארץ”