זכרונות משבת: כששמעון ברייטקוף מגלה את הסודות שאליטוב מסתיר
1.
עיתונאי משפחה, לא הגיע הזמן שתתאמו ביניכם את הטורים?
לא תאמינו, אבל אם רכשתם את עיתון משפחה, קיבלתם בחלק מהעמודים כפילויות. אני באופן אישי קראתי תחילה את טורו של יוסי אליטוב – “כשביבי הופך למכלוף”. זה היה מרתק.
הוא מספר על שבת שמחה אצל אחד מפעילי ש”ס, מיכאל אילוז, “אחד הפעילים הנאמנים לדרעי זה שנים”, ואיך דרעי “של שבת הוא דרעי אחר מזה של ימות החול”.
“לאחר שירה בציבור ולגימת כמה בקבוקי ‘שאטו דרעי’ משובחים, אריה דרעי משחרר את עניבתו. בהעדר מצלמות ומכשירי הקלטה, אריה דרעי פותח את סגור לבו ומדבר עם דורשי שלומו באופן הכי משוחרר. המחיצות נופלות והפוליטיקאי הוותיק הופך להיות איש רעים של שירה ודברי תורה, שיח פתוח ושטיחת תעוקות אישיות”.
אליטוב גם מתאר תובנות רבות שנשמעו באותה שבת מפי דרעי. קצת התפלאתי איך השומעים זכרו לצטט… ואז קראתי ניתוח מעניין, לפיו נתניהו נטל את אומנות דרעי העתיקה, זו שניצחה על קמפיין ‘הוא זכאי’ – ומחקה אותה. “ביבי עקף לאחרונה את מחולל קמפיין ‘הוא זכאי’ בשנת תשנ”ט. לראש ממשלת ישראל כבר אין בעיה להתנצח ראש בראש עם מפכ”ל המשטרה, להאשים אותו בבזבוז של מיליונים עבור שכירתו של איש יחסי ציבור”.
אבל אז קראתי כמה דפים קדימה את ‘המזנון’, טורו של שמעון בריטקופף, והבנתי מי המקור לכל הטוב הזה.
קראו והבינו: “כשנכנסנו השבוע יוסי אליטוב ואני ללשכתו של שר הפנים, הדבר הבולט ביותר היה הדיסוננס. בעוד בחוץ יהום הסער, המשרד של דרעי נראה כמו משרד איכות הסביבה השוויצרי, שקט במסדרונות, אווירת סמי-צוהלת במשרדים. כאילו כל מה שקורה בחוץ זה חזיון תעתועים”.
אצל בריטקופף מופיעות שאלות רשמיות, ותשובות רשמיות של דרעי. מטבע הדברים וכדרכם של שיחות שכאלו שיש בהן תמיד גם חלק של אוף-דה-רקורד.
אז אם אני מנסה לנחש, את כל החלק של ה’אוף’ נטל אליטוב לטורו, את ה’און’, נטל בריטקופף – ואם תקראו את שני הטורים תקבלו תמונה מלאה.
בפעם הבאה, אם תרצו לעשות את זה קצת יותר אלגנטי, פשוט אל תסגירו את העובדה שאל החדר במשרד הפנים נלווה גם אליטוב. לא מסגירים מקור, חברים.
2.
אבל את הקטע היותר נועז מצאתי דווקא בכותרת הראשית של חלק החדשות במשפחה.
אחרי שבשבוע שעבר יצא העיתון באומץ עם עמוד ראשי וכפולות עמודים נגד הפלג הירושלמי ונזקי הפגנותיו (ושאפו לעורך החדשות אליעזר שולמן על ההחלטה האמיצה) – מפגין השבוע משפחה אומץ בזירה של ש”ס.
למה אומץ?
כי תבינו לבד איזו התקוממות תהיה בקרב בני התורה של ש”ס על תוכנית מהסוג שנחשפה בעמוד החדשות של השבועון: “חשיפה – התוכנית המפתיעה של בכירים בש”ס בעקבות הסקרים המאכזבים: להחזיר את הגלימה”.
אם לא הבנתם, אסביר: הסקרים לא ממש היטיבו לאחרונה עם ש”ס, אז “בכירים בש”ס” החליטו שכדאי שתוחזר הגלימה של הראשל”צ למפלגה (“פעילים מרכזיים בש”ס ביקשו השבוע מיו”ר התנועה ליזום התפטרות של הראשון-לציון הגר”י יוסף מתפקידו הממלכתי, כדי להחזיר את המצביעים הביתה”).
כלומר, אם הראשל”צ והגלימה יחזרו למפלגה – הסקרים יחזרו לעלות. האם בכך מתכוונים אותם “בכירים” ו”פעילים מרכזיים” לתלות בנשיא מועצת החכמים, חכם שלום כהן, את הסיבה לצניחה בסקרים? והאם בני הישיבות של ש”ס, בני התורה שלה, הגרעין הקשה, יאהבו רעיון מסוג כזה?
בטורו של ברייטקוף לא מצאתי אזכור לתוכנית הזו (למרות שעמוד השער מפנה גם לטורו), אבל אצל אליטוב – מצאתי גם מצאתי. מתברר שהפעילים המרכזיים הם מי שהזמינו את דרעי לשבת “כמיטב המסורת המרוקאית החמה והנלבבת”.
“הגענו למסקנה”, הם אמרו לדרעי, “כשגלי הכנרת המו ברכות מהמרחב הפתוח.. שאין מנוס. אתה צריך לסור אל הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף ולבקש ממנו להתפטר מתפקידו הממלכתי ולהנהיג את ש”ס… בכל פעם שאנחנו תולים מודעה על אירוע שבו ישתתף הראשון לציון – אלפים נענים ובאים, בדיוק כפי שהיה אצל אביו הגדול, מרן, לפני עשרים ושלושים שנה. הוא מביא איתו חשמל באוויר. הצבתו בהנהגת ש”ס תחזיר את הלהט שחסר לכינוסי התנועה”.
האם היית מצטט ציטוט שכזה, יוסי, לו היה מדובר ברעיון לחילופי גברי בחב”ד? ב’דגל התורה’? ויהי לפלא.
‘בין השורות’ בטוח שכותב השורות לא התכוון לזלזל בכבודו של חכם שלום כהן, וכך גם המשפחה החשובה המצוטטת בטור.
אבל זו התוצאה.
3.
הייתי מציעה למי שבחר את כותרת השער של העמוד הראשון במשפחה לעיין בטורו של אליטוב ולהבין שכותרת ראשית של עיתון לא בונים על אמירות אל תוך הלילה של פעילים. “משפחתו של מיכאל אילוז, אחד הפעילים הנאמנים לדרעי זה שנים, ערכה שבת חתן לאחד מצאצאיה. מי אם לא אריה דרעי יתבקש לכבד את השבת בנוכחותו ולשמוח יחד עם בני המשפחה באהבה ובדיבוק חברים, כמיטב המסורת המרוקאית והנלבבת”.
באמת מרגש, באמת יפה שפעילים מזמינים לאירוע את יו”ר המפלגה, בפרט כשמדובר בפעילים שהלכו עם דרעי גם בהיותו רחוק מתפקיד פוליטי.
אז “בשבת האחרונה, כשגלי הכנרת המו ברכות מהמרחב הפתוח, הפתיעו החברים את דרעי בבקשה מקורית” – ומכאן הגיע מנסח הכותרת למסקנה על החלפת צמרת רבני המפלגה. ככה בונים כותרת ראשית לעיתון? ממשפחה מצפה ‘בין השורות’ ליותר רצינות.
או כפי שהסביר אליטוב בטורו, בנושא אחר:
“מוסד ההדלפות שעליו מלין נתניהו השכם והערב ראוי אחת ולתמיד לדיון מעמיק… מי שעומדים מאחוריהן. ההדלפות הנוספות הן בדרך כלל פרי דמיונם של עיתונאים שזקוקים לכותרות. הללו לוקחים רבע שמועה מפה וחצי הנפצה משם, ויוצאים עם כותרת סטייל ‘התפתחות דרמטית בחקירה’, ‘קפיצת מדרגה בחקירה’, ועוד כותרות שאפשר להגיד עליהן הרבה דברים, אבל לכלל כותרת אמיתית הן אינן מגיעות”.
משפחה, תלמדו מיוסי.
4.
את הטור היפה ביותר מצאתי השבוע, לא תאמינו, ב’יום ליום’.
תחת הכותרת “מאושרות בדרכן” מתארת הכותבת איך “חיה אנגל שטיין הולכת לעבוד אצל אשת ראש הממשלה”.
אז שימו לב לכיתוב בסוף: “גילוי נאות וחשוב: הכותבת אינה מכירה את אשת ראש הממשלה ומשפחתה באופן אישי. הסאטירה נכתבה כקטע דמיוני לחלוטין”.
מכאן, לטור עצמו.
הוא מתחיל במילים: “חיפשתי עבודה. כמעט שנה חיפשתי, ולא מצאתי”. בסוף, היא מצאה. “יום אחד התקשרה אלי מ’, חברה וקרובת משפחה, ואמרה נרגשות: ‘מצאתי לך עבודה. משהו מדהים!”
ככה הכל התחיל.
בהתחלה, אנגל שטיין התלהבה מהעבודה, “נרגשת עד ללא נשוא”. היא הגיע “למעון המפורסם ביותר בארץ לראיון עם הגברת הראשונה”, “הראיון הלך יפה”, “השם עזר לי ומצאתי חן בעיניהם”.
הכול היה בסדר, אגב, עד שבאה “עורכת הדין צביה אמזלגוביץ והרסה לי את הכל”.
היא תפסה את חיה, שאלה “כמה את מרוויחה לחודש?”, הציגה את עצמה, והציעה “פי מאה”. אחר כך התחילה ללמד אותה “תפתחי עיניים ותבחיני בכך שמנצלים אותך”.
העיניים נפתחו ונפתחו, עד ש”עכשיו, אני באמצע הבלגן. אני כבר לא עובדת אצל גברת ראש הממשלה וגם לא בחיפוש עבודה. אני עובדת בתביעה. מיליון שקל תלויים ועומדים מנגד”.
פשוט טוב.
5.
נשיא מועצת החכמים של ש”ס, חכם שלום כהן, ודברי קודשו, ממלאים גם השבוע שני עמודים ב’יום ליום’.
לא יעלה על הדעת שמישהו מסביבתו מעביר לעיתון את החומר. אבל יש לו כנפיים, והוא בדרך נס נוחת במערכת העיתון. שיקרא עם ישראל וישכיל.
גם טורו של חבר מועצת החכמים, רבי דוד יוסף נוחת במערכת העיתון באורח פלא. ‘מכתם לדוד’ מתפרסם גם השבוע. בדקתי ומצאתי.
6.
כתבה מעניינת מצאתי בבקהילה, על בית המשפט העליון.
תחת הכותרת ‘חונטה דורסנית’, מגולל יצחק פלדמן (גילוי נאות: עוזרו של ח”כ ישראל אייכלר. עוד גילוי נאות: בן משפחה של ‘בין השורות’) את ההיסטוריה של האקטביזם השיפוטי, אותו הוא מכנה “דורסני”. הוא גם מצטט את ד”ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורם ‘קהלת’. תמונתו של בקשי מופיעה בגוף הכתבה.
אלא שמופיעה תמונה נוספת, והיא תמונתו של פרופ’ גדעון ספיר, “אחד המועמדים המועדפים על השרה שקד”. ספיר, מתגורר בגוש עציון, בוגר ישיבת ההסדר ‘הר עציון’, סיים בהצלחה את בחינות ההסמכה של הרבנות הראשית… אבל לא נבחר לתפקיד. הסיבות, מובנות.
כעת, שימו לב לשורות הבאות, הן חשודות בעיני:
“אבל לא רק הם מפחדים. גם בכירים במערכת המשפט שנוטים לדעות שמרניות מסרבים להשמיע את דעתם בקול. הסיפור הבא הוא רק דוגמה קטנה לכך: לצורך הכתבה ראיינתי את אחד מבכירי עולם המשפט בישראל. דמות שמרנית. כזו שבמערכת בחירות שופטים שונה, היה מתמנה באופן ודאי לשופט בבית המשפט העליון. לקראת סיום הראיון קולו החל לרעוד מעט, ובסיום הוא ביקש שהשיחה תהפוך מראיון לשיחת אוף דה רקורד. וכל מילה נוספת מיותרת”.
האם צודק ‘בין השורות’ כשהוא חושד ששיחת ה’אוף דה רקורד’ הייתה עם פרופ’ ספיר? משום מה, כל הרמזים מוליכים אליו. “דמות שמרנית”, “כזו שבמערכת בחירות שופטים שונה היה מתמנה באופן ודאי לשופט בבית המשפט העליון”.
האם גם הוא מפחד לדבר בקולו ולהזדהות בשמו?
ויהי לפלא.
7.
ומכאן, לפינת הטעויות – והפעם מתוך טורו של יעקב ריבלין.
נדגיש תחילה כי טעויות קורות כל העת, לכל עיתונאי, ואין מטרת הצגתן כדי להפחית כהוא זה מהטועה או הטועים.
אפרופו התפטרות ח”כ ישראל אייכלר מהוועדה למינוי דיינים לטובת איש ש”ס, ח”כ יואב בן צור, כותב ריבלין: “יעקב אשר לא יושב על מנדט של דגל התורה, אלא של אגודת ישראל. אם פרוש לא היה מקיים עבורו את החוק הנורווגי כשם שליצמן סירב, הוא היה נשאר בחוץ. לפיכך המקום שלו הוא בעצם של אגודת ישראל ואין לו זכות לדרוש תפקידים שנמצאים בתוך החלוקה שלה. דיו בכך שהוא מכהן כחבר כנסת על מכסתה.
“כפי שהדברים נראים כעת, ידה של אגודת ישראל היא על העליונה. גם אם תתקיים הצבעה בתוך הסיעה המאוחדת, דגל התורה צפויה להפסד של ארבעה מול שלושה, וזאת כי במסגרת ההסכם בין דגל לפרוש על החוק הנורווגי נקבע שפרוש נשאר בעל זכות הצבעה לכל דבר בסיעה. כמו כן נקבע שאשר לא יכול להצביע בנושאים עקרוניים השנויים במחלוקת בין שתי הסיעות”.
שים לב, ריבלין. ליהדות התורה יש שישה מושבים בלבד, אזי – או שחברי אגודת ישראל, 4 במספר, מצביעים (כולל פרוש, המצביע כי הוא “בעל זכות הצבעה לכל דבר בסיעה”, וב’דגל התורה’ מצביעים 2 בלבד – גפני ומקלב, לאשר אין זכות הצבעה, באשר כסאו אינו ‘אמיתי’), או שההצבעה נערכת 3 מול 3. אין חיה כזו 4 מול 3.
טעות נוספת:
“על מה ולמה נאבקים בתוך יהדות התורה על תפקיד סגן יו”ר הכנסת? אליבא דכולם התפקיד הזה רשום על שמו של אייכלר, שקיבל תפקיד אחד מחולק לשניים – חצי אחד במינוי דיינים והחצי השני בסגנות יו”ר הכנסת. אלא שאייכלר לא הסתפק בכך והצליח במבצע אישי מוצלח לכפות את הקואליציה לתת לו את ראשות הוועדה לפניות הציבור.
“הוא עשה כמה תרגילי התחמקות בהצבעות והימים היו אז ימי הקואליציה הנשענת על שישים ואחד חברי כנסת. אחרי כמה תרגילים כאלה נכנע יו”ר הקואליציה דוד ביטן ונתן לאייכלר את ראשות הוועדה”.
אז הכול נכון, מלבד העובדה שהיה זה ח”כ ביטן שהעניק לאייכלר את ראשות הוועדה. ביטן, להזכירך יעקב, נכנס לתפקיד רק לפני כשנה וחצי, במאי 2016, ובימים של הקמת הקואליציה וחלוקת השלל כיהן כח”כ מן המניין.
אני, אגב, ממש לא בטוחה שביטן היה נכנע לתעלולים מהסוג שעולל אייכלר אז לקואליציה. מי שמכיר את ביטן יודע שאין אצלו פרסים על היעדרות מהצבעות. נקודה.
8.
אך גם את העקיצה הטובה ביותר של השבוע מצאתי בטורו של ריבלין. הפעם הנעקץ הוא ח”כ יואב בן צור:
“בן צור הוא אדם שטובת עולם הדיינות תמיד הייתה לנגד עיניו ויש לו תכניות לקדם לשם מועמדים מתאימים. במסדרונות הכנסת הסתובבו השבוע שמועות לא ברורות ולפיהן שני קרובי משפחה של בן צור נמצאים ברשימת המועמדים לדיינות. אבל אלו שטויות. גם אם יש כאלה, אין ספק שבן צור ייצא החוצה בזמן שיצביעו על קרובי משפחה ולא יעשה שום פעילות מאחורי הקלעים עבורם. אם איכשהו הם ייבחרו לבסוף זה יהיה רק בגלל הכישורים שלהם. זה הח”כ ההגון והישר שאנחנו מכירים”.
בן כספית, רביב דרוקר, יגאל סרנה – תלמדו איך כותבים דברים שאין לכם אישור ברור, ורק שמעתם אותם ממקור כלשהו שלא סיפק הוכחה. ככה בדיוק.
כתבתם, ולא כתבתם.
• הערה: במדור נסקרים עיתונים שנשלחו לבית הכותבת או כאלו שהצליחה להשיג בחנות הסמוכה לביתה.
תגובות
אין תגובות