הנה פושע חרדי: האמונה מעניקה לאדם יותר כוח לעמוד בפיתויים?

כאשר מתפרסמת כותרת על אדם דתי שנתפס במעשה פלילי, נשמעת לעתים הטענה שזו הוכחה כי האמונה לא הופכת את האדם לישר יותר ולמוסרי יותר.

עובדה: אדם דתי ומאמין עושה בכל-זאת מעשים בלתי-מוסריים.

עצם הפרסום המובלט של ידיעות כאלה מוכיח את ההפך. בעיתונות חל הכלל: “כלב נשך אדם – לא חדשה; אדם נשך כלב – חדשה”. אירועים צפויים זוכים להבלטה פחותה מאירועים מפתיעים.

אם דיווחים כאלה מקבלים הבלטה יתרה, הדבר מעיד שהם נתפסים כבלתי-שגרתיים. כי אכן ההנחה הבסיסית היא, שהאמונה אמורה לעשות את האדם הגון יותר.

לא בכותרות מזדמנות

בכלל, הניסיון לבנות תפיסות עולם על-פי כותרות מזדמנות שגוי מיסודו.

אפשר בנקל לקבץ אוסף של דיווחים על בני-אדם שהקפידו על אורח חיים בריא ובכל-זאת מתו בגיל צעיר. וכי זה מוכיח שאין חשיבות לתזונה בריאה ולהימנעות מעישון? ברור שלא זו הדרך לבחון דברים.

מידת התועלת של מדיניות נבחנת במחקר מעמיק, בסטטיסטיקה המקיפה ציבור גדול, ולא על-פי כותרות מזדמנות.

ברור שבקרב אנשים דתיים ומאמינים יכולים להימצא גם עבריינים. האמונה אינה נוטלת מן האדם את הבחירה החופשית. השאלה היא אם האמונה מעניקה לאדם יותר כוח לעמוד בפני פיתויים ומציבה לפניו גבולות איתנים יותר.

התשובה חיובית בהחלט.

בלי האמונה, מה יכול לעצור בעד האדם מלעשות דבר העשוי לגרום לו הנאה? השכל – הוא ניתן להטיה, ואפשר למצוא צידוקים לכל דבר. המצפון – מה זה בכלל? הפחד מהמשטרה – זה כבר שיקול של רווח מול הפסד, או של סיכוי מול סיכון. כל השיקולים אלה אין בכוחם לעמוד תמיד מול תאוותו של האדם.

אמת, אדם שחונך לערכי יושר והגינות, עשוי לשמור עליהם גם אם איננו מאמין; אבל ככל שיעמוד בפני פיתויים גדולים יותר וייקלע למצבים קשים יותר – יגדלו הסיכויים שיישבר וייכנע. שכן חינוך, הרגל או רצון סתמי ‘להיות אדם ישר’ – הם כוחות חלשים מדיי אל מול פיתויים גדולים.

ריסון האגו

אברהם אבינו אומר בפרשתנו את המשפט: “רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני”. במקום שאין בו יראת שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע.

זה כוחה של האמונה, המציבה לפני האדם גבולות ברורים, שאינם נתונים לשיקול דעתו, אלא הם צו עליון בלתי-ניתן לערעור.

באמונה יש עוד מרכיב חשוב הקשור למוסריות – ריסון האגו האישי. הבסיס של האמונה הוא ההתבטלות לפני רצון ה’.

יהודי שמתחנך על ברכי האמונה יודע מראש להתייחס לרצונותיו ולמאווייו בעירבון מוגבל. אז אני רוצה; אז מתחשק לי. לא רצונותיי ותשוקותיי הם הקובעים מה נכון. הקובע הוא רצון ה’. אם הדבר נכון בעיני ה’ – אעשהו, ואם לא – אבטל את רצוני מפני רצונו.

האמונה מעניקה אפוא לערכים המוסריים תוקף ועוצמה, ולכן בכוחה דווקא אפשר לעמוד מול פיתויים קשים.