המחוז החרדי פעל נגדו כמשת”פ, אבל מרגי הצליח להוביל מהפיכה

ח”כ יעקב מרגי, יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, בן 56, תושב באר שבע, הוא לא דמות אלמונית וגם עשה כמה דברים בחייו הציבוריים במסגרת תנועת ש”ס. אבל השנה, בעבודה סיזיפית ממש, עשה כמעט את הבלתי ייאמן והצליח לפרוץ דרך בחומת האפליה של בנות ממוצא מזרחי במוסדות החינוך.

אתר חרדים 10 בחר בו לאחד מפורצי הדרך של השנה.

 • הגולשים מכירים אותך, ח”כ יעקב מרגי, ובכל זאת, ספר קצת על עצמך, מאז כניסתך לפוליטיקה ועד היום.

פעילות חברתית וקהילתית הייתה לי בבאר שבע עוד לפני שש”ס הוקמה בכלל. אני בא משכונה ד’ בעיר, שכונה מאד גדולה ובעייתית, מבחינה חברתית. הקמנו שם בית מדרש בתוך מקלט, וככה התחלתי את הפעילות הציבורית שלי. שיעורי תורה, תפילות, הכול.

ב-84′, כשקמה תנועת ש”ס, הבינו שיש אחד בבאר שבע שעושה פעילות, ומאז נקראתי כמעט לכל תפקיד. התחלתי בפעילות בקלפיות, לאחר מכן כרכז אל המעין, ניהלתי את מטה הבחירות בבאר שבע (-לא רציתי להיות בעירייה). ב-93′ נבחרתי לראשות המועצה הדתית בבאר שבע, הייתי מראשי המועצות הדתיות הראשונים של ש”ס.

במהלך בחירות 96′ החלה השיטה של מנהלי אזורים, ואני נבחרתי לנהל את אזור הדרום. בבחירות 99′, בהן קיבלנו 17 מנדטים, מועצת החכמים הציבה אותי במקום 12. אבל לא נכנסתי לכנסת, כי יצחק חזן מבאר שבע רצה להיכנס לרשימה והסכמתי לוותר לו על מקומי.

ב-2000, כשאלי ישי עמד כבר בראשות התנועה, הוא מינה אותי למנכ”ל, תפקיד בו כיהנתי כ-12 שנה. ב-2012 כיהנתי כשר במקביל לתפקיד המנכ”לות. כבר מ-2003 כיהנתי בוועדות השונות בכנסת, מעולם לא חיפשתי ועדות כספים וכדומה, תמיד הייתי בוועדות שקשורות לפניות ציבור. ועדת המדע, ועדת הרווחה, ועדת הפנים. הייתי גם יו”ר ועדת כנסת בתקופת ממשלת אולמרט, וזה נדיר שנציג מפלגה שאינה מפלגת שלטון מקבל את הוועדה הזו, אבל הוא סמך עלי.

ב-2009 כיהנתי כשר לשירותי דת, הובלנו מהפכה בשירותי הדת ורה-ארגון במשרד. בתקופתי, לאחר יובש של עשר שנים, מונו כעשרה רבני ערים וכמעט 80 ראשי מועצות דתיות. בתקופתי נבנו מאות מקוואות ובתי כנסת, חידשנו את כל העירובין, שיפצנו את המקוואות, הכנסנו שינוי תדמית בכל נושא המקוואות.

בקדנציה שלאחר מכן הנהגת ש”ס הייתה בתחילה כשלישיה ואחר כך אריה דרעי קיבל את ההנהגה לבדו, הציעו לי להיות סגן שר או יו”ר ועדה ואני העדפתי את ראשות הוועדה, ואיני מתחרט לרגע על כך. ועדת החינוך היא אחד מהתפקידים היותר מאתגרים והיותר עמוסים שהיו לי בכל תקופת השירות הציבורי שלי מאז שנות ה-80′ וה-90′.

הפכתי, שלא ברצוני, אבל אני שמח על כך, איש פניות הציבור של כל בנות ישראל. אין אדם שיש לו בעיה בחינוך ולא יודע שאצלי הכתובת. הוא פונה בין אם בטלפון ובין אם בכתב, עשרות אם לא מאות פונים, ומשום שקיבלו מענה הם שבים ופונים ומפנים גם אחרים. גם בנושא הגיוס והשירות הצבאי יש אלינו פניות רבות, גם בזה לשכתי מתמחה. ואני חושב שהקצב שבו הדברים נעשים אצלנו מדבר בעד עצמו. גם האזכורים של ‘יעקב מרגי’ בתקשורת בתקופת היותי יו”ר ועדת חינוך מעידים על כך שזהו אחד התפקידים היותר מאתגרים שעשיתי אי פעם.

• הפרויקט שלנו מציב זרקור על פורצי דרך בשנה האחרונה. אז אמרת שאתה אחד הוותיקים בש”ס, אתה שם מאז שהוקמה התנועה, אבל בכל אופן בחרנו בך כמי שפרץ דרך, וזאת בשל העיסוק באפליית הבנות – בו הובלתם מהפכה, למרות שהיו הרבה ניסיונות לתקוע את זה. אני לא אומר שזה מושלם…

גם אני לא אומר שזה מושלם…

• אבל בכל אופן, עשיתם פה צעדים…

עם כניסתי לתפקיד יו”ר ועדת החינוך, זה היה ממש בשלהי תקופת הלימודים תשע”ה, הייתה בעיית האפליה של בנות בעיר אלעד. נכנסתי לעומק הסוגיה הזו ומצאתי, באמת, תהום פעורה בפני בנות ישראל בכל תחילת שנת לימודים. מי שזוכר את המאבק הקשה שהיה לי בראש עיריית אלעד, שאמנם הדברים הסתדרו, אבל, אילולי נכנסנו ביד קשה – לבנות הללו לא היה שום כתובת.

רק כדי לסבר את האוזן: בתחילת הטיפול התמודדנו עם כ-500 בנות בכל תחילת שנת לימודים – בוגרות ח’ שעולות לט’. בשנה הראשונה שלי כיו”ר ועדת חינוך הורדנו את זה ל-200, ולאחר מכן ל-135, והשנה כמעט לא היו בנות שלא שובצו. בודדות. יש בנות שלא קיבלו את מבוקשן בוועדות, אבל השינוי שעשינו בתקנות שתיקנו, הביאו למצב שלא היו מסות של בנות שמתחילה שנת לימודים והן לא יודעות איפה הן לומדות.

תמיד יש בנות שלא מרוצות מהשיבוץ, אבל בסך הכל הכללי, אנחנו לא שמענו את הזעקה שהייתה בשנים עברו. וזה משהו מיוחד, לכאורה. למה לכאורה? כי לא פעלתי בזירה ידידותית, כי במפלגות החרדיות אף אחד לא מרים את הכפפה הזו איתי.

דבר שני – המפלגות החרדיות כתבו ליו”ר המפלגה שלנו שהדיבור על אפליה פוגע, ושאין אפליה וצריך להפסיק את הדיבור על זה. כשהם מכוונים בעצם את המכתב אלי. המחוז החרדי לא משתף פעולה, אלא להיפך, משת”פ של הסמינרים. ועם כל זה הבאנו לשיפור, ועוד היד נטויה.

השאיפה הגדולה זה להעביר את חוק הרישום האזורי, אבל אין לכך הסכמה קואליציונית של השותפות, אז אנחנו משפרים את התקנות. אני מעריך שמיד אחרי החגים נתכנס לראות מה הלקחים מהרישום של השנה הראשונה בה התקנות הופעלו. אני מניח שיהיו תיקונים, אני לא שבע רצון לגמרי. אני אמנם מעודד מהשיפור, אבל לא מהביצוע.

אני חושב שהמחוז החרדי לא דאג שסיפור התקנות יהיה סיפור הצלחה ואני מקווה שבשנה הבאה הדברים יהיו טובים יותר. ראשית, שנשמע שיש מספיק כיתות ומספיק ספסלים לבנות ישראל. שנית, שתופעת האפליה תמוגר מהארץ ויהיה היצע גדול של סמינרים שיוכלו לתת מענה לכל בנות ישראל.

• איך היית, מבחינתך, מסכם את השנה?

אם אני מסתכל על כלל הציבור החרדי – הייתה לנו שנה פוריה. יש לנו ממשלה מאד חברתית. אמנם אנחנו לא בולטים, כי כולם חברתיים, אבל מה אכפת לי אם האזרח נהנה? אז במישור הכללי אני סבור שזו קואליציה טובה, חברתית.

במישור האישי, בוועדת החינוך, אני חושב שאני נהנה משיתוף פעולה חזק ופורה עם שר החינוך, שלא בדומה למה שאמרתי לגבי המפלגה החרדית הנוספת ‘יהדות התורה’, שמהם איני זוכה לשיתוף פעולה בנושאים חשובים מאוד, שיכלו לשפר את החינוך החרדי.

אבל משר החינוך אני זוכה לשיתוף פעולה מלא, ולראיה, סוגיית הצהרונים – קידמתי סוגיית תקנות להסעות לילדים עם צרכים מיוחדים, אני מקדם וזה על סף גמר. כמעט בכל נושא: אקדמיה לחרדים, תוכנית חומש, אנחנו ממש לפני כתיבת תוכנית, וכמעט הניפו גרזן על הענף הזה והנה הצלחנו להציל אותו.

השר קשוב, נותן הנחיות למשרד להיות קשובים, ואני חושב שזה דבר מבורך, דבר שנותן כוח, נותן סיפוק ולכן אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים.

• עם הפנים לשנה החדשה. אילו יעדים אתה מציב לעצמך?

“שבשנה הקרובה יעלו על השולחן סוגיית תשלומי ההורים, אני רוצה לשים קץ לכך שמכניסים את היד לכיס של ההורים. תשלומי ההורים מופקעים. החינוך הממלכתי הפך כבר מזמן להרבה הורים להיות לא חינוך-חינם, ואני רוצה לעשות סדר בנושא הזה, אכיפה, בקרה – ואעשה את זה בצורה תקיפה מאד.

גם בנושא החינוך המיוחד אני רוצה לשפר, וכמובן – בסוגיית השיבוצים יש הרבה מה לעשות, כמו שכל החינוך החרדי סובל מבעיות שיבוצים, כך גם החינוך המיוחד. גם סוגיית ההסעות על שולחננו, וסוגיית תשלומי ההורים – להביא לכך שהמדינה היא שתשלם ולא ההורים.

• הזכרת את שיתוף הפעולה עם שר החינוך, אבל לא שמעתי שהזכרת עוד נושא מרכזי שאתה ולשכתך מטפלים בו (ייאמר לשבחו של אבי רוזן איש לשכתך)…

“הפכנו להיות שם דבר בקטע של מעמד בני הישיבות. בחורי ישיבה רואים בנו כתובת, ולא כמו שהיה פעם, כשטענו שאחינו הספרדיים נזקקים להיעזר בלשכות של ח”כים אשכנזים. אני ברוך ה’ חושב שהמגמה התהפכה, הפכנו לעזר סיוע ואחיסמך גם לבחורי ישיבות אשכנזים. ואני גאה על כך!

גדולי ישראל וראשי ישיבות פונים אלינו ללשכה, לסייע, ואנחנו ברוך ה’ מצליחים. לא תמיד אפשר, אבל יש לנו אחוזי הצלחה גבוהים מאד בטיפול מול הצבא. הצבא קשוב אלינו, סומך עלינו, ולעיתים קרובות אנחנו פותרים את הבעיות.

• כשאנחנו מתבוננים בהיסטוריה שלך, הזכרת את המילים ‘אלי ישי’, אנשים אחרים במפלגתך היו מפחדים להגיד את המילים הללו. אתה לא מפחד, ואתה גם לא מפחד לפרגן לאריה דרעי – אתה מצליח איכשהו להלך בין הטיפות. איך אתה עושה את זה?

אני אומר לך, האני מאמין שלי הוא לעשות בלי חשבון. לא למדר, לא להחרים. מי שמגיע לו קרדיט יקבל ממני קרדיט. אני לא מחרים אף אחד. כל איש ש”ס אצלי הוא מבורך. אלי ישי היה יו”ר ש”ס שנים רבות, לפני כן היה מנכ”ל ש”ס, מנכ”ל אל המעין, שר מן המניין, ואי אפשר למחוק היסטוריה רבת שנים של עשייה בגלל מועקה של מאן דהוא או מצוקה של מאן דהוא.

אני חושב שעומדת לו הזכות, אלי ישי בחר בדרך שלו, אני עמדתי על הקו הזה בצורה עקבית, מי שלא נוח לו אז לא, אבל מי שמכיר אותי – מכיר שאני לא מסוגל להיות כפוי טובה, ברמה האישית, ויש לי הכרת הטוב עמוקה לאלי ישי. לכן כיבדתי את הדרך שלו ואני ממשיך לכבד אותו גם היום.