כך נשמעת אווירת ‘הימים הנוראים’ בחסידות גור: ‘א נסיעה’ • האזינו

מילות השיר:

מה לך עיר הקודש בחצי הליל?

נוהרים אלפים אלי חיל

מה לך ציון, הלא תשאלי

לאן יחפזון טפיפות מנעלים?

מביט לו הסהר, כאילו הוא נרגש,

הן “זכור ברית” הלילה, בבית המדרש,

צועדים גיבורי כח, זונחים ה”אני”ות

שומטים תענוגות – לך לך מארציות.

משליכים יהבם על בורא נפשות

אחת שואלים – נועם ד’ לחזות,

עולים הם בגרם, אבנטם כבר חגור

משאת חלומם הם הגיעו לגור.

“זכור ברית אברהם” אבות וסבים

בזכותם ימין פשוט וקבל השבים,

מקיצים נרדמים, נעורים משינה

ראה דמע עינם ואת קולם נא שמע.

כמעמד הר סיני ברוב עם הדרת,

ליל התקדש – הנה יום הרת,

“יתגדל ויתקדש שמיא רבא לעלם”

והקול – מסופו עד קצה של אולם.

“זכרנו לחיים” – נקרעים השמים,

על נשמה ומשכנה שופכים לב כמים,

א דארך גיין קרב כבקרת רועה עדר,

עוברים תחת שבט ומופתי שם הסדר.

טוב אתה לעמך מאב ומאם,

כי הם רק בזה ואתה בשניהם.

מפציע השחר, חמה מול גלים

מסתלסל שיר “המלך” מלכותך מקבלים,

ב”אבינו מלכנו” שערים הם בוקעים

כתוב בספר חיים, בל תבזה – אלוקים.

ויהי קול שופר, יחרד אז העם

נא הבן, האזן לקול תקיעותם,

כפוף קרן איל, כפוף גם הלב,

נקרע השטן, מבולבל האויב.

מוצאי ממשמש ועוד הם לדודם,

בחוריך קידשו שם ה’ ועודם.

בית מדרש בעשרת יקצר הדף מתיאור,

א געשמאקייט לימוד, אין עוד שיור.

וביום מן הימים אז ירד אל העם

יסתובב ביניהם, ידרוש בשלומם,

חפצים הם קרבת משתוקקים הם ל”בליק”

שמרעיד, שאוהב, שמבעיר ומדליק.

עטורים כל היום, עטופים בטלית

עיצומו של היום מכפר בתכלית,

הם עומדים על רגלם עד ערבית מיני שחר,

פשוטים מכל גשם, ממון ומסחר.

בעיניים תלויות ממנים השליח,

“היה עם פיפיות” – הוא ייטיב להשביח,

אז תפילות כי חמשת עינויים כבר שלחתי

אייבישטער די, אמור כבר סלחתי.

תאסוף הדמעות ותשים בנאדך

בניך טיפסו, הם הגיעו עדיך,

ד’ הוא האלוקים מהדהר בפי רבבה

מתקבלות קבלות מכאן ולהבא.

אנא קל מלך יושב על כסא,

תטיב חתימה, צדקתם ביום זה,

כשלג הלבן חטאי שושנה,

מלטם מכל צער בזאת השנה.

ננעלים שערים ומאור מתקדש

אז ל”טיש” עם מחיש לקבל, להתחדש,

תמה עשרת – הלילה יורד,

וב”שלום שטוב” שם, בן מאב יפרד.

אך איה היא שרה? איה אשת חבר?

לבדד היא תשכון וכך תתגבר,

האם נזק שווה? יתריס אז הצר

סעודת חג בלי אב, זמירות אין מי שר.

מה לך בת מלך, הלא על זה תבקשי

סך הכל הוא צינור, אל תפני אל קשי,

כי מחצית עולמך אז חפץ ויחכים

יכולה את בקרקע להרקיע שחקים.

עוד תראי כשיחזור אפוף עטוף טוהר

עם שקית בה “שיריים” ויתאר לך הזוהר,

מבט מעריך ומודה לך ישלח הוא,

“כי כל אשר לי, משלך ושלך הוא”—!

והבן יקיר לי, הבן שעשוע

צפון בחדרו, בידו צעצוע,

ראשו וליבו במשחק ולהבא

איננו יודע איה פנה אבא.

אוי, מיין קינד, לא תבין עוד שנים ארוכות

שאיפות יש בך כדרכי תינוקות

יבוא היום ותפתח המטען

יעלוץ אז ליבך בו כמשוש החתן

ותלקוט שושנים מגנך הקטן.