הממשלה הוציאה את ‘הדרת נשים’ מדינה זילבר והעבירה לגילה גמליאל

אחרי שנים בהן עמדה המשנה ליועמ”ש דינה זילבר בחוד החנית של המאבק בהדרת נשים, החליטה הממשלה ליטול את סמכויותיה ולהעבירן לידי הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי – בראשה עומדת השרה גילה גמליאל.

ההחלטה מסירה את השיניים המשפטיות מסוגיית ההפרדה המגדרית, ומעבירה את הטיפול בנושא לידי משרדי הממשלה השונים.

המשרדים יקבעו את המדיניות, כאשר המשרד לשוויון חברתי ירכז את העיסוק בסוגיה מול משרדי הממשלה.

עבור זילבר, שהפכה להיות ‘סדין אדום’ בעיני המפלגות החרדיות, שהו קיצוץ שני בסמכויותיה, לאחר ששרת המשפטים הפקיעה מידיה לפני חצי שנה את סמכות אכיפת החוק ביהודה ושומרון.

שרת המשפטים איילת שקד אמרה בתגובה ל’בשבע’ – שדיווח לראשונה על המהלך – כי היא נעתרה לבקשתה של השרה לשוויון חברתי להעביר את הסמכויות למשרד לשוויון חברתי. “משרד המשפטים אינו צריך לעסוק ביישום מדיניות של משרדים אחרים אלא בנושאים משפטיים”, אמרה השרה שקד.

בשנים האחרונות פעלה דינה זילבר נגד רשויות מקומיות וגופים ציבוריים שונים שקיימו אירועים בהפרדה –  באופן שנתפס כמוגזם.

לפי דו”ח של משרד המשפטים משנת 2013, אסור לרשויות ציבוריות לארגן אירועים בישיבה נפרדת או בהפרדה אחרת כלשהי. הדו”ח מצמצם את האיסור, כאשר מדובר על “אירוע בעל אופי דתי מובהק שעיקרו פולחן דתי או טקס דתי”.

היועמ”ש דאז וינשטיין מינה את זילבר כאחראית על יישום הדו”ח, וכך בין שלל פעולותיה זילבר איימה בסנקציות נגד אוניברסיטת בר-אילן אם לא תאפשר לנשים לשיר בטקס יום הזיכרון לשואה, זאת למרות שגם גברים לא תוכננו לשיר באירוע.

במקרה אחר, בעקבות האירוע ‘מרימים לכיפור’ כתבה זילבר לעיריית תל אביב כי אסור לה לאפשר אירוע פרטי שבו מופיעים זמרים גברים בלבד אם הוא מתקיים במרחב הציבורי – צעד שעורר זעם ציבורי.

במקרה אחר שלחה זילבר לרמטכ”ל מכתב נזעם בעקבות ידיעה שפורסמה על כך שמח”ט גבעתי עופר וינטר העדיף שבאירוע של החטיבה ישיר זמר ולא זמרת. כעבור זמן קצר התברר כי הידיעה שגויה וחסרת בסיס עובדתי, ובעקבות כך היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין אף נזף בה על האופן שבו זילבר עוסקת במה שמכונה “הדרת נשים”.

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שתהיה מעתה האחראית על נושא ‘הדרת נשים’ – אמרה ל’בשבע’: “לצערי הדרת נשים היא תופעה שפושה בקרבנו בהקשרים שונים ובתחומי חיים רבים. כאדם, אני לא מאמינה בהכללות גורפות אלא בלדון בכל מקרה לגופו, לכן ישנם מקרים שבהם צו המקום והתרבות הוא קיומה של הפרדה.

“החברה הישראלית מורכבת מקבוצות תרבותיות ודתיות שונות, לא נכון ולא מוסרי לכפות משהו אחיד לכולם. הדבק היחיד שלנו כחברה הוא באפשרות לחוסר אחידות, ואחדות אינה אחידות. אלו יסודות הקיום של מדינת ישראל, לאפשר לכל קבוצה תרבותית ודתית לחיות את חייה לפי אורחותיה המוסריים, הערכיים והדתיים, ובלבד שהכול נעשה לפי חוק.

“הכול צריך להתדיין בשום שכל ושיקול דעת. האם נאסור מחר בבוקר את קיומם של חופים נפרדים או של שעות רחצה נפרדות בבריכות עירוניות והכול בשמו של ערך השוויון? ברור שהדבר ימנע מקבוצות דתיות לממש את זכותן לרחצה בחופים ובמתקני המים. זה מעוות.

“כממשלה שמבקשת לשמר את אחדותה של החברה הישראלית, אסור לנו בשמו של ערך השוויון או כל ערך אחר לכפות אחידות דעים ואחידות תרבותית ודתית על אף קבוצה בישראל. זה לא דמוקרטי, זה גם לא יהודי. כל אדם רשאי לחיות את חייו לפי אמונתו, ובאחריות המדינה לאפשר זאת”.