מדוע התעורר פרץ רגשות למשמע קריאת מוטה גור “הר הבית בידינו!”

אירוע הטרור בהר הבית ביום שישי שעבר הוא המחשה כואבת לגלות שאנו שרויים בה ולצורך להתאבל בימים האלה. לכאורה יש לנו מדינה עצמאית, יכולת להגן על עצמנו מפני אויבינו, הארץ פורחת ונבנית – אבל במהותם הפנימית של הדברים אנחנו בגלות.

הגלות, במהותה, היא מצב של הסתר פנים ושל היפוך הסדר. דברים אינם מתנהלים כתקנם. האמת איננה גלויה. במקום שהשכינה תשרה בישראל, יש בנו מבוכה ותהייה.

במקום שהר הבית יהיה מקור של אמונה וערכים לכל העולם, הוא נשלט בידי גורמים קיצוניים המפיצים שנאה ורוע, והמשתמשים במקום המקודש לנו ביותר כדי לעודד שפיכות דמים ואכזריות.

מן השמים מעוררים

אבל לפעמים דווקא מעשי האויב הם הצריכים לעורר אותנו, בבחינת “מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי”. הניסיונות להכחיש את זיקתו של עם ישראל להר הבית, וההחלטות ההזויות של אונסק”ו – צריכים לשמש בעבורנו פעמון התרעה, אם לא נרדמנו קצת בטיפוח הזיקה למקום הקדוש לנו ביותר.

בשנים האחרונות יש קבוצות המנסות להעמיק את החיבור להר הבית על-ידי ביקורים במקום. שומרי התורה והמצוות רובם ככולם אינם תומכים בדרך זו, לנוכח האיסור המוחלט של גדולי ישראל לעלות להר הבית.

אבל אין פירוש הדבר חלילה שיש להשאיר את הר הבית מחוץ לתודעה.

הכול מתחיל בתודעה. מדוע התעורר פרץ רגשות עז כל-כך למשמע קריאתו של מוטה גור “הר הבית בידינו!”? מדוע הקריאה הזאת התפשטה כברק בכל רחבי העולם היהודי וגרמה ליהודים מרקע מגוּון להזיל דמעות התרגשות?

מפני שעם ישראל חי אלפי שנים עם תודעת “שייבנה בית המקדש במהרה בימינו”, והמחשבה שעכשיו חזר מקום המקדש לידי יהודים העבירה רטט בלבבות.

מן השמים מעוררים אותנו לעסוק בענייני המקדש, כמשקל נגד לניסיונות ההכחשה של אויבינו. עלינו להכיר כל פרט במבנה המקדש ולהיות בקיאים בסדרי העבודה בו.

עצם העיסוק בסוגיות האלה יגרום לנו לחוש כיסופים עזים יותר לבניינו המחודש של בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

ייבנה בשלום

הגברת העיסוק בנושא המקדש חשובה גם כלפי אותם גורמים בתוך עם ישראל, המנסים לצייר את המייחלים לבניית המקדש כ’מטורפים’ ו’סהרורים’. ככל שיותר יהודים יעסקו בנושא המקדש ויבססו את תודעת מרכזיותו בחיים היהודיים השלמים – יהיה ברור שזו התפיסה היהודית המקורית, הרואה את החזון העתידי בבניין בית המקדש השלישי, שיהיה “בית תפילה… לכל העמים”.

הבית השלישי ייבנה בידי משיח צדקנו, שיביא את בשורת השלום לאנושות כולה. זו התשובה לכל ה’מודאגים’ המוטרדים מהשאלה איך יהיה אפשר לבנות את בית המקדש השלישי במקום שבו עומד מסגד. ובכן, המוסלמים עצמם יפנו את המסגד…

כך קובע הרמב”ם בסוף ספרו, שכל ההבדלים בין הדתות קיימים רק בזמן שלפני בוא המשיח, אך “כשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום”.