מה ההבדל בין עמיר פרץ לאבי גבאי?
ביום שני הקרוב יערך הסיבוב השני, בין עמיר פרץ לאבי גבאי, בבחירות לתפקיד יו”ר מפלגת העבודה.
הרצוג, שהיה יו״ר המפלגה במשך כמעט 4 שנים, הפסיד בכבוד ונתן פייט עד לרגע האחרון, על אף שהאווירה בשטח מזה זמן רב שידרה שהפעילים רוצים להחליפו. מאחר והרצוג אדם נבון ומחובר מאוד לנעשה בשטח, יש להניח שהוא ידע זאת יותר טוב מכולם.
אבל לא ויתר.
האם הרצוג יפרוש? ככל הנראה לא. הוא מאוד אהוב על אנשי המפלגה, הפעילים, הח״כים. גם חברי כנסת שבחרו לנטוש אותו ולתמוך במערכת הבחירות הזו בעמיר פרץ, ממשיכים לדבר עליו טובות.
•
מה בין גבאי לפרץ?
רבים מיהרו להדגיש שהנה, שני יוצאי מרוקו עלו לקו הגמר (בכלל במפלגת העבודה בסיבוב הזה, אפשר היה לראות ייצוג עדתי מגוון). אך במהלך הקמפיין בלטו ההבדלים ביניהם בנושא הזה.
פרץ לא עשה מעולם שימוש בנושא העדתי. לא במערכת הבחירות הזו ולא בעבר. גבאי, ככל הנראה הרגיש שאינו מספיק מוכר לציבור בשמאל, ולכן הירבה להזכיר את הילדות במעברה, את המוצא, את המזרחיות.
עמיר פרץ פיזר קצת רמזים – בשבועות האחרונים – על הקשר האמיץ שלו עם גבי אשכנזי והאפשרות לצרפו. אם פרץ ינצח, אולי יצרף את המזרחי השלישי לצמרת.
אפשר יהיה אז להגיד שזו כבר לא מפלגה אשכנזית? לפחות חלקית.
לקראת ההתמודדות ביום שני, גם פה הנרטיב של שניהם יהיה שונה: גבאי בא לשנות, להביא למפלגה אדם חדש מבחוץ, להעמיד את עצמו כראוי ורלבנטי עבור כל מי שרוצה במפלגת העבודה להיפטר מן הדור הישן ולהציב דמות חדשה ומרעננת.
פרץ, מנגד, ממשיך לטעון בפני אנשי המפלגה שהוא ראוי לצ׳אנס נוסף מן המפלגה; שהוא בעל הניסיון וההיכרות. הטיעון המרכזי שלו: הוא מסוגל להעביר אנשי ימין ולהמיר אותם.
הכיצד? לטענתו עשה זאת כבר בעבר ב-2006.
צילום:Miriam Alster/Flash90
•
כפי שנכתב כבר בעבר: להחלטה של שלי יחימוביץ׳ יש משמעות רבה. זה נוגע גם להחלטתו של גבאי – אם וכאשר ינצח – מי ימלא את תפקיד יו״ר האופוזיציה בתקופה שתעבור עד לבחירות כלליות.
אם גבאי, שאינו חבר כנסת, יעניק לה את המשימה הזו, להיות יו״ר האופוזיציה בפיקדון, זו תהיה ממש הנשמת פצועה והשבתה לחיים.
במחשבה נוספת: אם גבאי ינצח ויציע לעמיר פרץ להתמנות ליו״ר האופוזיציה לתקופת הביניים, זה יהיה מהלך מאחד שורות ומנהיגותי מן המדרגה הראשונה.
ומה לגבי אראל מרגלית?
מבחינתו אכזבה גדולה, אך הוא דמות מאוד חיונית במפלגת העבודה. הוא הוכיח במערכה הזו שיש לו קהל תומכים לא מבוטל ושהוא יודע לרתום אנשים לחזון שלו. מאחר ומספר המצביעים עבורו משמעותי (עבור פרץ ו/או גבאי), הוא יוכל לשקול למי מהם להעביר תמיכה.
-
מנהיגים שלא שרדו
=============
אהוד ברק היה ראש ממשלה שנה וחצי ולא שרד.
בן אליעזר לא שרד
עמרם מצנע לא שרד
שמעון פרס לא שרד
עמיר פרץ לא שרד
אהוד ברק סיבוב שני, לא שרד
מיכה חריש לא שרד
שלי יחימוביץ לא שרדה
ציפי לבני, קדימה, לא שרדה
יצחק הרצוג? הועף בבושת פנים.
מי הבא בתור? אבי גבאי או אמיר פרץ? אני מהמר על אבי גבאי.
בפוליטיקה, יש תחרות, יש הורדת ידיים, יש תככים, יש אינטריגות והכל לגיטימי, כולם באו להנהיג, ליצג בוחרים, לקדם מטרות של אזרחים, פלגים בציבור או של כלל הציבור. כל אחד נלחם כדי להתקדם למדרגה הבאה ולראש הפירמידה. ככל שאתה גבוה יותר בפירמידה, יש לך יותר יריבים ולפעמים אוייבים. זוהי הפוליטיקה לטוב ולרע.
ואינני מדבר על שחיתות שהיא קיימת לפעמים ופסולה מכל וכול. ובה צריך לטפל בלי כפפות.
============================
בלי השרדות אין הנהגה.
בלי השרדות אין מנהיג.
כולם נלחמים כדי להתבלט, להשיג השגים, ולהשפיע.
אז יכולים כל הצקצקנים להתנפל על נתניהו לומר שאיננו עושה דבר מלבד השרדות, לשכוח ולהתעלם ממאבקי ההשרדות של יקיריהם, אז שיצקצקו, אבל הציבור לא טיפש ולא תמים.
נתניהו ניחן בכישרון בחסד עליון, גם לשרוד גם בליכוד, גם בניהול קואליציה בעלת אינטרסים שונים ומגוונים, גם לשרוד את המתנגדים מהאופוזיציה, גם להיות ראש ממשלה של כולם וגם לקדם מטרות שלשמם הוא נבחר ולהביא למדינה הישגים חסרי תקדים.ובעיקר הוא שורד את התמנון רב הזרועות ונימי הזרועות המכונה תקשורת. -
בכל מקרה הם יותר מאמינים ממך