‘לא יכולה להמשיך’: פתק של אסתי וינשטיין לבעלה חושף את המילכוד

סיפורה של אסתי וינשטיין ע”ה, חסידת גור לשעבר שעזבה את החיים החרדיים, ולפני כשנה מצאה את מותה בנסיבות טרגיות – טלטל את המדינה.

אלא שבסופהשבוע חושף העיתונאי יהודה שלזינגר ב’ישראל היום’ פתק שכתבה וינשטיין לבעלה לשעבר שלמה, כמו גם מסמכים של הרווחה –  החושפים רבדים חדשים של הסיפור המשפחתי הכאוב.

שמונה שורות קצרות על פתק קטן, בכתב עגול ורך פותחות צוהר קטן לעולמה של אסתי ויינשטיין:

“אני מצטערת שלמה, אני לא יכולה להמשיך לחיות בשקר הזה. אוהבת את הילדים בכל לבי! אני לא מתכוונת לעשות בעיות עם כסף כמו עיקולים וכו’, לקחתי מזומן כדי להתחיל”, כתבה ויינשטיין, וסיימה באיום אובדני: “אם תציקו לי יותר מדי, תוזמנו להלוויה”.

סיפורה של ויינשטיין נצרב בתודעה כטרגדיה אישית שחוותה, לנוכח מה שתואר כהתנכלות בני משפחתה, אך לדברי שליזינגר, מסמכי הרווחה שטיפלה במשפחה מספרים צד נוסף ומציגים את הדילמה המורכבת בה בחרה, שהובילה לבסוף לטרגדיה הקשה.

“אסתר מצאה עצמה במהלך השנים בדילמה קשה. היה עליה לוותר על עצמה כדי להמשיך לשחק את שהתבקש ממנה על ידי הקהילה או לוותר על משפחתה ולחזור בשאלה”, נכתב בסקירה של פקידת הסעד. “אסתר לא מצאה פתרון הולם לדילמה ובחרה לנסות להתאבד. אז חשבה כי זהו הפתרון הכי פחות מכאיב, שכן כך הנזק שייגרם למשפחה יהיה מזערי”.

על פי המסמכים שחושף שליזינגר, “לאחר המעשה האובדני, היה לה ברור שעליה להתנתק. אולם כעבור עשרה ימים הגעגועים לבנותיה היו בלתי נסבלים עבורה והיא החליטה לשוב הביתה. ברור היה לה אז וגם עכשיו כי לבנות טוב בעולמן, שאי אפשר לעקור אותן מביתן, מחייהן. היא הבטיחה לא לעזוב שוב, דיכאה את רצונותיה וצרכיה. במשך שבעה חודשים הרגישה זרה, מבחינה פיזית היתה שם, אך נפשית רצתה להיות עם בנותיה במקום אחר”.

לא פחות מעניין הוא הצד של בעלה לשעבר של ויינשטיין, שלמה, כפי שהוא משתקף מהשיחות ברווחה: “שלמה מתאר את חיי המשפחה בעבר כטובים. לאורך השנים תמיד ראה את ההתלבטות של אסתר באשר לאורח חייהם. היא אהבה חיים פתוחים יותר, וככל שיכול היה, הוא אפשר זאת. שלמה דיבר בהערכה על אסתר, אמר כי היא חכמה מאוד ומוכשרת בתחומים רבים, אך לא יציבה בהתנהלותה”.

המסמכים מתארים גם את מצבן של הבנות שהתנתקו מאמן אחרי שהפכה לחילונית ועזבה את הבית: “שלמה נאלץ להיכנס לעימותים עם הבנות, שכן הן לא רוצות לראות את אמן. הן איבדו את האמון בה, חוו דחייה מצדה. כאמור, במשך חמישה חודשים היא לא היתה עימן בקשר ולא ניתן היה לאתרה.

“תקופה זו היתה קשה מאוד עבור הבנות, אולם בהדרגה חזרו לתפקוד וניהלו אורח חיים שגרתי”.

עם זאת, מציינת פקידת הסעד בעקבות השיחה עם שלמה: “כשאסתר החליטה ליצור שוב קשר עימן, עולמן שוב התבלבל”.