בחנות הזאת דרוש פיל

1.

צריך לנקות המון רעשים ולכלוכים כדי לסנן את העיקר. אז בואו נשכח לרגע את הסלפי של אורן חזן, למרות שקשה, וננסה להתעלם מכל שאר האנקדוטות – מהיד של מלאניה טראמפ דרך השיפוץ והסיוד בבית ברחוב בלפור.

בסוף-בסוף, אנחנו עומדים בסיומו של שבוע דרמטי, שבו המשוואה התהפכה.

ב-2013 עמדתי מטרים ספורים מברק אובמה, במהלך שעות השידור הרבות בנתב”ג וב’יד ושם’. השבוע שידרתי כמה מטרים מדונלנד טראמפ, בבית הנשיא.

הקשבתי לשניהם.

מה נשתנה? לפחות שני דברים:

• מזרח תיכון חדש. משך שנים התרגלנו למצב שבו מתחנפים לצד הערבי ומאשימים אותנו. טראמפ שינה את הכללים. הוא הרחיק עד סעודיה כדי להטיח שם בפניהם של עשרות מנהיגים את העובדה שהם צריכים להילחם בטרור. הוא נסע עד בית לחם כדי לומר לאבו־מאזן בפרצוף: “אי־אפשר לקדם שלום ובמקביל לממן טרור”. והוא הגיע עד לישראל כדי לחלק מחמאות ושבחים לציונות וליהדות, בלי שמץ תוכחה.

נכון, אובמה מרשים יותר, מתוחכם יותר. הוא הרבה יותר טרנדי ו”נכון”. טראמפ לעומתו מגושם ובעייתי מהרבה בחינות. אבל דווקא אובמה המשכיל והמתקדם נכשל וטישטש את ההבחנה בין טוב לרע. כמה סמלי שהוא קיבל פרס נובל לשלום על נאומים וכוונות בלבד. ואילו טראמפ, הבחור הכי לא פוליטיקלי קורקט בשכונה, בא לעשות סדר.

להגיד בביטחון שאיראן היא האויב, כמו גם דאעש, חיזבאללה, אל־קאעידה וחמאס. להזכיר שישראל היא בצד של הטובים. אפשר היה לראות את הישירות הזו ביחס שלו לטרוריסטים ממנצ’סטר: “אני לא אקרא להם מפלצות, כי הם יאהבו את המונח הזה, אני אקרא להם מעתה והלאה לוזרים. זה מה שהם. תזכרו את זה”, היטיב להגדיר.

• דור יהודי חדש. בשולי הביקור, נחשף משהו לא שולי בכלל: יהודים כבר הצטיינו בעבר תחת כל ממשל אפשרי, אבל לעיתים גם השתלבו ונטמעו לגמרי בתרבות השלטת. בעידן שבו אחוזי ההתבוללות באמריקה גבוהים, בממשל טראמפ עובדים יהודים בכירים שגאים ביהדותם.

השגריר דיוויד פרידמן והשליח ג’ייסון גרינבלט הם בוגרי ישיבות. במהלך הביקור בריאד גרינבלט יכול היה לאכול בשרים ויין עם הסעודים, אבל במקום זה הוא העלה לרשתות החברתיות תמונה של סעודת השבת שלו בחדר במלון – פירות וחטיפים – וכתב כמה הוא מתגעגע הביתה. זה לא סתם קוריוז, זו זהות.

ואז הגיעה התמונה של איוונקה טראמפ בוכה מול הכותל, “האתר הקדוש ביותר לאמונה שלי”, כפי שכתבה אחר כך. האמת היא שכל תמונה של גיורת שעומדת כך מול שריד בית המקדש היא מרגשת, גם אם היא לא הבת של נשיא ארצות־הברית.

המסר של הדברים האלה עבור צעירים יהודים בעולם בדורנו הוא ברור: כבר לא חייבים להתבולל כדי להצטיין.

2.

“כשהבנים שלנו נחטפו, שמענו אנשים אומרים לנו, בתוך כל הצער: קרה לנו נס”, סיפרה רחלי פרנקל השבוע בבנייני האומה. מולה בקהל ישבו אלפי יהודים מכל רחבי העולם.

תנועת “המזרחי” הביאה אותם לארץ לכבוד יובל לשחרור ירושלים, כדי לגעת בהיסטוריה. כל אחד מהם שילם אלפי דולרים עבור מה שעבורנו הוא חינמי, יומיומי, לעיתים אפילו אפור – להיות כאן בימים האלה. הם כולם מכירים את רחלי, אמו של נפתלי פרנקל, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו לפני כשלוש שנים. העולם היהודי כולו עקב אחרי החיפושים.

ומה הנס שעליו דיברה פרנקל?

“לראשונה, באותם ימים, אנשים התאחדו. אנשים מכל הסוגים, גם יהודים שלא שייכים לשום קהילה, הגיעו, התפללו, דאגו. והם המשיכו ואמרו לנו, שאלנו את הזקנים בקהילה, ואף אחד לא זכר דבר דומה, חוץ מפעם אחת, בדיוק לפני 50 שנה. כי הייתה כבר פעם אחת כזו, דרמטית יותר, ב־ 67 ‘, שבה כל העולם היהודי היה באמת יחד. גם אז זה קרה מתוך אסון, מתוך מלחמה, אבל הקסם הזה אפשרי. ואחרי שקורה לך נס כזה, קורה לך דבר נורא: אתה מאבד את היכולת הנפלאה והנוחה להיות ציני.

“בהלוויה של שלושת הבנים השתתפו מאה אלף איש, ומיליוני לבבות נוספים היו איתנו. אחרי שעברתי חוויה כזו, אני יודעת: מי שהרגיש את החיבוק האמיתי שהעם הזה מסוגל לתת – לא יכול להיות ציני יותר. התלמוד מלמד אותנו שאם נחלוק כאב זה עם זה, נוכל גם לחלוק יחד בעתיד שמחה וגאולה. זה כל הסיפור. צער משותף, אכפתיות, ניסיון להכניס לתוך חיי היומיום שלנו את החיבור בינינו.

“יש בישראל שביל טיול שנקרא ‘שביל ישראל’, ויש אנשים שמכונים ‘המלאכים’ של השביל. אפשר להתארח אצלם ולנוח במהלך ההליכה.

“המשפחה שלנו רשומה במאגר המתנדבים הזה, ויום אחד הגיע אלינו בחור צעיר, יעקב. הוא הלך 30 קילומטר באותו יום, ואחרי שהתקלח ואכל ונח, הוא התחיל לספר על עצמו. הוא חייל בודד מקליבלנד, ולא היה לו מושג על איזו משפחה הוא נחת.

“שאלנו איפה הוא היה ב’צוק איתן’ והוא ענה, בעזה. ואיפה היית ב’שובו אחים’? והוא ענה, הייתי בחברון, חיפשתי את הנערים. ובעודנו מדברים, הוא קלט פתאום מי אנחנו, ונורא התרגש. והוא אמר לנו, אתם יודעים, אני רוצה לומר לכם, שתדעו, חיפשתי את הבן שלכם ממש כאילו אני מחפש את אח שלי. אמרתי לו, ברור לגמרי, יעקב. עשית את זה כי הוא באמת אח שלך.

“אז תסלחו לי שאני נרגשת לראות אתכם בארץ, ותסלחו לי אם הדיבורים שלי על אחדות נשמעים לכם כמוקלישאות, אבל אני פשוט הרגשתי את זה על בשרי. החיבור בינינו אמיתי. אפשר להפוך אותו לאמיתי”.

• הסטטוס היהודי: “התורה ניתנה במדבר, במקום הפקר, כדי שכל הרוצה ליטול – יבוא וייטול” (חז”ל על פרשת השבוע, פרשת במדבר)

הטור מתפרסם ב’ידיעות אחרונות’