טראמפ מסוגל לקרוא טקסט של 328 מילים?

 1.

האם דונלד טראמפ מסוגל לקרוא ברצף טקסט שמכיל 328 מילים? אם כן, כדאי מאוד שיקרא את הטקסט הבא.

בשנת 2010 הגיע המתח בין אובמה לנתניהו לשיא.

הסופר אלי ויזל, ניצול השואה, נקט בצעד יוצא דופן. הוא פרסם על פני מודעה ענקית ב’וושינגטון פוסט’ וב’וול סטריט ג’ורנל’ פנייה אישית לאובמה, והסביר מהי ירושלים עבור העם היהודי.

אובמה היה ידיד קרוב של ויזל, אפילו מעריץ. כשוויזל נפטר לפני כשנה אובמה אמר עליו: “איבדנו את מצפונו של העולם”.

אז הנה, בתרגום לעברית, מה שכתב אז מצפונו של העולם לנשיא ארצות הברית.

בכותרות העיתונים נכתב שוויזל “קורא לאובמה להפסיק את הלחץ בעניין הבנייה במזרח העיר”. אבל זה הרבה יותר מזה. מעניין לקרוא את הדברים האלה של ויזל ערב יום ירושלים. מעניין לקרוא אותם בשבת שבה קוראים את פרשת “בהר בחוקותיי” שעוסקת בקשר המיוחד שלנו לארץ. ומעניין לקרוא אותם בימים שבהם לא ברור אם הממשל האמריקאי עוין, או סתם מבולגן לגמרי:

“זה היה חייב להגיע”, כתב ויזל. “שוב עומדת ירושלים בליבם של ויכוחים פוליטיים וסערות בינלאומיות. מתחים ישנים וחדשים צפים ועולים בקצב מעורר דאגה. שבע עשרה פעמים הוחרבה ירושלים ושבע עשרה פעמים נבנתה מחדש, ועדיין היא עומדת בליבם של עימותים דיפלומטיים שעלולים להוביל לעימות מזוין. לא אתונה ולא רומא עוררו יצרים עזים כל כך.

עבורי – כיהודי – ירושלים נמצאת מעל לפוליטיקה. היא מוזכרת למעלה משש מאות פעמים בתנ”ך, ואף לא פעם אחת בקוראן. חלקה בהיסטוריה היהודית מכריע. אין בעבר היהודי תפילה מרגשת יותר מזאת המבטאת את הכמיהה לשוב לירושלים. היא שייכת לעם ישראל, והיא הרבה יותר מעיר, היא מה שמחבר בין יהודי אחד לרעהו באופן שתמיד יהיה קשה להסביר.

כשיהודי מבקר בירושלים לראשונה, זאת לא הפעם הראשונה, זוהי שיבה הביתה. השיר הראשון ששמעתי היה שיר הערש של אמי על ירושלים. העצב והשמחה שלה – הם חלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו.

מאז שדוד המלך הפך את ירושלים לבירתו, היהודים התגוררו בה עם שתי הפסקות בלבד – כשהרומאים אסרו עליהם להיכנס לעיר, ואחר כך, כשהיא הייתה תחת שלטון ירדני. יהודים לא הורשו להיכנס לרובע היהודי העתיק של ירושלים, להתייחד ולהתפלל בכותל, השריד האחרון ממקדש המלך שלמה.

חשוב לזכור: אלמלא הצטרפו הירדנים בשנת 67′ למלחמתם של המצרים והסורים נגד ישראל, העיר העתיקה של ירושלים הייתה נשארת בידיים ערביות. ברור בעליל שבעוד היהודים מוכנים למות למען ירושלים, הם לא יהרגו בשביל ירושלים.

היום, לראשונה בהיסטוריה, יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים להתפלל במקומות הקדושים להם. ובניגוד לכמה דיווחים בתקשורת, יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים לבנות את בתיהם בכל מקום בעיר. הדאגה לירושלים אינה קשורה לנדל”ן, אלא לזיכרון.

מה הפתרון? לחץ לא יביא לפתרון. האם יש פתרון? חייב להיות, ועוד יהיה. אך מדוע לגעת בסוגיה הרגישה והמורכבת ביותר בטרם עת? מדוע לא לנקוט קודם צעדים שיאפשרו לישראלים ולפלסטינים למצוא דרכים לחיות יחדיו באווירת ביטחון? מדוע לא להניח את הבעיה הקשה ביותר לזמן שכזה?

ירושלים חייבת להישאר בירתם הרוחנית העולמית של היהודים. לא סמל לצער ולמרירות, אלא סמל לאמון ולתקווה. כפי ששמעתי בשם גדול החסידות רבי נחמן מברסלב, שלכל דבר בעולם יש לב, וגם ללב עצמו יש לב. ירושלים היא לב לבנו, ונשמת נשמתנו”.

2.

ג’ייסון גרינבלט, שהגיע כבר השבוע לארץ, הוא השליח המיוחד של טראמפ לענייני ישראל והפלסטינים.

אבל לגרינבלט, מתברר, יש עוד תחום עיסוק – לא שלום בינינו לבין אויבינו אלא שלום בית. הוא נשוי לד”ר נעמי, פסיכיאטרית ידועה ששמה הולך לפניה בעולם הטיפולי, ואב לשישה.

משפחת גרינבלט הדתית הקימה יחד אתר אינטרנט חינוכי ושמו inspire conversation, כלומר לעורר שיח. האתר מציג את ג’ייסון ונעמי ואת הכותבים הצעירים – נוח, ג’וליה, אן, סופי, אברי וגם ורה בת החמש (“אוהבת בלט”).

האזכורים של ישראל חיוביים ומרגשים – האתר עוסק בשלושת הנערים שנחטפו, בארגוני חסד בארץ וגם בטיפול הרפואי שלנו בפליטים סורים – אבל זה לא העיקר. העיקר הוא הבית פנימה.

“לי ולאשתי יש משרות תובעניות”, כתב שם ג’ייסון, בתקופה שבה העבודה שלו הייתה כנראה תובענית פחות, “אבל אנחנו רוצים להיות משמעותיים בחינוך של ילדינו. בדרך כלל אני מרצה הרבה על עסקים ועל אומנות המשא ומתן, והרעיון לבלוג החינוכי הזה נולד בחופשה באירופה.

“הילדים מצאו חנות בגדים עם מותגים יקרים כמו ג’וצי ופראדה במחירים זולים מאוד. זו הייתה הזדמנות לנהל איתם שיחה על מוצרים מזויפים ולמה זה לא נכון לרכוש אותם. כשחזרנו מהחופשה ההיא, נעמי ואני היינו בהרצאה על חינוך בני נוער. נדהמנו מכך שכל הביטויים שבהם המרצה תיאר את הנוער היו שליליים.

“בהמשך אותו ערב כתבנו רשימה ארוכה של מילים שמתארות את ילדינו – עוזרים, מרגשים, סקרנים, נדיבים, מתוקים ועוד. ואז חשבנו שכל הקונפליקטים שלנו ודאי דומים לאלה של אחרים, והחלטנו לנסות לסייע. יש פה כלים שיעזרו לכם להפוך להורים נפלאים, ולילדים שלכם – להפוך למבוגרים נפלאים”.

ההמלצה המרכזית באתר היא לנהל שיחות משמעותיות בין בני המשפחה – בסעודות חג, בארוחת ערב יומית, בראיונות שמומלץ לילדים לערוך עם סבא וסבתא, בבניית “ספר משפחה” ובו סיפור משפחתי היסטורי חזק.

מחקרים רבים מצוטטים שם, וכולם מעידים שילד שמרגיש חלק ממשהו גדול ומשמעותי, יצליח יותר.

באחד המאמרים כותב גרינבלט על מריבות בין אחים: “תהיה מגשר, לא מרצה. תן לילדים לדבר, תוביל אותם להביע את דעתם, לחלוק את מחשבותיהם. למרות שזה קשה, תישאר סבלני, ותן לאחרים להתבטא”.

מהדיווחים שמתפרסמים על היחסים בתוך הבית הלבן – נראה שהעצות האלה יועילו מאוד גם שם.