אני ור’ שימען • מוטי הלפרין: בערב שבת הייתי צריך להשלים מנין בציון

• יו”ר ועד מירון, הרב מרדכי הלפרין, ספר על עצמך ועל הקשר שלך עם מירון.

אני ממשפחה ירושלמית. הגעתי למירון בשליחות חינוכית לפני 42 שנה.

• קצת לפני שתספר לי על השליחות החינוכית. מתי הפעם הראשונה בה אתה מגיע לל”ג בעומר במירון?

לפני 42 שנה.

• בעקבות אותה שליחות…מהי השליחות? איך יליד משפחה ירושלמית מגיע למירון של אותן שנים?

למעשה התחתנתי עם בת מירון, והגעתי להיות רב בישיבה במירון. במשך השנים התחלתי להתעסק בפעילות ציבורית.

• עד שהפכת ליו”ר ועד מירון.

כולל הנהלת המועצה האזורית ועוד כל מיני תפקידים.

• ל”ג בעומר במירון – מה הזיכרון הראשון שלך משם?

(מחייך) משנה לשנה משתתפים בהילולא וקשה לראות את השינויים שחלים משנה לשנה, אבל אם מסתכלים על לפני 42 שנה ועל היום, זה משהו אחר – עולם אחר.

אני עוד זוכר כשהייתי רב בישיבה והיו קוראים לי להשלים מניין בציון רשב”י בערב שבת, ואני כבר לא מדבר על יום חול שזה היה קורה הרבה. אבל בשבת להשלים מנין? היום זה נשמע מוזר.

• אבל לא בל”ג בעומר. אז כבר לפני 42 שנים היה מניין.

כן. בוודאי. בל”ג בעומר תמיד היה קהל גדול, אבל הגידול הענק שאנחנו רואים בשנים האחרונות לא היה אז.

ומה הזיכרון הראשון שלך מל”ג בעומר בהיותך שם? רחוק ממה שיש היום מן הסתם. מה היה אז, שתוכל לומר זה שבה את ליבך על הפעם הראשונה?

תשמע, היתרון כשיש כמות מצומצמת יותר, זה שאתה יותר בפנים. החצר, הריקודים שהיו אז, היה משהו אחר. זה ברור. להגדיר את זה? לא יודע. אבל היה אולי יותר משפחתי כזה.

• כשאתה מסתכל על המצב במירון היום, איזה ציוני-דרך אתה יכול לסמן לעצמך ככאלו שהביאו את השינויים הללו?

כל העניין של התחבורה, הסדרי התחבורה, בעניין הזה יש התקדמות אדירה שהביאה לכך שיותר ויותר אנשים יכלו להגיע למקום. נכון שכשזה חל במוצאי שבת יש בעיות אחרות, אבל באופן כללי הסדרו התחבורה השתפרו בצורה בלתי רגילה.

להגיע למצב בו אוטובוסים מגיעים ממש עד פתח הישוב ומביאים אנשים – זו הייתה קפיצת דרך משמעותית מאד, ובעניין הזה הזכות היא של אדם שכבר לא חי איתנו, בשם ראובן אדרי ז”ל, שהיה בתפקיד מפקד תנועה ראשי במשטרה, ואחר כך היה לו תפקיד של מנהל מחוז במע”צ, נתיבי ישראל היום, והוא זה שהגה את הרעיון הנועז אז, לעשות מעגל תנועה שיאפשר הורדה של נוסעים ויחסוך להם את ההליכה הרגלית של מאות מטרים. זה צריך לומר לזכותו.

היינו שותפים בעניין הזה, אבל הרעיון וההובלה היו שלו. גם הנושא של ‘דרך מהדרין’ זו פריצת דרך כמובן. היה משרד ממשלתי שהיה ממונה על פריצת הדרך הזו וסלילתה, וברגע שהיא הסתייעה  – למעשה לא הייתה כוונה לסלול אותה כדרך מהדרין, היא נוצרה בכך שסללנו קו ביוב חדש לרשב”י, ועם סלילתו של הקו נוצרה גם דרך, ואז החלטנו שהיא תעזור הרבה בנושא של עלייה לקבר, וכך נהייתה דרך המהדרין.

הייתי אומר שאלו שני הדברים שהיוו פריצת דרך בנושא של ל”ג בעומר.

ועוד משהו: לפני 40 שנה עוד היה הכביש הראשי מלא בדוכנים שמכרו כל מיני דברים ונעשו כל מיני מעשים שלא לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. החיסול של כל הדבר הזה הוא הדבר הכי חשוב שקרה כאן. זה ברור.

• יש משהו שאתה מצטער מבחינת השינויים שנעשו? שאתה אומר: בנקודה הזו עדיף היה להישאר כמו פעם?

לא, אני חושב שהשינויים מבורכים וטובים, אנחנו הרי רוצים שיבואו יותר ויותר אנשים, כך שוודאי שצריך להקים להם תשתיות. לכן, כל השינויים הם לטובה. צריך להמשיך לעשות, לפתח את התשתיות ולאפשר לאנשים להגיע בצורה נוחה.

• כשאתה מסתכל על כל המאבקים שהיו, כפי שהזכרת – דרך מהדרין, כולנו זוכרים את השחיטה של הכבשים לכבוד ההילולא שהיום לא קיים שם – בשנים האחרונות יש יותר דאגה לכבוד השבת כשההילולא חלה במוצ”ש, כמו השנה, אבל למרות הכול מעולם המאבקים לא היו כמו השנה. אתה מאלו שלוחמים לסגור את הישוב, למנוע כמה שאפשר את חילולי השבת, ספר לנו מה קרה, בעצם, השנה?

נקודת השבירה הייתה אצלי לפני שנתיים, כשל”ג בעומר חל במוצ”ש. יצאתי מביתי לתפילת מנחה בשבת, וראיתי שמגיעים לשער עשרות ניידות, רכבים, טרנזיטים, שמורידים סדרנים ופקחים ואנשי אבטחה ושוטרים, בפתח היישוב – וכל אלו עלו עם כל מה שכרוך בציוד שלהם – מכשירי קשר, אקדחים וכדומה – ובשעת תפילת מנחה, בתוך ציון הרשב”י, נכנסו עשרות או מאות, התפזרו על הגג, תפסו מקומות, כל זה ממש בעיצומה של השבת.

זה היווה אצלי איזושהי נקודת שבירה שחשבתי אז, ואני בטוח גם היום, שזה לא לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי. והשאלה היא – אם צריך את זה? וכל התשובות שקיבלתי במשך הזמן בישיבות שהיו עם גורמי משטרה וגורמי אבטחה פשוטות: אם תסגרו את הישוב ולא תתנו להיכנס אליו עד השעה 12 בלילה, אזי הכוחות יוכלו להתארגן משעה 8 בצאת שבת, כדי לקלוט את האנשים שמגיעים ב-12 בלילה.

אם ההדלקות יידחו לשעה מאוחרת, לא יצטרכו את כל הסיפורים של תפיסת עמדות וחילול שבת שנעשה בהיקפים אדירים.

יש לזה גם קשר לתחבורה הציבורית שיוצאת מבני ברק וירושלים ומכל הריכוזים החרדיים. אם אנחנו רוצים לטמון את הראש בחול ולומר: לי חשוב ההתעלות הרוחנית שלי ואני לא מסתכל לצדדים, אוקיי, זו שיטה.

אבל אם אני מבין שאם אני עולה על אוטובוס ב-10 בלילה בירושלים, אזי עשרות ומאות אוטובוסים חלקם מגיעים בעיצומה של השבת ממקומות אחרים בארץ, כדי שיהיו מוכנים ומזומנים, הם והנהגים שלהם, לקליטת כל העולים לכבוד! רבי שמעון בר יוחאי!

זה אבסורד בלתי רגיל, ומי שלא מוכן לעשות זיוף בנפשו, צריך להגיד חד וחלק: כל אוטובוס שיוצא לפני 12 בלילה, אם אני קונה כרטיס לעלות בשעה 22:00, אזי תרמתי במישרין לחילול שבת, ובפרט שכיום מדובר על רישום לתחבורה ציבורית.

כל מי שקונה כרטיס לאוטובוס שיוצא לפני 12 בלילה, קונה כרטיס שכדי שהחברה תעמוד בשירות עבור הכרטיס הזה, היא צריכה להוציא נהגים בעיצומה של השבת. אני לא מכיר פוסק הלכה אחד שמתיר דבר כזה, אני כן מכיר כל מיני עסקנים שהעניין הזה בשבילם פחות חשוב מאשר כל מיני אירועים שהם רוצים לעשות סביב כל הסיפורים האלו, וחבל מאד שככה אנחנו מתנהגים.

• יש איזו החלטה שאתה אומר לעצמך: הייתי רוצה לקבל אותה כיו”ר הישוב, ובמקביל – יש החלטה שקיבלת ואתה אומר לעצמך חבל שכך נהגתי?

לא משהו שעולה בדעתי, חוץ מנושא השבת. אם היו ויכוחים לסגור את הישוב במוצאי שבת לכניסת אנשים עד השעה 12 בלילה, אני חושב שזו הייתה הפעולה שגורמת ותגרום לקידוש השם ולנחת אמיתית לרבי שמעון בר יוחאי.