נתניהו: “המעצמות ידעו על ההשמדה, היו יכולות להציל 4 מיליון”

 מדינת ישראל מתייחדת עם זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו על-ידי הנאצים:  בכיכר גטו ורשה במוזיאון ‘יד ושם’ בירושלים נפתחו הערב (ראשון) אירועי יום הזיכרון לשואה תשע”ז, במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו.

נשיא המדינה ריבלין אמר בפתח נאומו: “אני עומד כאן בערב הנורא הזה, בירושלים בירתה של מדינת ישראל, ובשם אחינו ואחיותינו קורבנות השואה ושורדיה שנאבקו על קיומם, על יהדותם ועל צלם האנוש שלהם, בשמם אני אומר – ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עם ישראל חי”.

”תאי הגזים לא נבנו כפשע נגד האנושות אלא נבנו במטרה להשמיד את העם היהודי. לא היתה עוד תופעה היסטורית כזו, השמדה שמנותקת מסכסוך וממאבק על שליטה. מהלך אימים שכינס יהודים מרחבי העולם כולו במטרה אחת – להשמיד אותם ואת זרעם מעל פני האדמה”, הוסיף ריבלין.

”השואה לא התרחשה בעולם קדמון וגם לא מזמן כל כך. היא התרחשה בלב אירופה, אירופה של הנאורות, גרמניה של קנט, אבי האתיקה המודרנית, בלב צרפת של הצהרת זכויות האדם והאזרח. שם תוכננה הגדולה שבזוועות שכוונו כלפינו, בני העם היהודי”.

הנשיא הדגיש: “לעולם נגן על עצמנו בעצמנו. מדינת ישראל איננה פיצוי על השואה, אבל השואה מורה לנו לקחת את גורלנו בידינו. לעם היהודי הזכות והחובה לכוח מגן, לעצמאות לאומית, לריבונות, כאן במולדתנו ההיסטורית”. את נאומו סיים ריבלין במילים: ”שבנו לארצנו ומפה לא נלך לאיבוד לעולם”.

ראש הממשלה נתניהו הזכיר בפתח נאומו את הספר החדש שבו נחשף כי ארה”ב, בריטניה ומדינות הגוש הסובייטי היו מודעות לרצח של לפחות שני מיליון יהודים בסוף שנת 1942, ולא שנתיים מאוחר יותר כפי שחשבו עד כה.

“מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, אעשה כעצתך ואומר מכובדיי הרבים, בראשם יקירינו, ניצולי השואה– אוּדִים מוצלים מאש שמאירים כלפידים.

בשבוע שעבר פורסם מחקר מעמיק, שמתבסס על אותו ארכיון פשעי הנאצים באו”ם. על פי המחקר בעלות הברית ידעו על ההשמדה ההמונית של היהודים כבר ב-1942. זו עובדה מצמררת, כי עד עכשיו היה נהוג לחשוב שהמועד של הבנת ממדי השואה על ידי בעלות הברית היה שנתיים מאוחר יותר.

אני מכיר את הארכיון משום שעם הגיעי כשגריר ישראל לאו”ם, ב-1984, דרשתי וקיבלתי את פתיחתו של ארכיון זה שהיה חסום עד אז.

עכשיו, בעקבות המחקר החדש, מתבררת משמעות נוראה: לוּ המעצמות ב-1942 פעלו אז נגד מחנות ההשמדה – וכל מה שנדרש הייתה הפצצה חוזרת של המחנות, היה בכוחן להציל ארבעה מיליון יהודים, ומיליוני בני-אדם נוספים. המעצמות ידעו – ולא פעלו.

בשעה שמעשי זוועה מחרידים בוצעו נגד היהודים, בשעה שאחינו ואחיותינו נשלחו לַמִשְֹרָפוֹת, בשעה שאחותה של אסתר מירון, נציגת הניצולים שתדבר כאן הערב, נתלשה מידיה על ידי מֵנְגֶלֶה באושוויץ – המעצמות ידעו, ולא פעלו.

מכובדיי, מה שחולל את האסון הייחודי והבלתי-נתפס של עמנו, הוא שילוב של שלושה גורמים: השנאה התהומית ליהודים, האדישות של העולם מול הזוועות, והחולשה של עמנו, החולשה הנוראה בגלות. האם השנאה נעלמה? לא, היא לא נעלמה. ואם לשפוט על פי ההיסטוריה בת אלפי השנים של האנטישמיות, זו תהיה תמימות לחשוב שהיא תיעלם בעתיד הנראה לעין.

בצד האנטישמיות שמתגלית מחדש במערב, מתפרצת שנאה עזה ממזרח: האנטישמיות של האסלאם הקיצוני ששני פלגיו, המונהגים על ידי איראן ודאע”ש, חותרים בגלוי להשמידנו. שנאת היהודים מופנית כעת גם למדינת היהודים. האנטישמיות החדשה-ישנה רווחת אצל חוגים במערב והיא גם רווחת במוסדות האו”ם. הצביעות זועקת לשמיים.

אשר לאדישות העולם, האם בתחום זה נשתנה משהו? גם כאן חייבים להודות, שהתשובה בעיקרה שלילית. אמנם מאז מלחמת העולם השנייה לא ארעה טרגדיה שדומה בהיקפה לשואה, אבל ישנם מקרים רבים בהם העולם עומד מנגד – ואינו מונע השמדת עמים ואינו מונע גם רצח המוני: בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה, בסודן, ואכן, גם בסוריה. ועם זאת, בתוך האפלה, יש כמה נקודות אור. אחת מהן התרחשה רק עכשיו, והיא תגובתו הנחרצת של הנשיא טראמפ – על טבח הילדים הסוּרִים בנשק כִּימִי.

גם אנו לא אדישים לַסֵבֶל בסוריה. אנחנו הקמנו בית חולים שדה צמוד לגדר. יש פה רופאים ישראלים, רופאים ישראלים יהודים, דרוזים, ערבים. ישראל טיפלה בבית החולים הזה ועכשיו בבתי חולים אחרים באלפי פצועים סוּרִים, כולל ילדים רבים שנפגעו במלחמה האכזרית הזאת.

אבל ככלל, האמת הפשוטה היא זאת: בעולמנו – קיומו של החלש רופף. מול מדינות ותנועות רצחניות סיכוייו לשרוד – אינם גבוהים. החזק הוא זה ששורד. החלשים נמחקים. עמנו חווה זאת על בשרו בשואה, והלקח עומד לנגד עינינו בכל עת.

הלקח הוא שעלינו להיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, מול כל איום, מול כל אויב. אלה המכוונים כליה נגדנו, מעמידים עצמם בסכנת כליה. זו לא התגרות, זו גם לא הגזמה, זו הדרך היחידה להבטיח באמת את עתידנו. ויש בכוחנו לעשות זאת.

אני אומר את הדברים בדם לבי. כי הלקח הזה מנחה אותי יום-יום – בוקר-בוקר וערב-ערב. זהו התפקיד העליון, לא הבלעדי, אבל התפקיד העליון והראשון של ראש ממשלה בישראל. אני אומר זאת בשם הנספים, ובשמכם – בני העם היהודי, אזרחי ישראל, ובתוכם אתם – ניצולי השואה היקרים. כי כאן חוללנו, כולנו, הדורות שבנו ובונים את מדינת ישראל, את השינוי הגדול בגורל היהודי: החלפנו את החולשה בעוצמה!

מעם חסר ישע הפכנו לאומה איתנה. מעם חסר מגן הפכנו למדינה עם כוח מגן מן החזקים בעולם. אנו מטפחים בתנופה רבה את עוצמתנו הצבאית, המודיעינית, הטכנולוגית. יש לנו גאווה עצומה בדמוקרטיה הפתוחה, התוססת והמוסרית שלנו.

היא מייצגת ומייצרת הישגים מרשימים בכלכלה, במדע, בתרבות – בכל תחום. הדברים הללו נותנים לנו תקווה, הם נותנים לנו חוסן, כי אל מול האנטישמיות הנמשכת, אני אומר לכם, אזרחי ישראל – עמים שלמים מעריצים את העוצמה שלנו, את האמונה שלנו בצדקתנו, את הנכונות להגן על ארצנו, את היצירתיות, את החדשנות, שטבועה בנו – וזהו מהפך עצום.

עם קטן שלפני שלושת רבעי מאה היה אֵפֶר וְאָבָק, נהיה לכוח משמעותי על הבמה העולמית. מאין בא הכוח? מקורו בעוצמת הרוח של עמנו שמתבטאת בתעצומות הנפש של ניצולי השואה.

בשבוע שעבר נוכחנו בכך, רעייתי ואני, כשנפגשנו איתכם מדליקי המשואות. הסיפורים המרגשים של כולכם הותירו אותנו פעורי-פה. למשל הסיפור שלך מקס פְּרִיבְלֶר. כילד בן 11 ניצלת ממוות על ידי אביך שגונן עליך בגופו בגיא ההריגה. יצאת פצוע מתוך הבור, ראית את הקלגסים תולים את אמך וקורעים לגזרים את אחיך התינוק. נשבעת, ילד יהודי, לנקום את דמם, ברחת ליערות ובגיל 14 התגייסת לצבא האדום. הנה מקס, אתה איתנו פה – זקוף, גאה, עטור מדליות, עם ילדים, נכדים ונינים ששירתו בצה”ל.

או הסיפור שלך, משה פורת – הילד היהודי מהונגריה. כשהיית אסיר במחנה מַאוּטהַאוּזֶן הנאצים טבעו בזרועך את המספר 10-80-80. וּרְאוּ זה פלא: סיפרת לנו שכאן בארץ, עם גיוסך לצה”ל כנער בן 17, היית גאה כל כך בזה שהתגייסת לצבא ההגנה לישראל, והסתכלת באוהל בעששית על פנקס החוגר והמספר האישי שלך– 10-80-80.

זהו בתמצית מופלאה כל סיפור התקומה: האדם אותו אדם, המספר אותו מספר, אבל הגורל רחוק מלהיות אותו גורל. עברנו מחוסר אונים לעוצמה, מאפלה לאורה, ממוות לְחיים. משאול תחתיות נסקנו לִפְּסָגוֹת, כדברי הנביא יחזקאל בחזון העצמות היבשות. יש בנו חיוניות אדירה, יכולת כבירה, רוח עָזָה. יחד צירפנו כוח לכוח.

יחד נעמוד בעזרת ה’ מלוכדים בכל מבחן. יחד נשמור על ביתנו ויחד נבטיח את נצח ישראל!

העצרת מתקיימת בסימן “סיפורו של היחיד בשואה” ובתחילתה הודלקה אבוקת הזיכרון על ידי יו”ר “יד ושם” אבנר שלו, ולצדו ניצולת השואה אסתר מירון שגם תישא דברים בשם הניצולים.

במהלך העצרת הועלו שש משואות של שורדי שואה: משה העליון, משה יעקובוביץ’, ג’נין בוהנה סבן, משה פורת, מקס פריבלר ואלקה אברמוביץ.