אז מה מניע אותך? • בעל של אחות במיון מחכה כבר 10 שנים לתשובה

פעמיים בשבוע מוותרת אם חמשת ילדי על שנת לילה במיטה, והולכת לעבודה בחדר מיון בבית חולים גדול במרכז הארץ.

עם בטן של חודש תשיעי וכאבי גב וברכיים – היא שם. חובשת בדממה את כאבם של פצועי התאונות, שזעקותיהם וכאבם עוד יהדהדו באוזניה שעות, מחרישה גם כשהטונים אליה מתגברים.

בחורה מוכשרת היא אימא רחלי, תואר ראשון ושני, קורס על בסיסי והשתלמויות בלי סוף.

יכולה הייתה למצוא עבודה בקלות כמעט בכל תחום, חוץ מבמקצוע הכל-כך מפרך הזה. הכל-כך כפוי טובה.

מה מניע אותך? – שאלתי, כשאספתי אותה לאחר משמרת לילה בערב חג חגיגי במיוחד. מה מניע את טורי האחיות בלבן, החוזרות לאחר עוד לילה של מלחמה במלאך המוות ובסבל האנושי שלא נגמר?

את התשובה לא קיבלתי ממנה, כי היא צנחה במושב לידי ונרדמה, מבלי לענות לשאלות תיאורטיות של מי שקם זה עתה משנת לילה.

כנראה שלעולם לא אבין זאת.

אבל ישנם מאות ואלפים של אנשים שעוזבים הכל, ועובדים סביב השעון ללא הפסקה בדבר אחד: בלעזור לאחרים. לעזור למי שנופל, ולסעוד את החלש בשעות הקשות שלו. להעניק מכל הלב למי שאינם מכירות, ולעיתים אף לא יכירו בסיום הטיפול. איש הציבור המפורסם והמחבל שנפגע בפיגוע אינם חסינים בפני הכאב.

מחר זה אמא או אבא שלי או שלך, ומחרתיים זה יכול להיות אני או את.

כל מה שאמא רחלי זקוקה לו – זו הגנה. סוללת עורכי דין לא יעזרו לה מול פרץ אלימות; גם הבטחה של שר זה או אחר לא ירשימו את אותו חמום-מוח שבא לפגע במי שרק לפני רגע נלחם על חייו שלו ושל היקר לו מכל.

ההגנה לה היא זקוקה היא רק לחזור הביתה בשלום.

הגנה שתאפשר לה לעבוד בשקט ולעזור לעוד חולה לחזור הביתה עם חיוך.

על החמלה הזו עלינו להילחם; את האנושיות הזו אנו כחברה חייבים לשמר; וכן, גם במחיר שביתה שתשבש את חיינו למספר שעות, אבל תזכיר לכולם שבשקט-בשקט נלחמים אותם אחיות ואחים עבורנו יום-אחר-יום, במחסור בתקציבים, במחסור בכוח אדם, במחסור במיטות.

אנחנו חייבים אותם חזקים ובטוחים. בשבילנו, בשביל הורינו ובשביל ילדינו.

פעמיים בשבוע, כבר 10 שנים, היא מוותרת על מיטתה והולכת לתורנויות. כל מה שאמא רחלי מבקשת זה לחזור ליאיר, עמיחי, נעמה, דניאל ויהונתן שלה – ואלי, שכבר 10 שנים מחכה לתשובה..

• עקיבא כהן הוא יזם חינוכי ובעל לאחות אחראית משמרת בחדר מיון