התינוק שהפך נכה תובע מיליונים: ב’איכילוב’ התעלמו מבדיקות הדם

עורכי הדין דוד פייל וגלית מושקה-פרדל הגישו תביעת פיצויים נגד בית החולים איכילוב בתל אביב ונגד מדינת ישראל בשמו של צעיר כבן 25, הסובל מבעיות מוטוריות ונוירולוגיות רבות.

בכתב התביעה נטען, כי ניתן היה למנוע את היווצרותן של בעיות אלו על ידי התייחסות לממצאים הקליניים והמעבדתיים אשר הצביעו על רעד אשר הופיע מיד עם לידתו של התובע – ונמשך עד שחרורו מבית החולים לפני כ-25 שנה.

לדברי עורכי הדין, חלק מהרשומות הרפואיות לא תועדו כראוי, אך מומחים רפואיים קבעו כי בהתאם לממצאים הקליניים והמעבדתיים, התינוק סבל עם לידתו מהיפוגליקמיה  – ירידה ברמת הגלוקוז בדם, ופוליציטמיה – ריכוז עודף של כדוריות דם אדומות.

עורכי הדין מוסיפים וטוענים, כי הטיפול בפוליציטמיה היה ידוע ורווח כבר בשנות ה-80. לדבריהם, לו התובע היה מטופל לפי הסטנדרטים שהיו מקובלים אז, ניתן היה למנוע את הנזק אשר נגרם לו, בין היתר, פגיעה נאורולוגית, שיתוק ספסטי ברגלים ובידיים, קשיי הליכה, קשיי דיבור ופגיעה בראייה.

התביעה הוגשה, כאמור, נגד בית החולים איכילוב- מדינת ישראל – משרד הבריאות, והיא הועמדה על הסכום המקסימלי הנתון לשיקולו של בית משפט השלום, 2.5 מיליון שקלים.

התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב יפו.

על פי התביעה, הצוות הרפואי ב’איכילוב’ לא הבחין בממצאים מעבדתיים, אשר סיפקו הסבר לרעד אשר הופיע בגופו של התובע מיד עם לידתו ונמשך עד לשחרורו מבית החולים.

לדברי עוה”ד פייל ומושקה-פדרל, בבדיקות הדם שבוצעו ביום הלידה נמצאה היפוגליקמיה (ירידה ברמת הגלוקוז בדם) ופוליציטמיה (ריכוז עודף של כדוריות דם אדומות) – דבר אשר גרם לתובע לשיתוק ספטי של שתי הגפיים התחתונות והפרעה אפילפטית.

“במכתב השחרור מבית החולים אין התייחסות כלל לערכי ההמוגלובין החריגים שליוו את הפעוט מלידתו, ולמרות הרעד בעת השחרור, המחייב ביקורת חוזרת של רמת הגלוקוז בדם. הפעוט ואמו הזמנו לביקורת רק 8 ימים אחרי השחרור מבית החולים”, טוענים עורכי הדין.

לאחר ששוחרר מבית החולים פיתח התובע בעיות נוירולוגיות רבות, בין היתר, בעיות התפתחות מוטוריות, קשיי הליכה, בעיות דיבור וקשיי ראייה. בהמשך הופיעו גם פרכוסים. בבדיקת CT מוח שבוצעה לתובע בגיל שנתיים הודגמה בין היתר הרחבה של חדרי המוח.

פרופ’ רנה גיל, מומחית בניאונטולוגיה בחנה את המקרה, וקבעה בחוות דעתה כי ירידה ברמת הגלוקוז (היפוגליקמיה) פוגעת בעיקר בתפקוד תאי המוח. נזקי ההיפוגליקמיה למוח הילוד מתבטאים, בין היתר, בפגיעה בהתפתחות מוטורית ואינטלקטואלית בעיקר ספסטיות והפרעות בהליכה, פרכוסים (אפילפסיה) והפרעות בראיה. חומרת הפגיעה הנאורולוגיה היא בקשר ישיר למשך ההיפוגליקמיה.

המומחית קבעה, כי התובע סבל מאפיזודות רבות של היפוגליקמיה במהלך השבוע הראשון לחייו. עוד קבעה, כי התובע סובל משיתוק ספסטי של שתי הגפיים, פגיעה בדיבור ובראייה ומהפרעה אפילפטית. מדובר בסימנים קליניים טיפוסיים לנזק היפוגליקמי, בתקופה הניאונטלית.

כמו כן, קבעה פרופ’ גיל בחוות דעתה כי היפוגליקמיה היא סיבוך שכיח של פוליציטמיה, ועובדות אלו ידועות כבר משנות השמונים.

על כן קובעת פרופ’ גיל בחוות דעתה, כי התובע לא קיבל את הטיפול המיטבי לפי כל הסטנדרטים שהיו מקובלים כבר בשנות השמונים. לו היה התובע מטופל בזמן בפלסמה, ניתן היה למנוע את מלוא הנזק אשר נגרם לו, בין היתר, פגיעה נאורולוגית טיפוסית להיפוגליקמיה, המתבטאת בשיתוק ספסטי ברגליים וידיים, קשיי הליכה, קשיי דיבור ופגיעה בראיה.

ד”ר שאול סטיר, מומחה בנוירולוגיה, נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה, בדק אף הוא את המקרה ונסיבותיו וחווה דעתו כי התובע יזדקק לניתוחים אורתופדיים נוספים להארכת גידי האכילס הקצרים בשתי רגליו של התובע עד לשיפור תפקודי מספק, דיור המותאם ליכולות הניידות שלו, במגבלות הסרבול המוטורי שממנו הוא סובל, וכי יתכן ויזדקק לעזרי הליכה.

כמו כן קבע ד”ר סטיר כי הצעיר נזקק לטיפולים ומעקב רפואי מתמיד, וכן לטיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפולים אלטרנטיביים וכיו”ב, לרבות טיפול נפשי אצל פסיכולוג אחת לשבוע. לדבריו, אפשרויות העסקתו ופרנסתו של הצעיר מוגבלות, ולכן סבירות גבוהה שיהיה תלוי בבני משפחתו.

בית החולים איכילוב מסר בתגובה: “בית החולים קיבל את כתב התביעה ויגיב כמקובל בבית המשפט”.