מדוע מלכיאלי מש”ס ברח מההצבעה • ה’דיל’ שלא רוצים שתדעו

 1.

את יום רביעי כ”ב באדר א’ תשע”ו היה, מן הסתם, מיכאל מלכיאלי, נציג סיעת ש”ס במועצת עיריית ירושלים, מעדיף למחוק מיומן חייו.

דומה שהאיש, שיש מי שיטען עליו כי אינו מאמין יתר על המידה בעיתונות, למד אתמול על בשרו מה כוחה. למד – ולא ירצה לעבור שיעור דומה שוב בחייו.

שכן, חיש מהר מצא עצמו על עמוד התלייה, כשמעליו מרחפת האשמה כבדה ביותר: הפקרת שבת קודש.

הצרה הגדולה שלו הייתה, שהוא תרם לכתב האישום תרומה מכובדת, כאשר ביצע את כל השגיאות האפשריות. לצערו, הוא לא לקח בחשבון שבעידן 2016 אתה לא ממש יכול להסתיר מעין הציבור את מעשיך כנבחר ציבור.

ההצלפות בו היו נוראיות. “חכם שלום כהן סירב להכניסו לביתו”, “אריה דרעי דרש ממנו להתפטר”, “אריה דרעי שאג עליו בשיחת טלפון” – והעיקר: “מלכיאלי גרם לחילול שבת בעיר הקודש ירושלים”.

אז מה באמת קרה אתמול, מאז שעות הבוקר המוקדמות, ועד לשעת לילה מאוחרת, עם האיש שאוהביו ניבאו לו כי יהיה “הח”כ הבא של ש”ס” ושונאיו מפטירים כעת “איבד כל סיכוי”?

2.

לאותם הסבורים כי התחמון – היעדרות מישיבת הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים שדנה בעתידו של ‘מתחם התחנה’ בעיר – נולד בתכנית סדורה מראש, צפויה הפתעה.

בשעות הבוקר המוקדמות יצא מלכיאלי מביתו, כשהוא פוגש את אחד משכניו. השיחה ביניהם צומצמה. “אני בדרך להצבעה חשובה בעירייה”, אמר מיכאלי לשכן, שלא חלם עדיין שימצא עצמו במהלך היום ‘עד’ בפרשה.

בהיותו בדרך, התקבלה במכשיר הטלפון שלו שיחה מאחד מחברי המועצה החילוניים. האיש העניק את מילתו לראש העיר ניר ברקת, והסכים להבטיח את כל העולם (ואשתו) תמורת ‘היעלמות’ פתאומית של מלכיאלי.

איזו הבטחה בדיוק עברה שם, בטלפון הסלולארי?

תלוי את מי שואלים.

בישיבת מועצת העיר שתתקיים היום לאישור תקציב 2016 יש תוספות תקציביות, בין היתר, בכל הסעיפים הקשורים לציבור החרדי: חינוך חרדי, תרבות חרדית, חברה ונוער, ספורט חרדי, ועוד.

 במהלך השבועות האחרונים ישבו ראשי המחלקות השונות עם ראש העיר, כאשר כל אחד גרף לעצמו הישגים מרשימים.

נחמניאל סבן, נציג ש”ס, קיבל הטבות ל’שקופים’ המתקשים לשלם ארנונה1 אשר מישאלי, גם הוא מש”ס, קיבל תוספת נכבדה לאגף לקידום נוער, שבראשו הוא עומד; יו”ר סיעת ש”ס בעירייה צביקה כהן זכה בתקציב משמעותי לחינוך.

ביהדות התורה זכו בתקציבי יהדות לעמותות שונות (ויש שיוסיפו, משונות).

ומיכאלי? הוא כבר שנתיים מנסה לקבל 700 אלף שקלים לספורט חרדי – והשנה גם יקבל.

סבתא בישלה דיסה, בישלה, בישלה – וחילקה לכולם. האם הייתה מחלקת גם למי שלא הרים ידו נגד השבת? קשה לדעת.

“לא הייתה התניה כזו”, אומרים בסביבתו של ראש העיר. “לא היה ולא נברא”.  בכל מקרה, הם אומרים, התקציבים היו עוברים. או שלא, כמובן.

3.

נעצור בשלב זה – ונדלג אל חג הפורים הקרב.

מחלוקת עזה מתנהלת בין הראשל”צ הגר”י יוסף לבין הראשל”צ ורבה של ירושלים הגרש”מ עמאר על שכונת רמות – האם יש לחגוג בשכונה את ח”ג הפורים ביום י”ד (כדעת הגר”ע יוסף זצ”ל), או שמא בט”ו  (כדעת בנו)?

פסק הרב עמאר ברור: “הנני בזה לחוות דעתי הענייה, שקריאת המגילה וכל דיני הפורים ברמות (וכן במבשרת ציון ובהר שמואל), לא נשתנה דינם כלל, וימשיכו לנהוג כאשר פסק מרן הראש”ל נשיא חכמי ישראל, גאון ישראל רבנו עובדיה יוסף זיע”א, שיקראו המגילה ביום י”ד אדר בברכה. וביום ט”ו באדר יהדרו לקרותה בלי ברכה, וקיימו מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, ויכולים לעשות סעודה גם ביום ט”ו באדר”.

באשר להיתר עליו מסתמך הגר”י יוסף (אשר לדעתו אלו הם התנאים שהציב אביו זצ”ל בספריו) – הצבת קראוונים בדרך המפרידה בין רמות לירושלים (“בורגנין”) – טוען הגר”ש כי הם אינם מועילים באשר “אינן עשויין לדירה”, “המרחק בין אחדים מהם…מעבר לשיעור”, וכן כי “נעשו נגד חוק התכנון והבנייה של הרשות המקומית”.

איך כל זה קשור לירושלים או לעיריית ירושלים?

אז ככה: כדי להימנע מהסאגה המביכה של פסקים סותרים בין רבנים, החליטה עיריית ירושלים לנקוט יוזמה (מבורכת, צריך לומר) ולהתערב בביצוע כמה פעולות, שיסדירו את הנושא על הצד היותר טוב, באופן שעל דעת כל הרבנים יוסכם כי חוגגים ברמות ביום ט”ו.

על המלאכה הופקד…סגן ראש העיר מאיר תורג’מן, האיש העומד בראש ועדת התכנון והבניה. רעיונות עלו, פגישות  עם הרבנים המעורבים התקיימו – והפתרון בדרך.

אבל, הוא עובד קשה על פתרון ומלכיאלי יפריע בהצבעה על נושא חשוב כמו ‘מתחם התחנה’? כך הובהר מה שהובהר, כדי שניתן יהיה “לעזור לכם בפתרונות שחשובים לכם” (לתורג’מן, כדאי לציין, יש הערכה רבה כלפי הגר”ש עמאר).

4.

אלא שזהו בדיוק הרגע בו נציג סיעה חרדית אמור לסור אל ביתו של נשיא מועצת החכמים ולהיוועץ בדעת תורה כיצד לנהוג.

אלא שמלכיאלי בחר לנקוט בדרך פעולה אחרת. הוא פשוט ניתק את מכשיר הטלפון שלו.

באותה עת ישב חבר המועצה יצחק פינדרוס מסיעת דגל התורה וכסס ציפורניים. כל השבוע הוא עבד קשה לגייס רוב בהצבעה וכעת ליבו ניבא לו רעות.

הוא החל לחייג לחברי הוועדה לתכנון ובניה. מלכיאלי לא ענה.

בהמשך ניסה לגייס חברים אחרים מש”ס, אבל הבין שאף לא אחד מהם יוכל לסייע לו באשר במועצת עיר, שלא כמו בוועדה בכנסת, אפשרות למ”מ להצביע במקום חבר שהבריז טעונה אישור בהחלטת מועצה. מה שלא קרה. 

צפירת אזעקה הושמעה, אחד מבכירי ש”ס הוזעק כדי לנסות ולהזעיק את החבר שסרח.

5.

“אני לא עומד להגיע לוועדה”, הבהיר מלכיאלי לחבר שעל הקו. חבר, שאיכשהו החליט לענות לשיחת הטלפון שלו.

האיש שמהעבר השני של הקו הפציר, התחנן, הזכיר ש”אתה לא מיהדות התורה שיכול להרשות לעצמך להיעלם  ל…ים המלח”, הזכיר את “30 אלף הבוחרים שנתנו את קולם לש”ס כי סמכו עליה” – אבל נתקל בחומה בצורה.

“נתתי את המילה שלי למאיר תורג’מן, לא הולך להגיע. אגיד שחשבתי שההצבעה מתחילה ב-12”, היה התירוץ המוכן מראש.

“הלינץ’ התקשורתי יהיה איום”, הזהיר החבר.

קולו לא נשמע.

6.

יו”ר סיעת ש”ס צביקה כהן היה באותה עת בסיור ‘חינוכי’ בעיר.

הוא מיהר לחתוך באמצע, ודהר אל ככר ספרא. עד מהרה חשכו עיניו כשהבין שמלכיאלי ממש לא מתכוון להגיע. טלפון ועוד טלפון – אבל אין כל מענה.

כבוד השבת נרמס.

בערב, הבינו קודקודי ש”ס את הפאשלה ומיהרו לגעור בו. זה היה מאוחר מדי, כמובן. בהמשך, דרשו ממנו לעלות לשידור במהדורה המרכזית ברדיו ‘קול חי’ ולהתנצל.

“הכול היה מתואם מראש”, מספר מי שהיה מעורב בנעשה מאחורי הקלעים. המראיין ידע מהן התשובות שיקבל.

בשעות הלילה המאוחרות הגיע מלכיאלי עם חברו הקרוב מאיר פנחס, ראש לשכתו של שר הדתות, ועם המשב”ק של חכם שלום כהן, הרב דוד בן שמעון, אל בית הרב שבעיר העתיקה.

פנחס ובן שמעון נכנסו תחילה אל ביתו של הרב, כדי לגשש מה הלך הרוחות. הם הבינו שחכם שלום כהן כועס עד מאד, יצאו והציעו לחברם: אל תתקרב.

7.

עד כאן, מה שקרה מאחורי הקלעים.

ומה מכאן והלאה? לכאורה מלכיאלי הוא נציג ש”ס הבא בתור ברשימה, ומועמד טבעי שלה לכנסת (בפרט אחרי שנחרץ גורלם של הח”כים המכהנים ‘לצאת בחוץ’. למרבה הצער, לא תועיל להם המלצתו של הגר”ש בעדני).

באופן מעשי, אין ספק שאמש הוא פישל. אין גם ספק שנשיא המועצת כועס על מה שעשה. גם היו”ר אריה דרעי לא ממש אוהב את אי התיאום מולו (הגם שיש הטוענים כי אחיו היה בסוד העניינים – התחושה שלי היא שדרעי עצמו לא ידע דבר).

האם יסלחו לו ויפתחו דף חדש, תוך שהוא מתחייב לציות מכאן ולהבא?

ימים יגידו.

פניות לקבל את תגובתו של מיכאל מלכיאלי לא נענו.