למה הסכים הרב לוותר על העולם הבא

לפני כחודש הלך לעולמו הרב זליג ברוורמן זצ”ל, רבה של ‘קהילת זרח’ בעיר מודיעין עילית, עיר מגורי.

הרבה שבחים נאמרו על הרב הצעיר, שפתיל חייו נגדע בגיל האכזרי – 52. סיפרו על התמדתו בתורה, על צדקותו, פעליו השונים, על עדינותו.

אצלי עלתה בימים האחרונים אפיזודה מרתקת לה היינו שותפים שנינו.

הרב נקלע למכוניתי, ומצאתי עצמי משוחח עם האיש לראשונה, אודות נושאים שונים. עד מהרה הגיע הדיון למקום ה’אהוב’ עלי – אפליית הילדים והילדות המזרחיים במוסדות החינוך האליטיסטיים-ליטאיים.

ואז סיפר לי הרב מעשה שארע עמו.

יהודי מבני קהילתו, ממוצא מזרחי, פנה אליו וסיפר בכאב על דחיית ילדו מאחד ‘החיידרים’ המובילים בעיר. הרב, שהכיר את המשפחה וידע כי הגורם לדחייה הוא אתני, פנה למנהל וללא אומר ודברים הוציא דף חלק עליו שירבט מספר שורות.

המנהל קרא את הדברים ולסתו צנחה. הרב ברוורמן כתב כי הוא מקנה לאיש את כל ‘העולם הבא’ שלו (‘העולם הבא’ של הרב ברוורמן עם כל ההשלכות הנלוות לכך), בתמורה לקבלת הילד לבית ספרו.

ראש המוסד המפלה, נבהל, ומיהר להכריז כי אין צורך בכך, וכי המניעה לקבלת הילד הוסרה. הפעוט רשאי להירשם לבית הספר.

את הסיפור הזה סיפר לי הרב ברוורמן בפשטות, כשהוא אינו מוצא במעשיו כל הירואיקה, מלבד תיקון עוול שלטעמו היה לגמרי אלמנטרי.

לא שאלתי את הרב ברוורמן האם הוא התכוון לדבריו ברצינות. התשובה היתה ברורה לי.

אילו לא היה מוכן הרב הצעיר לאבד את כל עולמו הרוחני עבור הילד הרך, המנהל השפל, לא היה נבהל וממהר להיכנע. הוא זיהה את מסירות נפשו של בן שיחו, והוא כה בוש בעצמו עד שנאלץ לחרוג ממנהגו.