ניר ברקת התפקד לליכוד רק לפני חודש וכבר התחיל ברגל שמאל

הצלחת הליכודיאדה, התכנסות חברי הליכוד באילת בסופהשבוע, היא סיפור. אם נוסיף את חברי הליכוד שהגיעו באופן עצמאי לעיר אילת, אפשר לאמוד שבעיר אילת היו קרוב לאלפיים חברי ליכוד בזמן הליכודיאדה.

הפעם הגיעו כמחצית מחברי סיעת הליכוד, אך אין ספק כי בליכודיאדה הבאה נראה את כל חברי הסיעה.

גולת הכותרת היה נאומו האמיץ של שר הביטחון, משה יעלון, אשר הגן על שמירת החוק. יעלון אמר על מפרי החוק ביו”ש: “ירייה ברגלה של המדינה ובראשה של ההתיישבות”.

שר הביטחון התייחס לפינוי הבתים בחברון וקרא לפעילי המפלגה לא לקחת חלק בתמיכה בפלישה לבתים. על הטרור אמר: “צריך להילחם בו עם נבוט עבה…”

היה קצת מוזר לראות את ח”כ אורן חזן, שבא להוקיע את שר הביטחון, אבל בקהל היה רוב מוחלט שתמך בבוגי והשתיק את המפריעים.

 ברקת התחיל ברגל שמאל

נאומו של ניר ברקת היה תלוש ומוזר. ברקת רצה להדגיש את ההצטרפות שלו מול העזיבה של כחלון, אך בלי ספק אם היינו מעמידים להצבעה את מי מעדיפים בליכוד את כחלון או ברקת, הערכה היא שניר היה מפסיד לכחלון בענק.

ברקת טעה כשבחר לתקוף את כחלון. היה עדיף שידבר על עצמו. כחלון הוא עדיין אחד האנשים האהובים בליכוד וזה מוזר שמי שהתפקד רק לפני חודש מתחיל ברגל שמאל.

תוצאות הבחירות בליכודיאדה היו, כצפוי, לא מאוזנות ולא קרובות למציאות. גילה גמליאל שכבשה את הצמרת, וחיים כץ שלא נמצא ברשימה – זהו עיוות ברור. אך מה שברור כי בליכודיאדה הבאה מנהיגי הליכוד יתייחסו אחרת לרעיון הזה, ואז נראה איך המערכת מתנהלת ונותנת תוצאה טובה יותר וקרובה למציאות.

הרי ברור כי רוב המועמדים שנבחרו בליכודיאדה באזוריים לא יהיו בכנסת הבאה. כי כאשר יגיע רגע האמת נראה שחקנים אחרים בזירה.

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מערב

בוז’י הרצוג ויאיר לפיד הופכים לאט לאט לתואמי ליברמן. אחרי שהם הבינו כי העם נמצא ימינה מהמרכז, הם החלו במסע של התחרפנות עצמית.

לפיד הפך את עורו ומלקק לחרדים, ובוז’י חתך ימינה, כאשר הוא מדבר על ביטול הרעיון של שתי מדינות. בקצב הזה עוד נראה את בוז’י עומד על הגגות ומטיף להתיישבות בשכם וחברון.

למה תואמי ליברמן?

ליברמן היה בעל ברית של החרדים. מצד אחד תמך בחוק ברית הזוגיות ומצד שני מסמס אותו; מצד אחד הטיף לטרנספר ומצד שני הלך וליקק לבייקר; עכשיו בוז’י, שרץ לאבו מאזן, טוען שהוא לא פרטנר. לפיד טוען שהוא לא נגד חרדים.

לפיד ובוז’י הם שמאל ומסביבם יש שמאל ושמאל אנטי-ציוני.

והנה באה שלי יחימוביץ’ וכבר קוראת תיגר על בוז’י, וכפי הנראה יהיו עוד מועמדים שיתמודדו נגדו.

מתייחסים לליכודניקים כאל בבונים

פרשת הבתים בחברון מזכירה כיצד מועצת יש”ע, שניהלה את המאבק נגד ההתנתקות, השתמשה בפעילי ליכוד כמו צדוק כהן מחדרה ואורי פרג’ מפתח תקווה. אז השניים היו יקירי ההתנחלויות, אך מיד אחרי ההתנתקות חובשי הכיפות מההתנחלויות ביצעו התנתקות מחברי הליכוד שסייעו להם.

לילידים, אנשי הליכוד, חילקו המתנחלים בננות וזרקו אותם. אחרי ההתנתקות חובשי הכיפות הסרוגות העבירו את המאמצים שלהם בכדי להכריע את מנהיגי הליכוד, על ידי שלוחיהם מקבוצת שטרן.

כך עכשיו עושים מנהלי המאבק עם פעילי ליכוד, כאשר הם שמים אותם בפרונט של המאבק על הבתים בחברון. מעניין כיצד ינהגו איתם כאשר המאבק יגמר. אז הנהגת המתנחלים תחפש בבונים חדשים בליכוד.

ריקוד הגגות של שלי יחימוביץ’

השבוע פורסם כי תגלית הגז המצרית כבר לא כל כך תגלית. מדובר בשדה גז קטן יותר והגז מזוהם.

כלומר, ריקוד הגגות של שלי יחימוביץ’, כאשר התגלה הגז המצרי, היה מוקדם מדי והזכיר את הפלסטינים ועראפת רוקדים על הגגות כאשר טילי סדאם חוסיין עפו לכיוון תל אביב.

בימין דווקא יודעים להתנצל

‘אם תרצו’ העלו קמפיין על שתולים בתרבות ועשו צעד אחד יותר מדי.

אבל, להבדיל מארגוני השמאל, הם הבינו שהמהלך לא תקין והם התנצלו. אני לא זוכר את גופי השמאל מתנצלים על מה שהם עשו לאמנים מהימין.

את נעמי שמר הם הפכו להיות אישיות בלתי רצויה, אריאל זילבר מוחרם, והיו ימים שבהם אמן לא העז לומר כי הוא מצביע ליכוד, כי אז היה מוחרם על ידי השמאל והפוסט-ציונים.

לגבי אשכנזי יש סיכוי דווקא בליכוד

על השאלה האם אתה רוצה לראות את גבי אשכנזי בליכוד – 45 אחוז ממשתתפי הליכודיאדה אמרו שהם רוצים לראות אותו בליכוד.

תוצאה זאת מראה כי הליכוד נותן סיכוי למועמדים שבאים מבחוץ.

ה’זהות’ החדשה של משה פייגלין

ממסמכים של מפלגת ‘זהות’, המפלגה החדשה של משה פייגלין, שהגיעו מרשם המפלגות, עולה כי בקרב מאות אנשים הרשומים במסמכי ההקמה יש לא מעט המופיעים במקביל כחברים בליכוד. אפילו חברי מרכז.

מוטי אוחנה, חבר מרכז מירושלים, עתר לבית הדין בכדי להסירם מהרשימות ובכדי שהליכוד יפנה למפלגה של פייגלין לשם הצלבת ספרי מתפקדים (סביר להניח שבמסמכי ההקמה יש רק חלק מהחברים במפלגה).

מעבר לכך שמדובר בעבירה על החוק, הרי שזהו מבחן למנהיג אמוני כמו פייגלין: האם לא נכון שביוזמתו יבצע עם הליכוד הצלבת ספרים? הרי מי שמאמין – לא משקר.

בחירת המחוזות – מתפקדים או מרכז?

כפי שפרסמתי בעבר הוויכוח על כך לא תם והוא מצוי בפני בית הדין של הליכוד.

משה איפרגן, חבר מרכז מיירושלים, עתר בכדי שבית הדין יקבע שרק המתפקדים רשאים לוותר על זכותם, וכי לא חוקתי שהמרכז שנבחר על ידי המתפקדים ייקח מהם זכות חוקתית השייכת להם.

איפרגן אומר: “לכל הפחות שזה יחול מהמרכז הבא, כך תינתן למתפקדים הזכות להיבחר למרכז עם הזכויות החדשות”.

לשאלתי, מלבד ההיבט החוקתי – האם אין זה נכון באופן עקרוני שלמרכז המפלגה יהיה כוח ייחודי בבחירת הרשימה? – משיב איפרגן: “יש מספר פגמים בכך שהמרכז בוחר את המחוזות.

“ראשית, במרכז יש מוקדי כוח חזקים, עשרה-עשרים אנשים במרכז המפלגה יכולים לסגור ביניהם את כל רשימת המחוזות, וזה לא טוב.

“שנית, מה ההיגיון שחברי מרכז מקרית שמונה ומאילת יקבעו את המועמד של ירושלים, מבלי להבין את תרומתו למעמד התנועה באזור בו הוא פועל?

“שלישית, הרי חברי הסיעה בכנסת אינם פוקדים אלא הפעילים, בעיקר אלו שמעוניינים לרוץ במחוז. כשחברי המרכז בוחרים את המחוזות אין תמריץ למועמדים במחוז לפקוד. הם יתרוצצו ברחבי הארץ במקום לחזק את הליכוד במחוז שלהם.

“רביעית, ביום הפריימריז המועמדים במחזות הם הממריצים העיקריים המביאים את המתפקדים אל הקלפי, במידה והם ייבחרו על ידי המרכז, סביר להניח שאחוז ההצבעה בפריימריז יירד בצורה משמעותית, וזה יפגע בעיקר בחברי הכנסת שאין להם מאגר מתפקדים אישי גדול.

“חמישית, וזה נובע מהאחרים, הליכוד יאבד הרבה במוקדי העשייה של המועמדים למחוזות, שבמקום להתמקד בעשייה במחוז ובמפקד לליכוד ובכך לחזק את הליכוד במחוז – הם יתרוצצו מדן ועד אילת.

“בקיצור, לדעתי היה עדיף שמרכז המפלגה יבחר את הרשימה הארצית ואילו את המחוזות יבחרו המתפקדים, אבל אני עותר רק על ההיבט החוקתי”.

• מתוך אתר ליכודניק