לאחר שבוע וחצי של שביתת רעב: אטינגר איבד את הכרתו

העציר המנהלי מאיר אטננגר איבד את ההכרה הערב [ד], לאחר שבוע וחצי של שביתית רעב. הוא פונה לטיפול רפואי.

אטינגר השוהה בתא מבודד בכלא אשל בבאר שבע, פתח לפני עשרה ימים בשביתה במחאה על עילת מעצרו. אתמול פתח גם חברו של אטינגר, אביתר סלונים בשביתת רעב.

מאיר אטינגר, נכדו של הרב כהנא, מוחזק כבר קרוב לשישה חודשים במעצר מנהלי מתוקף צו החתום בידי שר הבטחון משה יעלון.

בחודשים הראשונים למעצרו המנהלי הוחזק אטינגר באגף פתוח, אולם בהמשך הועבר למעצר בתנאי בידוד באגף שמור. בעקבות כך, בחודש אוקטובר 2015 הכריז אטינגר על שביתת רעב, לאחר שלטענתו נשללו ממנו טלפונים ללא נימוק. הוא הודיע כי ימשיך בשביתה עד שיותר לו לשוחח עם אשתו – והשב”ס נכנע.

עד למעצרו נחשב אטינגר ליעד מס’ 1 של המחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי. בעברו קיבל מספר פעמים צווי הרחקה מיהודה ושומרון ועבר להתגורר בירושלים. גם משם הוא הורחק לאחר שעסק במיפוי בתי ערבים.

מסוכן עם קרניים?

בתוך כך מוריה, אשתו של אטינגר, פירסמה היום מכתב גלוי לציבור בו היא  קובלת על ההיכרות של הציבור עם בעלה רק על בסיס תיאורו הדמוני בתקשורת. היא מזמינה את הקהל הרחב לקרא את הגיגיו של בעלה באתר שלו, ולהכיר אותו כפי שהוא. הנה נוסח המכתב:

שמעתם פעם על מאיר אטינגר?

המסוכן עם הקרניים?

תרשו לי לצייר לכם ציור אחר.

בעלי, מאיר אטינגר, הוא איש עדין, רך, ביישן ושקט. כולו נעימות.

הוא האדם שעוזר לכל החברים, מוצא אמא לילד אבוד ברחוב ומקשיב למי שצריך.

הוא לא יודע לצעוק או לכעוס, אך מעל הכל, הוא יהודי דורש טוב לעמו.

את כל החיים שלו, הכסף, הזמן, הכישרונות והכבוד שלו הוא משקיע בעם ישראל.

אדם שלא רואה את עצמו בכלל. רק את הכלל.

כבר כמעט ששה חודשים הוא ושני חבריו- אביתר סלונים ומרדכי מאייר (ששוחרר לאחר חמשה חודשי מאסר לאחר שהתברר שנכלא עקב מידע מוטעה), יושבים במעצר מנהלי ללא משפט בבידוד בבאר שבע. בעלי נמצא באגף הכי שמור בארץ, בבידוד מוחלט והגבלות קשות. שותפיו לאגף בחדרים מצדדיו, הם מחבלים שרצחו כל אחד כמה יהודים.

 הצורה שבה אתם מכירים את בעלי היא תוצר של השתקה של השיח האמיתי, שהוא מנסה לייצר בעם שלנו.

ההשתקה הזאת היא פחד, פחד מהדברים הגדולים באמת. אותו פחד שניסה להשתיק את כל ההוגים החופשיים שהעזו ללכת קדימה ולהוביל את העולם שלנו למקומות טובים יותר.

זה אותו פחד שהשתיק את הרב קוק, גדולי החסידות, יאיר שטרן ואחרים.

והפחד הזה הגיש לכם ציור של דמות עם קרניים, כדי שאתם תסכימו שהרוח החופשית הזאת תהיה סגורה בבידוד מאחורי סורג ובריח, ולא יימשך השיח בינכם לבינה.

בחנוכה האחרון כשהדלקתי נרות כל השכנים יצאו גם כן, הדליקו ושרו בגאווה למכבים הגיבורים והאמיצים, כולכם שרתם להוגים הללו בהערצה. הסתכלתי עליכם בעיניים כלות- הרי גם בעלי הוא מכבי כזה, אז למה הוא וחבריו כלואים מעונים ומבוזים?

עוד כשבוע, ייגמר המעצר המנהלי שהכניס את בעלי לכלא. הצו יגמר, אבל הרצון להשתיק את האיש שמדבר בעדינות, מודד ושוקל כל מילה לפני שמוציא מפיו, לא יפסק. האיש שמכל ספר שתפתחו בביתו ינשרו פיסות נייר כתובים צפוף צפוף בהם כתב הגיגים, חלקי שירים ומחשבות על החיים היהודיים שלנו פה.

כתבתי לכם את המכתב הזה על מנת לשתף אתכם באמת.

לבקש שלא תאמינו לכל מה ששמעתם על מאיר.

תוקף הצו עומד להיגמר בעז”ה, אבל יש באפשרותם להאריך אותו שוב, וזה תלוי בנו.

זה תלוי בנו עד כמה תימשך הסכמת השתיקה והלגיטימציה שלנו לאלימות החמורה מכל.

אלימות נגד שיח יהודי אמיתי.

וזו האמת. לא מדובר בו. מדובר בנו. איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו יראו.

ועד שתוכלו לפגוש בו ולשוחח איתו, אני מזמינה אתכם לקרוא את הבלוג שלו באתר הקול היהודי – ולשמוע את רעיונותיו באמת. להכיר את הקול הצלול שמבקש להזמין את עם ישראל לשיח נשמות אמיתי. זה מאתגר אותנו בחשיבה חדשה, מחוץ לקופסה. אני לא פתטית. אני לא חושבת שאחרי שתקראו את הבלוג שלו, ותוודעו לדמות הזו, אתם בהכרח תסכימו עם כל רעיונותיו.

 יכול להיות שיש בינינו אי הסכמות על הדרך ואפילו על חלק מהמטרות. אבל ברור לי שאף אחד מכם לא מוכן שכך יהודים יתנהגו ליהודים.

כולנו רוצים שהשלטון שלנו ידאג לבטחון והתיישבות ובמקום זה הוא מגביל יהודים ומתעלל בחלק מהם.

אני חושבת שאחרי שתכירו את מאיר, תזדהו עם הרעיונות שלו, גם אם לא תסכימו איתו.

עכשיו אתם כבר לא תשתקו. אתם תעזרו לי להחזיר את בעלי הביתה.

כנסו לאתר, קראו את הבלוגים שלו, הפיצו את המכתב הזה והזדהו איתי בדף הפייסבוק “יהודי לא מענה יהודי”.

באהבת ישראל, מוריה אטינגר