“לבשנו בגדי שבת לכבוד יום הקדוש הזה של הבחירות” • מסמך מרתק

קיומן של הבחירות בישראל כבר מזמן אינו אירוע ‘מרגש’, אחוזי ההצבעה צונחים מפעם לפעם, וגם המצביעים החרדים, המגיעים לרוב לשיעור הצבעה גבוה יותר, עושים זאת בשל ההבנה של ההשלכות, אך לא רואים בהצבעה ‘סיבה למסיבה’. בהקשר זה מסקרן לקרוא את יומנו של הרב משה יקותיאל אלפרט, יליד ‘בתי מחסה’ הירושלמית ובוגר ת”ץ ‘עץ חיים’ בו אף עבד כ’מלמד’.

ב-1938 קיבל אלפרט מידיהם של הבריטים את תפקיד המוכתר של שכונת בית ישראל. מראשית מינויו החל אלפרט לנהל יומן, שבו סקר את עבודתו ואת ההתרחשויות בירושלים מזוויות שונות, בקטע הבא מתאר אלפרט את השתתפותו בבחירות הראשונות, עם הקמתה של מדינת ישראל.

“יום ג’, כ”ד טבת תש”ט, 25-1-49. בשעה 5:35 בבקר השכם קמתי אני ואשתי, ואחי ר’ שמעון לייב, וגיסי ר’ נתנאל סלדוכין ובני דב. אחרי ששתינו קפה לבשנו בגדי שבת לכבוד יום הגדול והקדוש הזה. כי ‘זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו’. כי אחרי שנות אלפיים שנה גלות או יותר, אפשר להגיד מששת ימי בראשית ועד היום הזה לא זכינו ליום כזה, שנלך לבחירות למדינה יהודית וברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”.

“אני ואשתי ואחי וגיסי הלכנו לקלפי באזור 10 בהפועל המזרחי אשר ברחוב החבשים. וכל הדרך הלכתי כמו בשמחת תורה אצל הקפות עם ספר תורה כי הפנקס זהות של [מדינת] ישראל היה בידי. לא היה גבול לאושר והשמחה שהיה לי. בשעה 5:50 באנו להפועל המזרחי (לפי החוק היה צריך לפתח הקלפי בדיוק בשעה 6:00 בבקר) ואנחנו היינו הראשונים. רק השמש היה שם, החשמל היה דולק. שאלנו את השמש איפה הם חברי ועדת הקלפי? תשובה: הם עוד לא באו. חיכינו עד שעה 5:54 באו שניים מאנשי חברי ועדת הקלפי ובשעה 6:02 בא היושב ראש של הוועדה. מחיתי בפניו על זה שלא בא בזמן הנכון כי לפי החוק היה צריך להתחיל בשעה 6:00”.

“היו”ר התנצל לפני. וביקש מאיתנו שאנחנו נהיה עדים לפרוצדורה של פתיחת הקלפי. הוא הראה אותנו את תיבת הקלפי שהיא ריקה ובפנינו הוא חתם אותה וקשר סביב התיבה חבל ארוך. וקשר אותה היטב וחתם אותה בשעווה, ורשם פרטי-כל על זה. היו”ר אמר לי שהיות ואני האיש הזקן מכל האנשים שישנם פה, אז אני אהיה הראשון מהבוחרים. ברטט של קדושה ובהדרת קודש מסרתי לידי היו”ר את פנקס הזהות שלי וקרא את שמי מתוך הפנקס שלי”.

“סגן היו”ר רשם את שמי בנייר, ונתן לי את מספר 1, מסר לידי מעטפה אחת ונכנסתי לחדר השני ששם היו מונחים כל הפתקאות של כל הרשימות. ביד רועדת וברגש של קדושה לקחתי פתק אחד מספר ‘ב’, רשימת האיחוד הדתי [חזית דתית מאוחדת], ושמתי אותה לתוך המעטפה שקיבלתי אותה מידי היו”ר. נכנסתי שוב לחדר הקלפי, והראיתי לכולם כי יש בידי רק מעטפה אחת, והגיע הרגע הכי קדוש בחיי, אותו רגע שלא זכו לו לא האבא שלי, ולא הסבא שלי. רק אני בזמני, בחיי, זכיתי לרגע כזה של קדושה וטהרה, אשרי לי ואשרי חלקי! ברכתי ברכת ‘שהחיינו’, ושמתי את המעטפה לתוך תיבת הקלפי. לחצתי את ידי היו”ר והסגן, ויתר חברי הוועדה ויצאתי משם. ובשעה 6:28 שבנו הביתה, והלכתי להתפלל, יום חג גדול”.

היומן ראה אור בספר “יומנו של מוכתר בירושלים”, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן ובעריכת פרופ’ פינחס אלפרט מאוניברסיטת תל-אביב וד”ר דותן גורן מאוניברסיטת בר-אילן.