לאחר עסקת השבויים הראשונה, אז יצאו משבי החמאס ילנה-לאה טרופנוב יחד עם אמה, וספיר כהן זוגתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב. הגיעו השלוש אל ביתו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כאשר במשך שעה ארוכה התייפח עמם בבכי - חיזק, עודד אותן ובירך.
הדסה עין כרם-נוה יעקב: כעת קרוב • מה התווסף עם הפעלת הקו המלא?
אולם הפעם חזו כותלי הבית ב'ונהפוך הוא': בתוך החדר המתינו בני משפחת טרופנוב-כהן בעודם נרגשים ושמחים. עד עתה הורגלו להיכנס מתוך כאב שאין לו סוף, להתברך, להתחזק ולהתעודד, בעוד יקירם ואהובם אלכסנדר-סשה היה שבוי בידי חיות טרף אכזריים.
אולם הפעם, כאשר אלכסנדר-סשה עצמו זוכה לראשונה להגיע ולפגוש את רבה של רמת אלחנן. בחדר נמצאים מלבד בני המשפחה, גם הרב דוד דרוק, יו"ר ארגון כיסופים, יחד עם איש התקשורת ישראל כהן, המלווים משפחות רבות של חטופים המתחזקים יחד בשמירת תורה ומצוות ומסורת ישראל, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי החמאס.
כמו כן הצטרפו למעמד מספר נכדים ותלמידים, כדי להשלים מניין לברכת 'הגומל'.
הגר"י זילברשטיין שב משיעורו השבועי ברמת אלחנן, כאשר בידו טלית חדשה שקנה ושמר במיוחד עבור הערב הגדול הזה - הערב בו הוא פוגש לראשונה את 'אלכסנדר סשה בן ילנה לאה', השם שהיה שגור בפיו בעת התפילה והלימוד, כבר תקופה ארוכה.
הרב זילברשטיין נכנס לחדר, כשדמותו התמירה על סף בכי, כשבמקום החיוך הקבוע, צצו דמעות התרגשות בעיניו.
מאחר שחפץ לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, מספק קנה 'טלית' חדשה אותה שמר זמן רב בדיוק לרגעים אלו, בכדי לברך עליה כדין הקונה בגד חדש, ולכוין לפטור בכך את השמחה בראיית אלכסנדר-סשה.
הגר"י זילברשטיין הניח את הטלית על כתפיו, וכאשר החל להוציא מפיו את תיבות הברכה: "ברוך אתה ה'..." הדמעות חנקו את גרונו.
לאחר שסיים מרן הגר"י זילברשטיין להתעטף בטלית החדשה, פנה בהתרגשות אל הנוכחים וביקש לשיר את פרק התהילים 'שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים'... כאשר כולם מצטרפים לשירה המרגשת.
בסיום השירה, ביקש להוציא מהארון את תמונתו של אלכסנדר-סשה. אותה תמונה שמשפחתו ביקשה לפני תקופה להשאיר בביתו, כדי שתעמוד מול עיניו, לזיכרון ולתפילה. אולם הארון הנעול סירב להיפתח, גם נסיונות מרובים בכל מיני אופנים שונים עלו בתוהו.
אמו, ילנה טרופנוב, הגיבה: 'כנראה משמים רוצים שהרב ימשיך להתפלל עליו'...
כשהתיישבו כולם על השולחן, פנה הרב זילברשטיין לאלכסנדר-סשה: 'תראה, אתה תישאר לעולם ועד כסמל לאומה היהודית'.
אלכסנדר-סשה: 'זהו, אני הגעתי עכשיו, אחרי שנה, וקרוב ל-500 יום שהייתי בשבי, ואני מגלה קצת דברים, שאני כבר לא כמו פעם, שאנשים מכירים אותי'...
הגר"י זילברשטיין: 'אתה צריך לדעת שאתה איש שתופס מקום בהיסטוריה היהודית, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה כעת... כולם יסתכלו עליך, ידברו עליך...'
אלכסנדר-סשה: 'הרב אומר שאני לא יכול לברוח מזה'?
הגר"י זילברשטיין: 'מהמציאות שאתה כעת מיוחד במינך. אתה לא אחד שיכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה מסור לאומה היהודית'.
אליהו כהן (אביה של ספיר): 'יש לך אחריות גדולה על הכתפיים עכשיו'...
הגר"י זילברשטיין: 'לטובה מאד, מה זאת אומרת? לטובה מאד... למעשה, מי שנמצא בידיים שלהם, הוא מועמד לשחיטה כל רגע. 498 יום היית שם, זה 498 ימים שניצלת מהמוות.
'כל שבת התפללנו עליך, למה אני יושב כאן? הרי זה לא המקום הרגיל שלי, השולחן תמיד נמצא לצד השני, לאורך ולא לרוחב, ושיניתי את המקום כדי לראות אותך ולהתפלל עליך'.
הרב זילברשטיין פנה לאלכסנדר-סשה: 'דע לך, אתה הרי היית בידי חיות, חיות אדם, פראי אדם. חיות זה לא מילה, צרעת מן האדם... אתה חתיכת נס, זה שלא כדרך הטבע. ואתה צריך להבין שזה מחייב אותך, הדבר הראשון שצריך לעבוד זה לשמור את השבת, לא לנסוע ולא להדליק אש או אור, זה רק שני דברים לבינתיים. והכלה צריכה לעזור לו'.
לאחר מכן הסביר ובאר בנעימות ובבהירות את מעלת שמירת השבת ואת הרוגע והשלווה ושמחת הנפש שיש למשפחה השומרת שבת. כאשר בין הדברים התבטא: 'הרי רק האלוקים שמר עליך, אף אדם לא שמר עליך חוץ ממנו!',
אלכסנדר-סשה הגיב: 'אני מסכים עם כבוד הרב, שהכי חשוב זה לזכור שבסופו של דבר מי שהציל אותי מהמקום הזה, עם כל הנושא של הצבא, הנושא של העסקאות והפוליטיקה - - ' [וכאן צחק מרן: 'הפוליטיקה היתה לרעת כולם'...], ואלכסנדר-סשה ממשיך: 'וכל הדברים האלה, בסופו של דבר אני פה בזכות אלוקים, לא בזכות אף אחד אחר'!
מרן המשיך את דבריו: 'אני מתפלל עליך פה כבר קרוב ל 500 יום...'
אלכסנדר-סשה: 'תודה לך, כבוד הרב'...
מרן: 'לא לא, אני לא רוצה שתגיד לי תודה רבה, אני רוצה שתגיד תודה רבה לאלוקים'...
אלכסנדר-סשה: 'גם אם הרב לא רוצה, אני מודה לך מאד מאד'...
מרן: 'לא לא, אני רוצה שלך יהיה טובה, הנשמה שלי רוצה שלך יהיה טוב, אני בכל הנשמה שלי רוצה... אבל אתה זכית כעת לקדש שם שמים, והאלוקים רוצה מאיתנו חסד, כי אם עשות חסד, חסד זה ביום שבת, יושבים יחד עם האשה והילדים ושרים שירי שבת. וכשהבעל בא מבית הכנסת, הדבר הראשון שהוא שר זה אשת חיל מי ימצא'...
וכאן החל עמוד ההוראה לנגן את הניגון הידוע, כשהנוכחים מצטרפים אליו לשירה מרגשת של 'אשת חיל', בעוד אלכסנדר-סשה מבקש לראות את המזמור בתוך הסידור.
לאחר מכן נפתח הסידור ב'ברכת הגומל' אותה ביקש אלכסנדר-סשה לברך דווקא במעונו של הגר"י זילברשטיין. רגעים לפני הברכה, ביקש אלכסנדר-סשה לשמוע מהרב מה פשרה של ברכה זו.
הרב האריך בהסברים נפלאים, כדי ליישב את הדברים על לבו, כאשר לראשונה הוא שומע על מושגים אלו.
לאחר מכן הורה הרב זילברשטיין לכל הנוכחים לעמוד על רגליהם, בעוד אלכסנדר-סשה אוחז בסידור בהתרגשות, והחל לברך ולהודות לראשונה בחייו לבורא עולם: 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב'.
וכולם משיבים ועונים לקראתו: 'מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה'.
עוברים עוד כמה דקות של שירת 'מה אשיב להשם, כל תגמולוהי עלי', כאשר אלכסנדר-סשה מקפיד כל אותה העת להסתכל בסידור הקדוש, ולעקוב מילה במילה, אחר מילותיו של דוד המלך.
בשלב זה פנה הרב זילברשטיין וביקש להעניק במתנה לאלכסנדר-סשה את הספר 'אחת שאלתי', בו מופיעים שאלות ותשובות רבות מפסקיו במגוון נושאים שונים ומרתקים.
מרן תפס את כריכת הספר, והצביע לאלכסנדר-סשה, שהתקרב לראות: 'תראה, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, כך אמר דוד המלך'...
הנוכחים מספרים לרב: 'ספיר הכלה, כשהיתה בשבי, היתה אומרת כמה פעמים ביום את פרק כ"ז בתהילים, וזה שמר עליה. וזה אחת שאלתי, זה מפרק כ"ז, השם של הספר אחת שאלתי, יש פה איזה סגירת מעגל כזו. וסשה עצמו פירש לה את הפרק לאחר שיצא מהשבי'.
לאחר מכן ישב הרב זילברשטיין והכין הקדשות אישיות על כל ספר וספר, כאשר אלכנסדר-סשה קיבל ספר עם הקדשה אישית, בו כתב לו: 'בס"ד, לאוד מוצל מאש בדרך פלא לאחר חמש מאות יום בידי חיות אדם, אלכסנדר סשה היקר. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו'.
לאחר שקיבל את הספר מרבינו וקרא את ההקדשה, הודה בהתרגשות 'תודה לך, כבוד הרב'.
לאחר מכן העניק הרב ספר לספיר כהן, כאשר בהקדשה כתב: 'לבת ישראל הנפלאה, אשת חיל מי ימצא, שהייתה בידי חיות אדם וניצלה בדרך נס. מי ימלל גבורות השם, ישמיע כל תהילתו, ספיר כהן שתחי', יתן לך השם יתברך שתקימי דורות ישרים מבורכים'.
כמו כן העניק ספר לגברת ילנה-לאה טרופנוב, כאשר בהקדשה כתב: 'לאם הבנים שמחה הללו-יה, ילנה לאה שתחי', אשרייך שזכית לראות את בנך יוצא מגוב האריות חי וקיים. ותזכי לראותו מקים משפחה לשם ולתפארת ודורות ודורי דורות לעולם ועד'.
לאחר מכן העניק גם לספר להוריה של ספיר כהן: 'לאבא והאמא המאושרים אליהו וזיווה כהן שיחיו, שזכו לראות פלאי השם יתברך בשוב בתם וחתנה לחיים טובים ולשלום, תזכו לראות מהם דורות ישרים מבורכים".
אליהו כהן אמר לרב: 'החברותות שלי בקריות, יקנאו בי שקיבלתי ספר מהרב עם הקדשה'...
לקראת סיום, פנה אלכסנדר-סשה אל הרב לאור בקשתו שישמור שבת, וביקשו חזרה: 'כבוד הרב, גם לי יש בקשה, אני רוצה שהרב ימשיך להתפלל על כל החברים שלי שנשארו שם בעזה, שהתפילות יעזרו להם לצאת משם כמה שיותר מהר'...
מרן השיב שהוא ואברכי הכולל מתפללים כל יום כל היום, ואומרים תהילים מעומק הלב. לאחר מכן הוסיף, שהשמירת שבת שלו – תעזור ותסייע לחבריו לצאת מן השבי במהרה.
[גלריה]
‘כושר טורס’ והמפיק מאיר מרגלית מציגים: חופשת פסח מהחלומות
ביום שלישי האחרון, דקות לפני שהגר"י זילברשטיין היה אמור להתחיל שיעור בביתו למספר מקורבים ותלמידים, נכנסו למעונו משפחות חטופים.
במפגש נכחה ילנה לאה טרופנוב, שהשתחררה משבי החמאס לאחר 54 ימים, בעוד בנה אלכסנדר סשה עדיין נמצא בשבי. הוא אמור להשתחרר בעסקה הנוכחית.
יחד עמם הגיעו מחותניה, אלי כהן ורעייתו, אשר בתם ספיר נחטפה אף היא ב-7 באוקטובר ושוחררה בעסקה הראשונה לפני יותר משנה.
את הביקור המיוחד ליוו הרב דוד דרוק ואיש התקשורת ישראל כהן, המלווים משפחות של חטופים המתחזקים בשמירת תורה ומצוות, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי.
הרב דרוק הציג את הנוכחים: "ילנה טרופנוב היא ניצולת מהשבי, היא עלתה לארץ מברית המועצות לפני עשרים וחמש שנה, ישר לקיבוץ ניר עוז, ומכיוון שחיו שם, לא היה להם מושג מיהדות, כלום. וברוך השם אחרי שהיא השתחררה היא התחילה בתהליך של חיזוק, והיא אומרת כל הזמן שאי אפשר לצאת מהשבי בלי אמונה... היא הייתה בשבי חמישים וארבעה ימים"...
הגר"י זילברשטיין הגיב: "כל יום שאת חיה זה נס, נבקש שהנס ימשך..."
הרב דרוק: "היא חיה בניר-עוז, ובנה היחיד נחטף, ובעלה נרצח על קידוש השם. ואלה כאן, זה אלי כהן ורעייתו - שבתם הייתה מאורסת לאלכסנדר סשה, ושניהם נחטפו. וספיר יצאה.. סשה אמור לצאת בעסקה הנוכחית ועוד לא יודעים מתי בדיוק. ילנה עצמה היא בעלת תשובה... העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, זה מה שקרה לה שם במנהרות".
בשלב זה הציג הרב דרוק את השאלות ההלכתיות: "ילנה, שעומדת ברוך השם לפני שחרורה של בנה מהשבי, מה שעומד לנגד עיניה זה מה התורה אומרת לה בכזה מצב. היא מבקשת לשאול - מה היא צריכה לברך כשהיא תראה את הבן שלה בקרוב בעזרת ה'?"
הגר"י זילברשטיין: "איזה שאלה נפלאה... האמת היא שכמה ברכות שתגידי לא תגמרי להודות... דבר ראשון את צריכה לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו למקום הזה' בשם ומלכות. כמו כן, ללכת לניר עוז, היכן שנחטף, ולברך שם 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה', כי האלוקים עשה לך באופן אישי נס במקום ההוא שבנך לא נהרג אלא רק נחטף ויוצא בחיים, כל מי שחי זה ניסים שלא כדרך הטבע, הם חיות שעוד לא נולדו כמותם. אי אפשר לתאר את גודל הנס... כל אחד שניצול זה נס".
הרב דרוק: "ומה לגבי ברכת מחיה המתים, היא הרי לא ראתה אותו יותר מ- 12 חודשים, וגם לא ידעה מה איתו בדיוק?"
הגר"י זילברשטיין: "הרי אומרים בשמונה עשרה, בברכה השניה של 'אתה גיבור', חותמים בסוף 'ברוך אתה ה', מחיה המתים', אז בזה יוצאים ידי חובה, ולכוון כשמתפללים על הנס הזה".
הרב דרוק פונה לילנה ומסביר לה את כוונת הרב: "כוונת הרב כך, את הרי מתפללת כל יום תפילת שמונה עשרה, ויש ברכת 'מחיה המתים', בתפילה לפני שאת רואה אותו, תכווני גם על הנס הגדול שהוא יצא".
הגר"י זילברשטיין: "אפשר גם לכוון בשאר הדברים שנאמרים שם, סומך נופלים ורופא חולים... הכל קשור לחטופים שיוצאים מהשבי הנורא".
ישראל כהן: "מה לגבי ברכת מתיר אסורים?"
הגר"י זילברשטיין: "גם מתיר אסורים לכוון כשאומרים בברכות השחר 'ברוך אתה השם, מתיר אסורים', ואמנם זה הולך בעיקר אחרי שנת הלילה, אבל אפשר לכוון כוונה נוספת גם על זה שהקב"ה התיר אותו מהשבי הנורא".
הגברת טרופנוב: "ברכת 'מתיר אסורים' אני אומרת כל בוקר כבר, וזה אני כבר כל יום מכוונת עליו... בברכה".
הגר"י זילברשטיין חייך: "באותו יום שתדעי שהוא הולך לצאת - הברכה עם הכוונה וההתרגשות, תהיה אחרת לגמרי...."
הרב דרוק: "בני המשפחה, כשיראו את החטוף יוצא מהשבי, מה יעשו?".
הגר"י זילברשטיין: "לקנות פרי חדש, ולברך עליו 'שהחיינו', ולכוון לפטור את השמחה הגדולה שיש בראייתו. אני עצמי קניתי טלית מיוחדת ומהודרת, ובשעה שאני אראה את הנערה 'נעמה בת איילת' (לוי) שהתפללתי עליה כל כך הרבה זמן, אברך בשם ומלכות. מיום שהיא נחטפה והוריה באו לכאן ומאד בכו, כל שבת כשאני אומר דברי תורה, ראשית כל אומרים פרק תהילים בשבילה, כל שבת... אז גם בני המשפחה יקנו פרי חדש או בגד חדש, ויברכו שהחיינו, ויכוונו על זה".
ישראל כהן: "וכלל הציבור, גם צריך לברך משהו?"
הגר"י זילברשטיין: "לדעתי אין אחד שפטור מלברך! כולם בכו הרי, מי לא בכה... לדעתי כל אחד שרואה בעיניו חטוף שיצא מהשבי, צריך לברך. כל מי שהיה בצער... הרי לא היה אחד שלא הצטער... אולי מי שיש לו לב של אבן... אבל אין יהודי שיש לו לב של אבן. לכן לקחת פרי חדש, ולברך עליו שהחיינו, ולכוון לפטור את השמחה הגדולה בשחרורם".
הגר"י זילברשטיין תיאר בשלב זה את הרשעות של מחבלי החמאס: "איך כתוב 'והוא יהיה פרא אדם', לכאורה היה צריך להקדים שם עצם לשם תואר, והיה צריך לומר 'והוא יהיה אדם פרא'... התשובה היא: הוא לא אדם, הוא פרא, רק קצת אדם... השם עצם שלו זה פרא, הוא מרוח בקצת אדם..."
הרב דרוק: "כעת האמא והמחותנים מבקשים שתמונתו של אלכסנדר תהיה תלויה בבית הרב, כדי שהרב יראה אותו ויזכור אותו ויתפלל עליו עד שיצא מהשבי, זה בסדר?".
הגר"י זילברשטיין: "בשמחה רבה, נקבל את זה באהבה".
הרב דרוק: "הם המחותנים, הבת שלהם זה נס שהיא בבית, היא הייתה חטופה..."
הגר"י זילברשטיין: "זה לא נס, זה נס בתוך נס. כיון שהחיות האלה, והוא יהיה פרא אדם... היסוד שלו זה פרא, הוא קצת אדם. אי אפשר לדבר איתם... אי אפשר לתאר את זה".
הרב דרוק פונה לאלי כהן ומציע לו: "אלי, אולי תקנה טלית חדשה, ותברך עליה שהחיינו כשתראה את חתנך, אלכסנדר יוצא מהשבי?"
אלי: "בדיוק קניתי כבר טלית חדשה לפני תקופה, ובירכתי כבר שהחיינו..."
הגר"י זילברשטיין מציע: "אז תקנה עוד אחד, גם לשבת..."
הרב דרוק: "נסכם את הדברים, האמא כשהיא רואה מברכת שהחיינו בשם ומלכות, והיא לא צריכה פרי חדש..."
מרן: "לא צריך שום פרי חדש..."
הגברת טרופנוב: "הוא פרי חדש"...
הרב דרוק: "פרי בטן, זה הבן היחיד שלה".
ישראל כהן: "זה בעצם לידה מחדש"...
אלי כהן סיפר בשלב זה סיפור מופלא על בתו ספיר שנחטפה ויצאה מהשבי: "הבת שלי, שלושים יום לפני החטיפה הרגישה משהו לא בסדר בגוף, הלכה לרופאים ואמרו לה שהכל בסדר, והיא בכל זאת הרגישה שמשהו לא בסדר. מאחר והיא מהנדסת מחשבים, היא שאלה חברות דתיות האם יש תפילה או משהו שאפשר להגיד, היא חיפשה ומצאה שמי שקורא פרק כ"ז בתהילים במשך 30 יום - הכל יסתדר, ואכן עשתה את זה, ואחרי שבועיים היא שמה לב שהיא זוכרת בעל פה את כל הפרק, והיא שמה לב למילים, והיא לא הבינה, הרי היא ביקשה פרק לרפואה, וקיבלה פרק על - בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי, צרי ואויביי לי וגו'... אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח... פרק על אויבים ומלחמות וכו', ולא הבינה מה זה קשור אליה... ולבסוף ביום השלושים, זה היה יום החטיפה! רק אז היא הבינה... והיא זכרה את הפרק בעל פה, והיתה אומרת אותו בעל פה ליד המחבלים.
"וישבו שם כמה שבויים ושבויות, ששה-שבעה, ובא מחבל ושאל: 'מי פה מאמין באלוקים?', אז כולם התחמקו ואמרו שלא מאמינים, כי פחדו על חייהם. והיא קמה ואמרה: 'כן, אני מאמינה באלוקים, ואפילו יש לי פרק תהילים שאני קוראת אותו כל יום'. אז המחבלים אמרו: 'תקשיבו טוב, אתם כולכם הולכים לגיהנום, ורק היא הולכת לגן עדן'... היא הבינה שהקב"ה שולח לה שליחים לתוך המצב הנורא שלה..."
האב אלי כהן מוסיף לספר: "לאחר תקופה שהיא קצת יצרה קשר עם המחבלים, יום אחד היא ראתה את אחד המחבלים שמצייר ציור של נר, וכתב ליד זה את השם שלה 'ספיר', אז היא התעצבנה עליו, מה אתה מצייר לי נר נשמה, תמחוק את השם שלי... אז המחבל אומר לה: 'זה לא נר נשמה, למרות שאני שונא את היהודים ואתם אויבים שלי, דעי לך, כשאת נמצאת כאן - יש כאן אור'..."
אלי כהן: "כל כך הרבה ניסים היא ראתה שם, ואמרה אחרי חודש בתוך המנהרות, תודה להקב"ה ששמת אותי פה, סוף סוף יש לי משמעות לחיים..."
לאחר מכן אמר הגר"י זילברשטיין עם הנוכחים כמה פרקי תהילים, כשלסיום ערך "מי שבירך" לבנה של ילנה טרופנוב: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, הוא יברך וירפא את אלכסנדר סשה בן ילנה לאה, בעבור שאנו מתפללים בעבורו, בשכר זה הקב"ה יתמלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו להחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפו"ש מן השמים. וישחרר אותו מהרה, ויבוא אל ביתו בשמחה ובששון, ויבנה בית נאמן בישראל, ונאמר אמן".
ילנה טרופנוב, ששוחררה משבי החמאס לאחר 54 ימים, בעלה ויטלי הי״ד נרצח בטבח ובנה סשה עדיין חטוף בעזה כבר 400 ימים - סיפרה בראיון להלל ביטון רוזן בערוץ 14 על החלטתה להתחיל לשמור שבת.
האלמנה מניר עוז, שעדיין מפונה בבית מלון, מרגישה תקועה עדיין בתאריך הנורא, השבעה באוקטובר: "אני לא חיה, החיים שלי נעצרו".
בשבי, היא היתה יחד עם עוד אישה וילדה בת 5, והן העסיקו את עצמם בטיפול בקטנה על מנת לשרוד ולהעביר את הזמן.
את השבת התחילה ילנה לשמור לאחר חזרתה מהשבי, כשהבינה ששום דבר אינו מקרי. “ראיתי את היד של הקדוש ברוך הוא בהכל”, אמרה והוסיפה כי היא גם שומרת כשרות ומתפללת, וזה מה שמחזיק אותה אחרי שביתה נשרף, בעלה נרצח ובנה היחידי חטוף.