חותם אבן נדיר ביותר ויוצא דופן מתקופת בית ראשון, בן כ-2,700 שנה, הנושא שם בכתב עברי קדום ודמות עם כנפיים, התגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, בסמוך לכותל הדרומי, בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון.

לדברי ד"ר יובל ברוך ונבות רום, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "החותם, העשוי אבן שחורה, הוא מהיפים שהתגלו אי-פעם בחפירות בירושלים הקדומה ועשוי ברמה אומנותית גבוהה ביותר".

החפץ - שנחרת בכתב ראי, שימש את בעליו כקמיע, ולחתימת מסמכים ותעודות. הוא בעל חתך קמור משני צדדיו, עם נקב מפולש לאורכו, כך שניתן היה להשחיל אותו על שרשרת ולתלותו על הצוואר.

במרכזו מתוארת בפרופיל דמות, ייתכן מלך, בעלת כנפיים, לבושה כותונת פסים ארוכה, הצועדת לימין. לדמות רעמת תלתלים ארוכים המכסים את העורף, ועל ראשה כובע - או כתר. הדמות מרימה זרוע אחת קדימה, עם כף יד פתוחה, אולי כדי לרמז על חפץ כלשהו שהחזיקה. משני צדי הדמות חקוקה כתובת בכתב עברי קדום - "ליהועזר בן הושעיהו".

הארכיאולוג והאשורולוג ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ מרשות העתיקות שחקר את החותם: "מדובר בתגלית נדירה ביותר ויוצאת דופן. זו פעם ראשונה שמוצאים 'ג'יני' מכונף - דמות מאגית מגוננת, בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית והאזורית. דמויות של דֵמונים מכונפים מוכרות באומנות הניאו-אשורית של המאות ה-7-9 לפנה"ס, והם נחשבו למעין שדים מגוננים".

החוקרים סוברים, כי החפץ, שעליו הופיעה, בתחילה, דמות הדמון לבדה, נתלה כקמיע על צווארו של אדם בשם הושעיהו, אשר היה בעל תפקיד בכיר במנהל של ממלכת יהודה. מתוקף סמכותו ומעמדו, הרשה לעצמו אותו הושעיהו להתהדר בחותם שעליו חרותה דמות מעוררת יראה - כזו המהווה סמל שלטוני. "נראה שהחפץ נעשה בידי בעל מלאכה מקומי - יהודאי, אשר ייצר את הקמיע בהזמנת בעליו. הוא הוכן ברמה אמנותית גבוהה מאוד".

ההשערה היא, כי עם מותו של הושעיהו, ירש בנו - יהועזר, את החותם, והוסיף לו את שמו ואת שם אביו משני צידי הדמון. זאת, אולי, על מנת לנכס לעצמו באופן ישיר את הסגולות הטובות שהקמע אוצר בתוכו.

השם יהועזר מוכר מהמקרא (דבהי"א י"ב,ז') בצורתו המקוצרת - יועזר כאחד מגיבורי דוד המלך. כמו כן, בספר ירמיהו - מ"ג ב', נזכר אדם עם שם מקביל, עזריה בן הושעיה, שבו שני חלקי השם הראשון רשומים בסדר הפוך והשם השני מופיע בצורה המקוצרת. השם מתקשר מבחינת צורת הכתב לחותם שהתגלה והוא מתאים לתקופה זו.

פרופ' רוני רייך מאונ' חיפה, השותף למחקר: "השוואת צורת האותיות והכתב לאלה של חותמות ובולות עבריות אחרות מירושלים מראה שבניגוד לחריתה המוקפדת של הדמון, חקיקת השמות על החותם נעשתה בצורה מרושלת: לא מן הנמנע שיהועזר עצמו, היה זה שחקק את השמות על החפץ".

"זוהי עדות נוספת ליכולות הקריאה והכתיבה הקיימות בתקופה זו", אומר ד"ר יובל ברוך, מנהל החפירה וסמנכ"ל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות. "בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, נראה שהאוריינות בתקופה זו לא היתה נחלתה של האליטה בלבד. אנשים ידעו קרוא וכתוב - לפחות ברמה הבסיסית, לטובת סחר. אנחנו מכירים טביעות חותם רבות כתובות, בכתב עברי קדום, מרחבי עיר דוד וממלכת יהודה.

"דמות אדם בעל כנפיים בסגנון ניאו-אשורי מובהק, היא ייחודית ונדירה מאוד באופנות הגילוף (גליפטיקה) של שלהי תקופת בית ראשון. השפעתה של האימפריה האשורית, שכבשה את האזור כולו, ניכרת כאן בבירור".

[גלריה]

 צילום: אליהו ינאי, עיר דוד, ואמיל אלג'ם רשות העתיקות

הוא הוסיף: "יהודה בכלל, וירושלים בפרט באותה התקופה, היתה נתונה להגמוניה של האימפריה האשורית והושפעה ממנה - דבר שבא לידי ביטוי גם בהיבטים תרבותיים ואומנותיים. העובדה כי בעל החותם בחר בדמון כחותמו, עשויה להעיד כי הוא חש חלק מהמרחב - ממש בדומה לאנשים כיום בישראל, הרואים עצמם חלק מהתרבות המערבית. בתוך כך, אותו יהועזר החזיק גם בזהות מקומית, ולכן שמו נכתב בכתב עברי, והשם שלו הוא שם עברי, ששייך ליהודה. בשנים האחרונות מתרבות העדויות הארכיאולוגיות - בעיקר בחפירות עיר דוד ולמרגלות הר הבית, המלמדות על מידת ההשפעה של התרבות האשורית באזורנו, ובירושלים במיוחד".

שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, ברך על התגלית: "הממצא המרהיב והייחודי שהתגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, פותח לנו צוהר נוסף אל ימיה של ממלכת יהודה בתקופת הבית הראשון והקשרים הבינלאומיים שהיא קיימה, ומציג את חשיבותה ומרכזיותה של ירושלים כבר לפני 2700 שנה. אי אפשר שלא להתרגש במפגש בלתי אמצעי כזה עם פרק בעברנו, בו בית המקדש עמד על תילו".

מידע נוסף על חותם האבן הנדיר יוצג לקהל הרחב בשבוע הבא, יום ד' - 4 בספטמבר בירושלים, בכנס הארכיאולוגי השנתי של "מחקרי עיר דוד", שמתקיים זו השנה ה-25.

תגלית ארכיאולוגית נדירה וחשובה נחשפה במהלך עבודות ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות ברחבת הכותל המערבי, בשיתוף הקרן למורשת הכותל המערבי: טביעת חותם מתקופת בית ראשון, אשר הייתה שייכת ל"שר העיר" של ירושלים – נושא המשרה העירוני הבכיר ביותר בירושלים לפני כ-2700 שנה.

טביעת חותם זו היא פיסת טין יוצאת דופן, שהוטבעה בחותם ונצרפה מראש באש. גודלה 15 X 13 מ"מ, 2-3 מ"מ עובי.

בחלק העליון של הטביעה נראות שתי דמויות, העומדות זו מול זו, ובחלק התחתון - הכתובת בכתב עברי קדום.

את טביעת החותם, אשר שימושה אינו ידוע, גילה מנהלן החפירה שמעון כהן בעת סינון רטוב של עפר מתוך מבנה משלהי ימי הבית הראשון (נמאה 7- 6 לפני הספירה).

להערכת ד"ר שלומית וקסלר -בדולח, מנהלת החפירות ברחבת הכותל מטעם רשות העתיקות, "ייתכן שהיא צורפה למשלוח של דבר מה חשוב ושמשה כמן 'לוגו' או כמזכרת זעירה, שצורפה למשלוחים מטעמו של שר העיר".

ד"ר וקסלר-בדולח מוסיפה: "לא מן הנמנע שאחד המבנים באזור החפירה שלנו, היה למעשה היעד של המשלוח ששלח שר העיר. מציאתה של הטביעה נושאת התואר הרם, ומקבץ החותמות שהתגלו במבנה זה בעבר, מחזקים את הרושם שכאן, באזור רחבת הכותל הנוכחית, על מורדות הגבעה המערבית של ירושלים הקדומה, ובמרחק של כ-100 מטרים ממערב להר הבית, התקיים אזור מגורים של מי שנשאו במשרות בכירות בירושלים בשלהי ימי הבית הראשון".

לדבריה,  "זו פעם ראשונה שמתגלה טביעת חותם כזו בחפירה ארכיאולוגית. מדובר בהוכחה ארכיאולוגית למסופר במקרא על קיומו של שר עיר בירושלים לפני כ-2700 שנה.

פרופ' טלי אורנן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' בנימין זאס מאוניברסיטת תל אביב חקרו ומתארים את הטביעה: "על קו עמידה כפול, ניצבים שני גברים, פונים זה אל זה, האחד כמעט תמונת ראי של האחר. ראשיהם נראים כנקודות גדולות, ללא שום פרטים. הידיים, הפונות החוצה, שמוטות מטה, והידיים הפונות פנימה מורמות מעלה, וכאילו אוחזות יחד בדבר מה, אולי סהר. כל אחת משתי הדמויות לובשת בגד פסים המגיע לערך עד מקום הברכיים, שלא צוינו.

צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

"בגיזרה מתחת לקו העמידה נכתב בכתב עברי קדום 'לשרער' - כלומר, 'לשר העיר' (של שר העיר), ללא הפרדה בין המילים וללא הא הידיעה".

פרופ' אורנן ופרופ' זאס מוסיפים: "התואר 'שר העיר' ידוע מהמקרא ומתעודות חוץ מקראיות, והוא מכוון לממונה על העיר מטעם המלך. אזכורים לשרי העיר ירושלים, אשר מונו על ידי המלך למשרה העירונית הבכירה ביותר, מופיעים במקרא פעמיים - בספר מלכים ב' מוזכר יהושע, שר העיר ירושלים בימי המלך חזקיהו, ובספר דברי הימים ב' מוזכר מעשיהו, שהיה שר העיר ירושלים בימי יאשיהו".

ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך: "חשיבותם יוצאת הדופן של הממצאים הביאה את רשות העתיקות למסקנה שיש לשמר את המבנה המיוחד מימי הבית הראשון, שנחשף ברחבת הכותל, ולפתחו כאתר ביקור לטובת הקהל הרחב".

את עבודות השימור באתר מטעם רשות העתיקות ניהלו יוסי וקנין וחיים מקוריה.

צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות

אוסף של עשרות בולות המציינות שמות פקידים ומתוארכות לימי ממלכת יהודה לפני החורבן הבבלי, התגלה בחפירות שנוהלו בחודשים האחרונים על ידי רשות העתיקות בעיר דוד בגן לאומי סובב חומות ירושלים, במימון עמותת אל עיר דוד (אלע"ד).

הבולות - אשר מהן נגזרה המילה בול דואר - הן פיסות טין קטנות ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מכתבים.

מכתב שהגיע כשהבולה שלו שבורה, העיד שהמכתב נפתח לפני שהגיע ליעדו.

מכתבים אמנם לא שרדו את השריפה האדירה שהתחוללה בירושלים עם חורבנה, אך הבולות שעשויות מחומר - בדומה לקרמיקה - דווקא השתמרו טוב יותר הודות לאש, והשאירו עדות על קיום המכתבים, ואף על האנשים שעמדו מאחורי המכתבים.

אורטל כלף ודר' ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות: "בחפירות עיר דוד הרבות נמצאו עשרות בולות אשר מעידות על המנהל המפותח של העיר בימי הבית הראשון. על הבולות הקדומות יותר מופיעים בעיקר ציורים שונים, ונראה כי במקום לרשום את שמות הפקידים, השתמשו בסמלים שהעידו מי חתם, או אולי על מה הוא חתם.

"בשלבים מאוחרים יותר של התקופה - בערך מימיו של חזקיהו המלך (סביב שנת 700 לפנה"ס) ועד לחורבן ירושלים ב-586 לפני הספירה, מופיעים על הבולות שמות הפקידים בכתב עברי קדום. דרך ממצאים אלו, אנו לומדים לא רק על המנהל המפותח בעיר, אלא גם על האנשים שגרו ושירתו במגזר הציבורי".

בחלק מהבולות מוזכרים שמות מקראיים, חלקם נמצאים בשימוש עד היום - למשל פנחס. על בולה מעניינת במיוחד, נכתב "לאחיאב בן מנחם". שני השמות הללו מוכרים בהקשר של ממלכת ישראל; מנחם היה מלך ישראל, ואילו אחיאב לא מופיע בתנ"ך, אך שמו דומה לשם אחאב - מלך ישראל הידוע לשמצה בסיפורי אליהו הנביא.

"אמנם איות השם שונה במעט, אך נראה כי מדובר באותו שם. גרסת השם המופיעה על הבולה שנחשפה - אחיאב - מופיעה גם בספר ירמיהו בתרגום השבעים, ואצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ט"ו:ז-ח)".

כלף ועוזיאל מוסיפים כי הופעת השם אחיאב מעניינת משני טעמים עיקריים: הראשון - היא מהווה עדות נוספת לשמות המוכרים מהמקרא, אשר מופיעים ביהודה בתקופה שאחרי חורבן ממלכת ישראל. "שמות אלו הם ככל הנראה חלק מהעדות לכך שאחרי גלות שבטי ישראל, הגיעו לירושלים פליטים מהממלכה הצפונית, והם התברגו בתפקידים בכירים במנהל בירושלים", מסביר ד"ר עוזיאל.

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

הטעם השני לעניין שמעוררת הבולה בקרב החוקרים, נעוץ בעובדה ששני השמות המופיעים על הבולה - אחיאב ומנחם - היו שמות של מלכי ישראל. למרות שאחאב מצטייר כדמות לא אהודה במקרא, השם ממשיך להיות בשימוש – אם כי בגרסה של כתיב מלא – הן ביהודה של סוף ימי הבית הראשון, כפי שמשתקף בספר ירמיהו ומהבולה, הן לאחר החורבן - בגלות בבל ועד לימי הבית השני, כפי שניתן לראות למשל בכתבי יוספוס.

מכלול בולות נדיר זה מצטרף לאוצר הבולות שהתגלו בשנים האחרונות בעיר דוד ובתחומי ירושלים הקדומה האחרים, המחזקים את הכרתנו ואת הבנתנו בנוגע למעמדה המנהלי והכלכלי של ירושלים בימי בית ראשון, ויש בו כדי לתרום רבות לחקירתם של נושאים רבים וסוגיות שונות הקשורים בחברה ובתרבות של בני התקופה כגון: השפה העברית המקראית, הכתב העברי הקדום, אומנות, אוריינות מגדר ועוד.

מגוון הבולות ועוד שלל ממצאים ארכיאולוגים שנחשפו בחפירות האחרונות, יוצגו לראשונה לציבור הרחב בכנס מחקרי עיר דוד ה-18- הכנס הארכיאולוגי השנתי של מכון מג"לים, שיתקיים ביום ה' הקרוב, 7/9 בגן הלאומי עיר דוד.