אנחנו רחמנים בני רחמנים, אך מול תאוות הרצח מחובתנו לאטום את הלב ולהשמיד

הרב מנחם ברוד
25 ביולי 2025   
צילום: 
באדיבות המצלם

הזוועות שהתרחשו בשבוע שעבר במחוז א-סווידא בסוריה הפכו את הקרביים לכל בן תרבות. זו ברבריות חייתית, רוע שטני חולני, שאינו חס על זקנים, נשים וילדים. ההתפרצויות החוזרות ונשנות של תאוות הרצח הזאת מעידות שיש לנו עסק עם תרבות (או ליתר דיוק תת-תרבות) שבה מעשים אכזריים כאלה נחשבים לגיטימיים ומקובלים.

פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב, לפני עשרים וארבע שנים, העמידו את העולם מול תאוות הרצח המזוויעה של האסלאם הקיצוני. היקפה של התופעה טרם נתפס. הייתה נטייה לחשוב שזה מעשה של מטורפים קיצונים.

השנים שחלפו הוכיחו כי זה היה רק קצהו של קרחון ענק, שממדיו מפלצתיים.

את מי מיהרו לגנות

מאז טעם העולם את נחת זרועו של האסלאם הקיצוני, מהאכזריות הנוראה של דאעש במלחמותיו עם בני עמו, ועד פיגועי הרצח ההמוניים בערי אירופה. ביטויי השמחה ברשתות החברתיות הוכיחו את היקף התמיכה במעשים האלה, ואת העובדה שאין לנו עניין עם קומץ מטורפים, אלא עם תרבות שלמה, שמטפחת הרג ורצח, ועוד בשם הדת!

אנחנו חווינו את הרוע הזה לאורך כל השנים, שבהן לא בחלו המחבלים בשום מעשה אכזרי ובלבד לפגוע ביהודים. מפעם לפעם אנו מזדעזעים מאירועים חריגים במיוחד, כמו רצח אישה הרה הנוסעת ללדת, או הטבח בבני משפחת פוגל בסעודת ליל שבת שלווה בביתה.

ואז קיבלנו את התפרצות הרוע השטני במלואו בשמחת תורה אשתקד, עם כל המעשים המפלצתיים שחלאות האדם האלה עוללו ביישובי עוטף עזה, לקול מצהלות אחיהם שרקדו משמחה ולא ידעו את נפשם מרוב אושר. הוא אשר אמרנו - תרבות חולנית ותת-אנושית.

היה אפשר לצפות שבקמפוסים ברחבי העולם יתקיימו עכשיו הפגנות למען הדרוזים הנטבחים בסוריה, אבל מובן שזה נאמר באירוניה. כי כבר אין לנו ציפיות מהעולם הצבוע, היודע לתקוף אותנו על המלחמה הזהירה והמוסרית ביותר שלנו במבקשי נפשנו, ועומד אדיש לנוכח זוועות בבני-אדם אחרים.

אה, כן, היו שמיהרו לגנות – אותנו, על שהושטנו סיוע לדרוזים העומדים על נפשם...

אין רחמים

אחרי השואה האיומה היה ברור כי יש לצאת למלחמת חורמה בנאצים ובעוזריהם, שכן העולם אינו יכול לשאת רוע כזה. רדפנו את המרצחים בכל קצווי תבל, כדי להביאם לדין ולהעביר מסר ברור לעולם כולו, שאין מקום להשלים עם תאוות רצח זו.

גם אחרי מתקפת הרצח בשמחת תורה היה ברור לכל יהודי שזה בדיוק מה שעלינו לעשות לנאצים החדשים ולעוזריהם.

למרבה הצער, ככל שחלפו הימים התחילו להישמע קולות רחומים על ה'אזרחים' ה'בלתי-מעורבים' כביכול. שכחו שרובם ככולם שותפים לאותה תאוות רצח, ושהם ששים להקריב את בניהם על מזבח צימאונם לדם יהודים.

אכן, אנחנו רחמנים בני רחמנים, אבל מול תאוות הרצח הזאת מחובתנו לאטום את הלב ולהשמיד את כל מחבלי החמאס-דאעש, בדיוק כפי שנהגנו במפלצות הנאציות. או-אז נוכל לקוות לחיות בעולם טוב יותר, שבו אין מקדשים את המוות אלא את החיים.

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram