יופי, לפיד. שיחקת לידי הקיצוניים שלנו

בתקופה בה עבר בכנסת ‘חוק הגיוס’, מצאתי עצמי משתמשת לא פעם בתיאור “פיל בחנות חרסינה”, כשאני מכוונת ליו”ר יש עתיד, השר יאיר לפיד.

חשבתי, ועודני חושבת, שהמהלך אותו הוביל – מהלך שכביכול התיימר להוביל שינוי בעם ולפתור אחת ולתמיד את השאלה הכבדה של שוויון בנטל – בוצע בדרך ‘לא חכמה’. בלשון המעטה.

עד לחוק הגיוס האחרון בוצע שילוב החרדים בצבא ובשירות האזרחי בדרך מדורגת, שפעלה מכוח חוק טל – מאחוריו עמדו מביני דבר. החוק יצא לדרך מתוך הנחה שהשילוב לא ייעשה בשיטת ‘זבנג וגמרנו’, שמדובר בהליך הדרגתי.

אפשר להתווכח האם התוצאה שלו, מבחינת שילוב החרדים, הייתה מספקת, האם המתינו בסבלנות מספיקה כדי לבחון את התוצאות. אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שמספר לא מבוטל של חרדים החלו למצוא את דרכם אל מסלולי השילוב השונים.

כשלון חוק טל: לא רק החרדים אשמים

זה לא היה מספיק, לא רק באשמת החרדים, שלא רצו להשתלב. חלק מהם רצה. בין השאר, מי שלא מסוגלים לשבת וללמוד שעות ארוכות בכל יום בכולל, או מי שנאלצו לצאת ולפרנס את בני משפחתם.

המדינה לא השכילה להקצות די משאבים, ועל כך דיבר אפילו ח”כ דאז מקדימה, יוחנן פלסנר, שהודה בפני שאין מספיק תקציבים ומשאבים לנושא – וחבל.

בתחתית השורה: ביום בו פסק בג”צ שצריך להמיר את חוק טל בחוק טוב יותר, נכנסו המפלגות בכנסת למירוץ מסחרר. תחילה הייתה זו ‘קדימה’, שאפשר לומר עליה כמעט ז”ל, בהמשך הרים יאיר לפיד את הכפפה, שהפכה לדגל של מפלגתו.

זה בדיוק הדגל (אולי רק אחד הדגלים) שגם יביא לריסוקה, גם אם לא המוחלט. שכן הוא עשה את זה באופן הבלתי נכון ביותר שאפשר לעשות.

על זה בדיוק אני נוהגת לומר שהוא עשה זאת כמו פיל הנכנס לחנות חרסינה, ובמקום לבחור לעצמו פריט הוא פשוט הורס הכול סביב.

למה נזכרתי בזה דווקא השבוע?

ביום רביעי שעבר התקיים בירושלים כינוס ‘מועצת גדולי התורה’. סביב שולחן אחד התכנסו האדמו”רים, המנהיגים הרוחניים של אגודת ישראל – החלק החסידי של יהדות התורה. על הפרק, בין השאר: חוק הגיוס, והשאלה – האם להתיר בכלל לבחורים לשתף פעולה עם צה”ל ולהתייצב ל’צו ראשון’, בו הם מודיעים כי ברצונם לדחות את שירותם הצבאי בשל לימודיהם בישיבה.

אל האסיפה הזו הגיע נציג העדה החרדית, החיד”ו ווייס. העדה החרדית, כידוע לכל, לא נוטלת שום-כלום מהמדינה. הגורמים הקיצוניים הללו טוענים, מאז ומתמיד: שבירת כלים. לא מתייצבים, ויאללה, שיעצרו את כולם בכלא 6. נפגין, נבעיר את המדינה.

הגורמים המתונים אומרים: נתייצב כחוק, ננסה לנהל את ההליך מול גורמי הצבא.

הצבא, שחשש מהשתלטות הגורמים הקיצוניים, רץ להפקיד בידי הח”כים החרדיים מכתב כניעה, ובו הבטחה שבחורי ישיבה יתייצבו ‘לחוד’. בימים נפרדים, ללא חיילות בשטח. הדבר הזה היה צריך להיות מיושם הרבה קודם, אבל אין גורם פוליטי שיאמר לצבא מה לעשות, כך שבאכ”א מוצאים עצמם בחוד החנית בשאלה הכל-כך כבדה: איך לא מעוררים את הקיצוניות בחברה החרדית, אך מאפשרים לשפויים להישאר שפויים.

בסופה של אסיפה יצא גם קול קורא ובו הוראה חד משמעית: אסור לשתף פעולה עם כל תוכניות הצבא למיניהן, כולל שח”ר.

תודה, יאיר

יופי לך, יאיר לפיד. אם כבר ראינו מזוקנים עושים מסלול של שירות צבאי, וממשיכים אל שוק התעסוקה, גדעת גם את זה.

ותודה לך. בשם העם, שחושב שהכלכלה שלו זקוקה לידיים עובדות חרדיות, ומוכן לבוא לקראת, כדי להתאים את אפשרויות השילוב והתעסוקה לרוח המגזר.

תודה לך, בשם בחורי הישיבה שלא הצליחו לשבת וללמוד, וחשבו שטוב להם להשתלב. ‘בזכותך’, הם ייצאו לרחובות, יתבטלו, לא יעשו עם עצמם משהו רציני למחייתם ולמחיית משפחתם.

רק כי היית חייב להראות לבוחרים הפוטנציאליים שלך שאתה ‘מטפל בחרדים’. הרעבת את ילדיהם, את אלו שכן אפשרת להם להיכלל במכסה הלומדת. אגב, יש לי ילד אחד כזה, מורעב, שצריך לצאת מהישיבה רק כדי לקנות לעצמו קצת עוגיות. מהכסף של האמא שעובדת, משלמת מיסים, וגם משלמת לישיבה.

עם הקיצוצים שלך אין מספיק אוכל לכל הלומדים.

רק כי אתה חייב להראות לבוחרים הפוטנציאליים שלך שאתה מטפל בחרדים ומביא אותם ב’כוח’ ובסנקציות אל הבקו”ם.

רק כי אתה לא מבין שבכוח לא משיגים שום כלום מול כוח דתי מאמין; רק כי לא האזנת לקולות שהתחננו אליך, אל תשחק לידי הקיצוניים.

• מתוך דברים שנאמרו בתוכניתו של גיא זוהר, ברדיו 103