זה חתך לי בלב.
שמש קופחת, אי שם ליד האמפי של העיר מודיעין, בסמוך לטקס השבעה של חיילי חטיבת 'חשמונאים'. קומץ קיצונים עומדים וצועקים. מכנים את זה הפגנה.
קבוצת חילונים עומדת בצד, בעיניים משתאות, נדהמות וזועמות, ואני מוצאת את עצמי, אישה חרדית, שנאלצת להסביר: 'זה לא המיינסטרים, זה לא משקף, זה לא מייצג'.
כמה מטרים ליד, התקיים האירוע של חטיבת 'חשמונאים'. ניסיון קפדני להפריד בין גברים לנשים, עם מחיצה כדת וכדין. יש מי שלא כיבדו את ההפרדה וחרדי שהופקד על המלאכה עובר ומבקש יפה, לכבד את כללי ההלכה במקום.
לא כל המשפחות חרדיות אבל יש בהחלט נציגות מרשימה של הורים חרדים ה'ארדקור', את חלקם אפילו הכרתי.
אין ספק, שנעשה מאמץ לשמור על כללי ההלכה, להקפיד שמי שנכנס חרדי גם ייצא חרדי.
ביקורת יש. למשל כזו שקשורה לכך שהיחידה אינה מעוגנת בפקודות מטכ"ל ובבוא היום יכול מי שירצה בכך לשנות את הכללים הנהוגים. גם אין ספק, שמי ש'תורתו אומנותו' באמת לא מגיע לחטיבת 'החשמונאים', לשום יחידה. אבל כאן מדובר במי שאינו כזה, במי שאינו חלק מעולם הישיבות.
לצעוק על הורים חרדים, שמגיעים לכבד את הטקס בו משתתף בנם במילים בוטות כמו "לא יהודים", "בוגד" ו"מתייוון", ועוד ביטויים שהיה לי קשה לשמוע - זה קו אדום.
גדולי ישראל חוזרים ומדגישים שכל הורה חייב לקרב את בנו, חרדי כחילוני. כמעט בכל משפחה כיום יש חלק שאינו שומר תורה ומצוות, אבל איש אינו מעלה בדעתו להרחיק מי מהם או לא לאהוב אותו בכל הלב. ותאמינו לי שאני יודעת מה זו משפחה שמכילה גם כאלו שאינם חרדים, ומה זה לאהוב את כל האחים בשווה, עם כל הלב ועם כל המסירות.
אז צילמתי את ההפגנה בכאב גדול. ניסיתי לשאול את המפגינים היותר שקטים על מה ולמה הם נוהגים באופן הזה, למה לא בדרכי נועם.
אבל איך אמר לי אחד השוטרים במקום? חבל לך על המילים.
והוא צדק.
הררי מילים של הסברה חרדית הולכים לפח האשפה מול המראות האלו. מול בליל הצעקות הלא ברורות, הכוללות מילים קשות המוטחות בפרצופן של משפחות חרדיות, שכל 'חטאן' הוא שהגיעו לעודד את בנם - שהתגייס למסלול 'מהדרין', אחרי שלא מצא טעם בלימודו - ועזב את הישיבה.
לא צילמתי את עצמי. אילו הייתי עושה זאת, הייתם רואים דמות שכולה הלם ותדהמה. וצער גדול.
