במהלך ההכנות בישראל לתקיפת מתקני הגרעין באיראן - שכונו בצה"ל 'מבצע הילה' - התקיימו בצמרת מערכת הביטחון לפחות 14 דיונים: מדיון ההכנה עם פורום המטה הכללי ב-11 בנובמבר 2024 ועד 9 ביוני 2025, ימים ספורים לפני פתיחת המערכה.
בין היתר נידונה השאלה אם ארצות הברית תצטרף לתקיפות לצד ישראל והאם תיתן 'אור ירוק' לתקיפה ישראלית עצמאית על אדמת הרפובליקה האסלאמית.
בדיון ב-11 בנובמבר הוצגו שלוש דרכי פעולה מרכזיות: פעולת 'כחול-לבן' עצמאית, שתביא הישג מוגבל שיתמקד במתקן הגרעין התת-קרקעי בפורדו. השנייה – תקיפה ישראלית בסיוע אמריקני. והשלישית, תקיפה משותפת של שתי המדינות בשותפות מלאה.
התאריך הראשוני שסומן כיעד אפשרי לפעולה היה חודש אפריל, למרות שבמערכת הביטחון העדיפו לדחות את הפעולה לאוקטובר 2025.
בתחילת הדרך לא הייתה את היכולת הצבאית בחיל האוויר להגיע לטהרן, ובדרג המדיני דרשו מהצבא לפתח יכולת תקיפה ארוכת טווח כתנאי הכרחי לכל מבצע באיראן.
במשך חודשים ארוכים שיפר חיל האוויר את יכולותיו המבצעיות, כדי להגיע למצב שבו מטוסי הקרב הישראליים מסוגלים לתקוף בשמי איראן.
ב-25 בדצמבר, עלתה על השולחן תוכנית תחת שם הקוד 'נרניה' ובה חיסולם של 13 מדעני מפתח איראנים, בעלי ידע רב בתעשייה הגרעינית.
התוכנית העלתה דילמה קשה: האם תקיפה כזו תגרור את איראן לחפש נקמה בעורף הישראלי? במקביל, הוצגה הערכה ראשונית לפיה ניתן לפגוע במתקנים בנתנז ובפורדו, ולחסום את פתחי הכניסה למתקן באספהאן.
ב-23 בינואר נקבע ההישג הנדרש למערכה באיראן: "ביטול יכולת פיתוח של נשק גרעיני איראני לפרק זמן מסוים, באופן שיחייב את איראן לקבל החלטה על התועלת בשיקום וחידוש הפרויקט. עצם התקיפה תיצור הרתעה משמעותית שתוביל להקפאת הפרויקט".
למרות אופטימיות ראשונית בישראל לגבי פעולה עצמאית, המציאות החלה להתבהר: "הבנו שלא פועלים בלי האמריקנים. יש תכנון וגיבוי נדרש למשימה".
האמריקנים סירבו בתוקף לנהל נוהל קרב משותף.
במשך שבועות ארוכים דנה צמרת מערכת הביטחון באפשרות שארצות הברית תצטרף למערכה, וההחלטה הייתה להסתפק, לכל הפחות, ב'אור ירקרק' - אישור אמריקני בסיסי לתקיפה ישראלית, מתוך הבנה שבסיסים אמריקניים עלולים להיפגע במתקפת-נגד איראנית.
ישראל עדכנה את ארצות הברית ברצונה לפגוע במתקני הגרעין של איראן ובפרויקט הטילים שלה.
בדרג הבכיר היו ארבעה שומרי סוד שריכזו את המתקפה באיראן: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר והרמטכ"ל אייל זמיר.
התפנית הדרמטית התרחשה כאשר בישראל עלה חשש כי איראן תפתח במתקפת פתע. בעוד שמערכות ההגנה האווירית הישראליות טרם הגיעו לכשירות מלאה, יכולת הטילים ההתקפית של ישראל הייתה גבוהה מאי פעם.
בשל כך, נבנה מבצע משלים בשם 'טורנדו' - שמטרתו הייתה "להרוס את טהראן", תוך פגיעה במבנים ובתשתיות בבירת הרפובליקה האסלאמית כדי ליצור מאזן הרתעה נגד איראן, מחשש שתוציא מתקפה רחבה לעבר העורף הישראלי.
ההיערכות הייתה למערכה קצרה, ובמידה ולא – המערכה תיכנס לשלב התשה שישחק את יכולות המדינה.
ב-29 במאי, כשבועיים לפני פתיחת המערכה, אושרו התוכניות סופית.
בסיומו של הדיון הביטחוני המבצע הוגדר ככלי תגובה למתקפה אפשרית מצד איראן, עם רכיב אופרטיבי נוסף לסיום המערכה.
ב-9 יוני נקבע מועד התקיפה - יום חמישי, 12 ביוני.
בהערכת מצב שהתקיימה הוערך כי רוב הבכירים האיראנים, גנרלים ומדענים, ישהו בבתיהם לקראת תפילות יום השישי המקודש באיראן.
בישראל אומרים כי במערכה באיראן הושג "מעל ומעבר". זאת, בין היתר, בזכות הצטרפותה של ארצות הברית לתקיפת מתקני הגרעין באמצעות מפציצי B2.
כעת החל תהליך אכיפה במטרה לשמר את העליונות האווירית ולהמשיך לאסוף מודיעין על כוונותיהם של בכירים באיראן בתחום הגרעין והטילים.
בישראל אומרים שהסכנה הקיומית מהגרעין הוסרה, אך גם כי נושא ייצור הטילים אמור להעסיק את ישראל בתקופה הקרובה.
