מאות בחורים סולקו באכזריות שקטה מישיבות שניצלו אותם בזמנם הקשה - והיום פותחות את שעריהן לבחורים "אחרים" • אחרי ששש ישיבות 'נסגרו' לטובת שדרוג ונפתחות מחדש, הרב אברהם מנחם אייזנבאך, מייסד מרכז 'מגדלור לחינוך ונפש', נושא את קול הזעקה מול מגפה רוחנית • תופעת ההשלכה ההמונית אל הרחוב עומדת להיחשף - והאחריות תונח במדויק היכן שצריך: אצל מי שסילקו ולא דאגו
זה לא סיפור אחד. זו לא תקלה מקומית. זוהי מגפה רוחנית, אכזרית ומכוונת, שהולכת וצוברת נפח בישיבות רבות מדי: סגירה מדומה, הדחה שקטה, והחלפת תלמידים כאילו היו מוצר פגום.
הרכוש שלכם נפגע בפעולת איבה או מלחמה? כך תגישו תביעה מקוונת בקלות
זה מתנהל כך: לפני שנתיים, אחת הישיבות הבולטות בציבור החרדי עמדה בפני קריסה. לא בגלל הבחורים - אלא בשל חוסר ברישום, חוב כלכלי ואובדן מוניטין. הנהלת הישיבה שלחה שליחים להורים, פרסמה בעיתונות, שיווקה מסרים קורעי-לב: "רק תבואו, תקבלו אהבה, תקבלו הזדמנות".
חלק מהבחורים עזבו ישיבות אחרות, על מנת להציל אותה. ואז? ביום אחד, ללא כל הודעה מוקדמת, אותם בחורים קיבלו שיחת טלפון או פגישה קפואה מהנהלת הישיבה: "הישיבה נסגרת, חפשו לעצמכם מסגרת אחרת".
שבועיים לאחר מכן - אותה ישיבה פתחה את שעריה שוב. אותם אנשי צוות, אותו מקום - אבל עם פנים אחרות. נשמות חדשות, נקיות מבעיות. נטולות קשיים. בלי אחריות מוסרית לטפל.
אחד הבחורים שחווה את הטראומה מספר: "אמרו לי שאני מתקדם, שאני בחור מתוק, שאני משמח את הישיבה. ופתאום - טלפון יבש: 'אנחנו סוגרים. תחפש מקום אחר'. לא שאלה, לא הצעה, לא ליווי - כלום".
בחור נוסף מתאר: "הישיבה לא באמת נסגרה. היא פשוט בחרה להיפטר מהמורכבים. שבועיים אחרי זה ראיתי פוסט שהם פותחים רישום. הבנתי את הרמז".
כעת זה קורה שוב, עם שש ישיבות נוספות. עוברות שידרוג.
זעקה מרה
הרב אברהם מנחם אייזנבאך, מומחה מוערך לחינוך ונפש במגזר החרדי, אינו נוהג להופיע בתקשורת. אך הפעם הוא לא מוכן להבליג.
"זו לא סגירה. זו סלקציה. זה לא ניהול, זו זריקת נשמות. כשהם התחננו שיבואו - הבחורים היו 'יהלומים'. כשהם צריכים ללוות אותם ולשאת באחריות - הבחורים הפכו לפתע לבעיה. ולנו נמאס לשתוק. אם זה ימשיך - לא נוכל יותר להסתכל לתלמידים בעיניים".
למי שמנסה להיתמם ולהתחבא מאחורי תירוצים כלכליים, אומר הרב אייזנבאך, חד וחלק: "ישיבה היא לא חברה בע"מ. זה לא עסק שאם אתה פושט רגל - אתה פשוט סוגר ונפטר מהאחריות. אלו נפשות. אלו נשמות. אתה מחויב לדאוג להם, גם אם החלטת לסיים את הפעילות שלך".
הרב אייזנבאך מדגיש: "הציבור לא מטומטם. ההורים לא עיוורים. הבנים שלהם לא סחורה. ואם יש מוסדות שחושבים שזה לגיטימי - הם עוד יגלו שהציבור יודע גם להשיב".
הרב אייזנבך מנתח את התופעה והשלכותיה הקשות לעומק: "הבחורים לא נשרו - הם נזרקו. לכן, הכאב לא נגמר בישיבות. מה שקורה היום ליותר ויותר בחורים בישיבות החרדיות - הוא לא 'נשירה'. זה לא 'התמודדות'. זה סילוק ללא רחמים, עם דלת סגורה בפרצוף ולב שבור.
"והכאב? הכאב לא נגמר בישיבה. הוא מתפשט כמו רעידת אדמה עוצמתית לכל פינות הבית, למשפחות, לאחים, אפילו לילדים הקטנים שעדיין אינם מבינים מה קרה - אבל מרגישים שמשהו נשבר.
"כשבחור צעיר מקבל הודעה שהוא אינו רצוי יותר, הוא לא רק מאבד מסגרת לימודית - הוא מאבד את עצמו, את כבודו, את התקווה שלו לעתיד. ואם זה קשה לו - דמיינו מה עובר על אמו. היא שותקת, בוכה בלילה, מנסה להסתיר את הכאב מהאחים הקטנים שנותרים מבולבלים, חסרי מגן ועם שאלה אחת כואבת שלא מוצאת מענה: 'איפה האח הגדול?'
"המשפחות מתפוררות, לאט ובשקט. אבא, שבדרך כלל הוא העוגן, שותק. מביט בבן שלו במבט מלא עצב ומחנק בבטן. כל מאמץ, כל תקווה - התפוגגה. והאחים הקטנים? גם הם משלמים מחיר. רואים את ביתם מתערער, את האווירה מתחלפת, את השקט המלנכולי שמשתרר בין הקירות. הם יודעים שמשהו נפל, אבל אין מי שידבר איתם על זה. וזו רק ההתחלה. הפגיעה הזו לא תיעלם בקלות. היא תלווה את אותם בחורים - ואת המשפחות - לכל החיים".
השחתת נשמות
הנתונים, לדברי הרב אייזנבך, מדהימים ומזעזעים: 80% מהבחורים שנזרקו מהישיבות - לא יחזרו. לא בשנה הבאה. אף פעם. הם נעלמים מהמסלול, נופלים לתהום שאין לו סוף.
לדבריו, לא מדובר רק בנפילה רוחנית או לימודית, אלא בנפילה למעגלים של התמכרויות, סמים, אלכוהול, דיכאון, עולמות של בידוד וייאוש. רבים מהם, הוא אומר, מתגלגלים לעולם שבו כמעט בלתי אפשרי לחזור לחיים נורמליים, לבנות משפחה יציבה, להשתלב בקהילה, להרגיש בן אדם שלם.
הרב אייזנבך זועק: "כמה מהם יזכו בכלל לחיים עם כבוד? כמה יוכלו להינשא ללא הסטיגמה שדבקה בהם? כמה יוכלו להקים בית, לעמוד על הרגליים, להוות אבא טוב לילדים שלהם? וכמה משאירים מאחור משפחות שבורות, שכבר לא יודעות איך לתמוך, איך להאמין, איך לקום בבוקר?
"זה לא רק אובדן של בחורים. זה אסון חברתי אמיתי, שמכה בכל אדם בבית, בכל משפחה, בכל קהילה. זה כאב שמשתקף בכל פינה - בשיחות ששומעים בשקט, בהסתכלות עייפה של הורים, בהיעדרם של הבחורים מהשמחות המשפחתיות.
"אז כשמישהו אומר לכם שהבחור 'נשר' – זכרו, אין פה נשירה. זו השלכה. זו זריקה. וזוהי השחתת נשמות, השחתת דורות. לכן, לא מדובר רק באחריות מוסדית. מדובר באחריות אנושית, מוסרית, תורנית, קיומית. מי שזרק היום נשמה - יישא את השלכות המעשה. היום, מחר, ובעוד שנים רבות".
הרב אייזנבאך קובע בנחרצות: "ישיבה אינה מיזם כלכלי. היא גם לא חברה למיתוג. היא מקום של נשמות. ומי שלא מוכן לטפל בנשמה גם כשהיא פצועה – שלא ייגע בה גם כשהיא זורחת".
"בחור אחד שנזרק היום – זה דור שלם שיצעק מחר. הציבור לא יסלח. התורה לא תשתוק. והזמן - הוא יחשוף את כל מה שניסיתם להסתיר".
סנקציות חריפות
אז מה הפתרון?
בימים אלו נרקם מאחורי הקלעים מכתב רבנים חריף, שיופץ בציבור החרדי. המסר ברור: ישיבה שלא דאגה למסגרת חלופית לכל בחור שנדחה ממנה, תיחשב כמוסד נטול אחריות חינוכית.
"החינוך החרדי לא יכול להרשות לעצמו סילוק שיטתי של תלמידים, רק כדי 'לרענן' את התדמית או 'לנקות' את האווירה. כל ישיבה שתפעל כך - תיתקל בחרם חינוכי, אי המלצה לרישום, ונידוי מוסרי".
מעבר למכתב הרבנים, הולכת ומתגבשת יוזמה: הקמת ועדת פיקוח רשמית, שתבחן את כל המקרים בהם מוסדות ישיבתיים מדיחים תלמידים ללא מסגרת חלופית, ללא מכתב המלצה, ללא הפניה טיפולית.
"אם היה מדובר במערכת חינוך כללית - זה היה נגמר בבית משפט. אבל אצלנו - הדממה חונקת. הגיע הזמן לעצור את זה", אומר הרב אייזנבך.
בנוסף, טיוטה שנידונה לאחרונה בין גורמים חינוכיים קובעת:
