מה עושים השבועונים כאשר מגה-ארוע מתרחש ביום ה’?

1.

אחד התסכולים הגדולים במערכות השבועונים הוא התרחשותו של אירוע יוצא דופן (פיגוע, מפץ פוליטי) במהלך יום חמישי – מה שהופך את העיתון לכמעט בלתי רלוונטי.

השבוע ניתן היה לחוש בכך משמעותית: ירושלים בוערת, יהודה גליק יו”ר נאמני הר הבית נלחם על חייו בבית חולים לאחר התנקשות – והשבועונים  עדיין תקועים ברצח הילדה חיה זיסל ברון הי”ד. היומונים, לעומתם, כבר היו מעודכנים.

למצוא כותרת ראשית על חוק הגיור, כשבירושלים בוצע כמעט רצח של פוליטיקאי בכיר, כשהיורה מתנקש בסופו של דבר בגליק – זה ממש לא רציני. אבל זה מה יש…

החריף ביותר מכולם (בנושא הגיור, כמובן, על ניסיון ההתנקשות בגליק טרם שמעו שם) היה ‘יום ליום’, עם “אסון רוחני לעם היהודי”, ‘משפחה’ עם “בדרך לספרי יוחסין”, ו’בקהילה’, מרוכך מעט עם “גיור וטעות”.

רק טעות? נו.

2.

אם רוצים אנשי לשכת נתניהו לדעת מהו היחס שיקבל ראש הממשלה בנימין נתניהו אותו שבוע מיו”ר ש”ס אריה דרעי, כל שעליהם לעשות הוא לפתוח את ‘יום ליום’.

באשר היחס שם לנתניהו, בבחינת שבשבת הנעה לפי משב הרוח. במשך תקופה ארוכה זכה ביבי ליחס מלטף, אבלהשבוע, בשער המוסף האקטואלי, הוא הותקף.

תחת הכותרת “קרע עמוק” בישרה כותרת המשנה על כך שאזרחי ישראל קמו השבוע לחדשות הרעות: “ראש הממשלה נתניהו נמצא במשבר החמור ביותר עם הבית הלבן, הרבה יותר ממה שחשבנו”.

גם בחדשות עצמן ‘כיכב’ נתניהו, ולא לטובה.

במקום הבולט ביותר בעיתון (עמוד ראשי, צד שמאל), הוא הותקף בכותרת: “תעודת עניות לנתניהו וללפיד: למעלה משליש מילדי ישראל עניים”. מאחר ולפיד אפילו לא טורח, מן הסתם, לעיין בגיליון, הופנה החץ בעיקר לליבו של הראש.

האם היה זה הרצון לפתוח דף חדש וחברתי בש”ס, עוד ניסיון נואש לקושש את הקולות שב’עמך’ אשר בשדה ובשטח? ואולי ההפנמה כי ההזמנות החגיגיות של נתניהו לדרעי מלוות בפגישות אלטרנטיביות למתחרה מבפנים, אלי ישי? או שמא ההבנה שכל הפגישות המתוקשרות הללו אינן אלא כלי שרת בידיו של נתניהו ואין מאחוריהן כל כוונה לפרק ממשלה ולצרף אליה חרדים?

לכתבי ‘יום ליום’, הנשמעים להוראות מלמעלה, ואשר עומדים תחת פיקוחם המדוקדק (ועדה רוחנית, קוראים לכך, מן הסתם. זה בדיוק התבלין שחסר כנראה ל’קול ברמה’), פתרונים.

3.

‘יום ליום’ היה העיתון היחיד שלא עסק השבוע בנושא הגיוס. גם ב’יתד נאמן’ העדיפו להתעלם. אחרי הכול, מבחינתם לא השתנה כלום, וישיבת מועצת גדולי התורה החסידית לא היא שתקבע שינוי במדיניות ההתייצבות כפי שהחליטו עליה מנהיגיה הרוחניים של ‘דגל התורה’ ובראשם הגראי”ל שטינמן והגר”ח קניבסקי, שסבורים שהפגנות ומעצר בחורים בכלא 6 רק יחריפו את המצב השברירי גם כך.

ב’יום ליום’, משאירים את הנושא לטיפול האחים האשכנזים.

השבועונים, שדי שידרו שהעניינים עומדים להסתדר, לא ממש ניבאו את ה’קול הקורא’ שיתפרסם ביום שישי ב’המודיע’.

קול קורא תקיף, אפילו מוקצן. הנה סעיף, רק לדוגמה: “על השלטונות לבטל לאלתר את חוק גיוס בני ישיבות וכוללים בכפיה”. כאילו מתעניינים השלטונות בהוראות רבנים.

נו באמת.

אז נכון שאין שם הוראה שלא להתייצב לצו ראשון (נצחון לליטאים שבהנהגת הגראי”ל והגר”ח), אבל אוסרים לשתף פעולה עם “כל תוכניות הצבא למיניהן” – כולל שח”ר, שרות אזרחי, תנועות נוער למיניהן, ושאר התוכניות שהצבא מציע לציבור החרדי בכל אופן וצורה שהיא.

מה יעשו בגור, שם יש חסידים המנהלים עמותות שקשורות לשירות אזרחי??? לגור פתרונים.

4.

הסכמה מעניינת נרשמה בין ‘יתד’ ל’המודיע’ בנושא ההסלמה הביטחונית בבירה.

“הסלמה ביטחונית”, הייתה כותרת מגזין המודיע. ביתד, טרחו לשלוח כתב שטח לסייר באזורי התפר “שהפכו בחלקם ל’שדות קרב'”. מסקנתו הייתה ש”הפלשתינים מנסים להקצין את המצב ותגבור הכוחות של משטרת מחוז ירושלים לא מרגיע. להיפך”.

כשהמסקנה הזו מובאת לאחר תיאור צבעוני של כתב שטרח לעלות על הרכבת הקלה ולהגיע לכל שכונה, ערבית כיהודית, זה בהחלט משכנע.

5.

צודק הכתב הצבאי של המודיע שמציין שהפוגע ביהודה גליק הינו ערבי כפוי טובה, כמו 80 אחוזים ממבצעי הפיגועים בירושלים.  “פלשתינים שעבדו בעיר, אצל היהודים. המכירים את ארוחות חייה, את סמטאותיה ומבואותיה”.

“לא צריכה להיות, לכולנו, בעיה עם ערבים המבקשים בכנות להתפרנס בירושלים היהודית. עד לשלב שבו הם מנצלים את נוכחותם במקומות העבודה כדי לבצע פיגועים לאסוף מידע ולעבור את סף הביקורת בלא ביקורת.

“וזה בדיוק מה שקרה עם מועתז חיג’אזי שהגיע למקום עבודתו בקפיטריה שבמרכז בגין בירושלים, עם האקדח מתחת לבגדיו. הוא לא נבדק בכניסה, כי היה מוכר כעובד קבוע במקום.

“ומי בימינו בודק ערבי המגיע למקום עבודתו בחנות הירושלמית במטבח הישיבה במוסך בסופר? ומי בודק את עברו של הערבי התקבל לעבודה במכות?”…

כל מילה – צודקת. מדובר בערבי שנשפט ונידון ל-6 שנות מאסר אחרי שארגן חוליות הצתה ביער ירושלים ובסביבות העיר. יש אפילו חשד שהוא זה שירה בחייל מיד לאחר פיגוע הטרקטור בשכונת בית ישראל.

“ואחד כזה הסתובב בעיר, התקבל לעבודה במקום רגיש שבו מתקיימים טקסים עם בכירי המדינה, והוא מסתובב בקרבתם עם אקדח בכיסו. ומה זה אם לא מחדל זועק לשמים?”

כי אכן, אילו רצה, היה מתנקש בחמישה חברי כנסת שהיו באותו אירוע.

6.

אם להאמין לפרשן הפוליטי של המודיע ביום שני נתניהו הולך להכריז על בחירות.

יתד, מצידו, לא נגרר לזה, רק ציין שיש מצב שאובמה מושפע מזה שקרא על זה בתקשורת הישראלית, מה שגרם לו להחריף את היחסים עם ביבי.

רק כדי להחזיר לו על מה שעשה לו לפני הבחירות ולהשפיע על הבוחר הישראלי לא לבחור בו.

המודיע את יתד – או שכן, או שלא.

7.

בקהילה, לעומתם, סבור ש”ראש הממשלה מאד לא אוהב בחירות קודם זמנן”.

אבל בקהילה גם טען שדרעי הבטיח לאנשי נתניהו שאם יקפיא את חוק הגיור בממשלה הם לא יתקפו אותו. זה שגפני תקף , לא באחריותם, אלא שגם ‘יום ליום’ תקף גם תקף. הנה למשל מאמר המערכת (לעיתון יש ועדה רוחנית…):

“אדוני ראש הממשלה ביני נתניהו אתה צריך להבין, אותנו לא קונים באיזה ראיון תקשורתי (ועוד בקול ברמה – ש.ר.) שבו תספר על שיעור בתנך עם בנך יאיר”…

אז או שדרעי לא עמד במילה, או שב’בקהילה’ טעו.

8.

אפרופו כתבות השטח.

המודיע יצא לביתר עילית ולבית שמש לבדוק האם בונים דירות חדשות, וגם סיקר את המצב הבטחוני בישובים במטה בנימין, נילי דולב וכל הסובבים את קרית ספר. מעניין כן, שטח, לא.

יתד, כאמור לעיל, בכתבה מרתקת, עשה נסיעה לאורך הקו, גם תיאר את המתח ההולך וגובר ככל שמתקרבים לשכונות הערביות.

רק משפט הסיום הפנה אותי שוב לעמוד השער, להיות בטוחה שזה יתד ולא כפר חבד. “המציאות המורכבת הופכת את הציפייה לגאולה השלמה להכרחית ביותר”.

טוב כולנו מצפים למשיח, מתפללים כל יום על כך בתפילה. אצלם פשוט גם מסיימים עם זה כמעט כל כתבה…

9.

מכולם, היה כתב השטח של משפחה הטוב ביותר.

השבוע הוא הצליח לחדור לשורות הכנופיה המזרח ירושלמית המובילה את ההתפרעויות. האיש שערך לו את הסיור פאדי עוואד, נרגע רק כששמע שהוא לא רוצה לעלות להר הבית.

לטיף, השומר של בית הספר הפרנציסקאני הסמוך למסגדי אל אקצה ולכיפת הסלע, שאל בכעס, למה אתם צריכים לבוא להתפלל דווקא פה?? אין לכם בתי כנסת בגאולה ובמאה שערים??

לא ידע משפחה שיום אחד אחרי שהעיתון יעמוד על הדוכנים בחנויות, תהפוך השאלה לרלוונטית יותר מאי פעם.

אגב, במשפחה הכתבה לא מסתימת בצפיה למשיח, אבל בדברי הערבי “יהיה שלום, ושתי מדינות לשני עמים”..

10.

בקהילה, במגזין, שנוהג להפתיע ולטובה, הפעם הצליחו לשעמם.

אפילו הראיון על התינוקת שנפטרה, ה’ יקום דמה, היה כזה שנטחן עד דק בכל כלי התקשורת – עם הסבא שמשון הלפרין.

טוב יותר עשה משפחה כשתיאר את השבעה בבית ההורים, את דברי המבקרים, את דברי האב. טוב, גם שם נאלצו להסתפק בסופו של דבר בראיון עם הסב, לפחות הכותרת התרכזה בהורים.

11.

‘יום ליום’ עדיין לא שכח את יום השנה לפטירת הגר”ע יוסף. הפעם הגיע תורו (המרענן) של הרב אברהם יוסף להעלות זיכרונות. מי שמכיר את מצב היחסים בין הנהגת ש”ס לאחים הרבנים משה ואברהם לבית יוסף, מבין ש’יום ליום’ התעלו על עצמם. למען אחדות השורות.

מעין קדימון לקריאת ה”בוא ננהיג יחד” של דרעי לישי ביום חמישי בלילה, במלון כנען שבצפת.

בסימן אחדות היו גם התמונות מהתפילה ביום השנה על הקבר (שום תמונה לא נכנסת ‘במקרה’). הייתה שם תמונתו של הרב אברהם יוסף, כך גם תמונתו של הרב משה יוסף. וכן, הייתה גם תמונתו של ח”כ אלי ישי.

12.

אהבתי את הפתיח לכתבה העוסקת בנושא הגיור במשפחה.

“סביר להניח כי מחמוד, אחמד ואיברהים, ילדי כיתת ג’ 3 בבית הספר העירוני בכפר קאסם לעולם לא יידעו למי הם צריכים להודות על הכיתות המרווחות והמחישות שבהן הם ילמדו החל משנת הלמודים הבאה. לא עוד צפיפות, לע עוד תנאים עלובים, מעשכיו פריחה שגשוג ושיפוץ.

נציגי יש עתיד, ובראשם שי פירון, שנכנס למרבה האירוניה לפוליטיקה על תקן רב ומחנך, הוכיחו כי הם שחקנים לא פחות טובים במשחקי הפוליטיקה הישנה הכוללת דילים וטריקים. שר החינוך שהשיל עשרות קילוגרמים ממשקלו גילה השבוע כי הקיבה אולי קוצרה, אבל האינטליגנציה לא נפגעה במאום.

ביום שני הבין גפני שפירון הטירון עשה לו בית ספר…”

אז אלי לא חייבים להזכיר לפירון, בכל הזדמנות, כי קיבתו קוצרה, אבל הפתיח ראוי לכל שבח.