העולם כולו מביט בהשתאות במדינת היהודים שיצאה להילחם במעצמת הרשע האיראנית. אם בעבר היינו שק החבטות של העולם, וכל נושא תפקיד במדינה כלשהי הרשה לעצמו להטיף לנו מוסר - פתאום כולם נאלמו דום והתמלאו הערצה לנחישותם של היהודים להילחם במבקשי רעתם.
ואנחנו נזכרים באין-סוף הזעקות של הרבי מליובאוויטש, על הניסיון למצוא חן בעיני הגויים, להיענות לתביעותיהם, להראות שאנחנו יפים ונחמדים, גם על חשבון ביטחוננו. שוב ושוב אמר הרבי שדרך זו משיגה את ההפך הגמור, ואילו עמידה איתנה מביאה כבוד והערכה.
הזכרת שם שמיים
הספר 'קראתי ואין עונה', המרכז את דברי הרבי בענייני הביטחון והמדיניות, הוא בעצם זעקה אחת גדולה על רפיסותם של קברניטי המדינה, המשתוקקים למצוא חן בעיני אומות העולם ומשיגים את התוצאה ההפוכה.
הנה דוגמה אחת: "עלינו לזכור שהרגש הטבעי של הגויים הוא לכבד יהודי שמתגאה בדתו ויהדותו (...). בשעה שיהודי מקיים בגאווה את מצוות התורה בלי להתרשם מסביבתו – לא זו בלבד שאין הוא גורם שבני העמים האחרים ישנאו אותו, אלא להפך – אומות העולם ירחשו לו כבוד והערצה".
ועוד דוגמה: "רואים בגלוי ובהבלטה עד כמה גדול רגש הנחיתות כלפי גויים ותרבות נוכרית, וכן את תוצאת הדברים – שלא זו בלבד שאין מקבלים שום כבוד בעקבות זאת, אלא להפך, על-ידי זה מתבזים עוד יותר בעיני האומות".
עולה הטענה, הלוא אנו זקוקים לסיוע מצד אומות העולם ואיך אפשר שלא להתחשב בדעתן? אומר הרבי: "אף שזקוקים לכסף, לנשק ואפילו לעצה טובה ולדברים נוספים שעדיף לא לפרטם בגלוי – הרי שכשמדובר בדברים חיוניים לשלומם של תושבי הארץ, אסור להתחשב בשום לחץ חיצוני. צריך להפגין עוצמה ותקיפות. עמידה כזאת לא תזיק, ולהפך, היא תעצים את מעמדם של היהודים בעיני העמים".
הרבי ציין את השינוי החיובי אחרי מהפך 77, תשל"ז, כאשר ראשי המדינה החלו להזכיר שם שמיים בגאון: "ראשי הממשלה הקודמים לא הזכירו את שם השם, והיו להם רגשי נחיתות כלפי הגויים. עכשיו התחילו לדבר בתקיפות, להראות שלא מתרשמים מהגויים, ולהזכיר את שם ה'... [ובעקבות זאת] כבר נעשה שינוי לטובה".
ניסינו ונוכחנו
גם בשנים שהממשל האמריקני לא תמך בעמדות ישראל, סבר הרבי שאין להיכנע ללחצים בעניינים החיוניים לביטחון הארץ ותושביה.
פעמים רבות אמר שכאשר נעמוד על שלנו בנחישות, הדבר יעורר הערכה גם בממשל. "האמריקאים גם הם רוצים לראות שארץ ישראל חזקה, ויכבדו אותה אם תעמוד על שלה", אמר פעמים אין-ספור.
ואכן, ראינו מה הייתה תוצאות מדיניות ההתרפסות והניסיונות למצוא חן בעיני העולם. כל כניעה ללחץ גררה מייד לחץ גדול יותר, ועודדה את אויבינו להגביר את הלחצים עלינו. לעומת זה, כשאנו עומדים של שלנו והודפים את לחצי העולם, בסופו של דבר מביא הדבר כבוד והערכה. התמיכה שאנו מקבלים כיום מהעולם היא ההוכחה שהדרך שהִתווה הרבי היא הנכונה, ובה צריך ללכת.
