נסו שנייה לעכל את הנתון הבא: מאות כטב"מים מאיראן יורטו על ידי חיל האוויר במהלך מבצע 'עם כלביא'.
החלום מתגשם: רוצה משכורת טובה? משרה בטוחה? תנאים טובים? בוא למשטרה
מי שמכירים אותו מקרוב, הם אנשי טייסת המסק"ר 190, שעמדו במשימת ההגנה יום ולילה, ועוד יום ועוד לילה. כדי להבין איך זה מרגיש בזמן אמת - רז רופא אופיר ממערכת אתר צה"ל שמע מהם על מרדפים אוויריים בין שמיים וארץ.
כחלק ממשימת הגנת השמיים המאתגרת, שהגיעה להיקפים יוצאי דופן ב-12 הימים האחרונים, פעלו לצד מערכות ההגנ"א גם מסוקי הקרב.
מדובר במכפילי כוח משמעותיים, אשר מתחילת המלחמה נפרסו בכל הגזרות להסרת איום הכטב"מים, רובם עוד טרם חדירתם לשטח הארץ.
"זה לא דבר שזר לנו", מספר רס"ן א', טייס מסק"ר בטייסת 190 ("מגע הקסם"), בין גיחה לגיחה. "משימת היירוט היא לא חדשה ומאוד ברורה. אנחנו בקשר רציף בזמן הטיסה מול הגורמים ביחידת הבקרה האווירית, וכך עם העיניים שלנו מהאוויר ושלהם מהקרקע אנחנו עובדים יחד על גילוי המטרות - וסוגרים מעגלים".
ולמה מסק"ר הוא הכלי הנכון ביותר למשימה?
"מסוק", מסביר הטייס, "טס לאט יותר, נושא חימושים קטנים ולכן הוא מתאים בדיוק ליירוט כטב"מים. ניתן לכוון אותו במהירויות ובגבהים הנכונים למטרה, עם יכולת לשהות שעות ארוכות באוויר. אנחנו יודעים לאיזה נזק הכלי העוין הזה עלול לגרום, וברגע שאנחנו מאתרים אותו בעין, לוכדים אותו ומיירטים, הסיפוק הוא גדול".
ברחבי הטייסת נשמעת אזעקת הקפצה. אחד הטכנאים לידנו צועק: 'יוצאים לזנק'.
לפתע עשרות טכנאי המסוקים והטייסים רצים לעבר המסק"רים, ותוך דקות בודדות כבר היו באוויר. "זו השגרה בטייסת מפרוץ המבצע", אומר רס"ב (במיל') א', ראש מחלקת חימוש. "אין לי מספיק אצבעות כדי לספור כמה פעמים הוצאנו מסוק למשימה בימים האחרונים".
"בעיקר, אין תחושה טובה יותר מהרגע שבו הם חוזרים אל הקרקע ללא החימוש", הוא מוסיף, "כשאנחנו עובדים על המסוקים רגעים ספורים לפני המראה, אנחנו לא יודעים מה המשימה ולקראת מה הם הולכים, אבל כשאנחנו צופים בהם מלמטה בדרך אל המנחת, אנחנו כבר יודעים לזהות שהם הצליחו".
בעקבות השגרה האינטנסיבית שלהם, גם לטייסים ולטייסות לא תמיד ידועה המטרה טרם ההמראה. "לפעמים מקבלים אותה רק כשאנחנו כבר באוויר", מציין רס"ן א', "ועדיין, משם אנחנו יודעים בזמן אמת לתכנן את דרכי הפעולה שלנו וישר להתחיל".
בעוד טייסות קרב אחרות של חיל האוויר המשיכו במשימות ההתקפה, הוא וחבריו התרכזו באחת שונה ואישית יותר - להגן על הבית. והתחושות הן לגמרי שונות.
"במשימות התקפה אתה יותר ממוקד במטרה עצמה והיעד ההישגי. וכשאתה מגן, אתה רואה לנגד עיניך את האנשים והיישובים בכל רחבי ישראל שאתה זה ששומר עליהם. תחושת השליחות קיימת בשניהם, אבל בהיבט האישי זה שונה לגמרי".
וכשבוקר ולילה מתערבבים, ויום רודף יום ועוד יום, הייתם מצפים אולי להבחין בסימני עייפות. אבל לא אצלם. "אין דבר שאנחנו מיומנים בו יותר מזה. ולא משנה הזמן והמקום - ברגע האמת, אנחנו כאן".
