הגוונים שבעם ישראל נמשלו לשבעת קני המנורה. כל אחד ואחד משבעת הקנים מאיר באורו הייחודי, וכך בעם ישראל יש כמה וכמה דרכים וגישות, וכל אחת ואחת מהן תורמת לשלמותו של העם. גם שנים-עשר השבטים מייצגים שנים-עשר מסלולים בעבודת הבורא, ובכל אחד ואחד מהם יופי משלו.
זו למעשה המשמעות העמוקה של אחדות ישראל. אחדות אמיתית אין פירושה אחידות. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך לאחד דברים, שכן מראש יש רק דבר אחד. גדולתה של האחדות דווקא בסבילת מגוון דעות והבדלי גישה וסגנון, מתוך הבנה שהפסיפס המגוּון הוא המביא את השלמות.
לא כל צמח הוא פרח
אך האם פירוש הדבר שכל עמדה וכל דעה ראויה לכבוד ולהכללה בתוך שבעת קני המנורה? אם אומרים שיש משקאות רבים ומגוּונים, האם כל נוזל הוא משקה מרענן ומרווה? אם מסבירים שבגינה פורחים פרחים רבים, האם כל מה שצומח מהאדמה הוא פרח מרהיב?
אכן, לא כל דבר הוא נר מאיר. המשותף לכל שבעת קני המנורה, שכולם מפיצים אור. אמנם כל אחד ואחד מהקנים מאיר באורו המיוחד ובגוון הייחודי לו, אבל כולם מאירים. מי שירצה לשפוך חול על הנרות בטענה שגם זו דרך לגיטימית להפיץ אור – ברור שלא נקבל זאת כחלק מהמגוון היפה והחיובי שבתוכנו. כאן בדיוק עובר קו הגבול.
את מגוון הדעות והגישות אפשר להשוות גם למגוון החֵילות שבתוך צבא. לכל חיִל סגנון פעולה ייחודי, ובין מפקדי החילות גם ייתכנו הבדלי תפיסות. אבל המשותף לכולם שהם משרתים מדינה אחת וחותרים ליעד אחד – הגנה על הארץ ותושביה והרתעת כל אויב. לא ייתכן שיהיה בתוך הצבא חיִל כלשהו שיחתור למטרות הפוכות.
האמת המשותפת
כיהודים, יש לנו אמת מרכזית אחת, שאותה קיבלנו בהר סיני, והיא התורה. זו המנורה המשותפת לכולנו. זה היעד שאליו כולנו אמורים לחתור. איך עושים זאת? – כאן יש מקום למגוון גישות וסגנונות, כפי שהתפתחו בעם ישראל במרוצת הדורות. כל אחת ואחת מהדרכים יש בה מעלות ייחודיות, כשם שיש יופי וחן מיוחדים במגוון סגנונות התפילה והנעימות המושרות בבתי הכנסת.
אבל יש דרכים שגויות, שאינן מובילות אל היעד המשותף, ואותן צריך לתקן. עם זה, אחדות ישראל פירושה גם תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי תועה. אם יש צורך לתקן – נעשה זאת באהבה, כי כל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה הגדולה של עם ישראל.
אסור להתבלבל, החתירה לאחדות אין פירושה ויתור על ההשקפות והעמדות. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות נוקבים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש"אין דעותיהם שוות", והיא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשוֹנוּת שבין איש לרעהו ובין ציבור למשנהו.
