מי שעסקו בסוגיה מתוך רצון להגיע לפתרונות אמיתיים יודעים שיש כאן צורך למצוא את שביל הזהב בין כמה וכמה ערכים חשובים, שאי־אפשר לזלזל אפילו באחד מהם
בתחילת השבוע חגגנו את חג השבועות, 'זמן מתן תורתנו'. ביום הזה קיבלנו את התורה, ומאז ועד היום יהודים עוסקים בלימודה ורואים בה את מקור חיותם – "כי הם חיינו".
למרבה הצער, דווקא בימים הסמוכים לחג, שכל-כולו מדגיש את חשיבות התורה, מתעצם המשבר על 'חוק הגיוס' ונשמעות אמירות קשות וכואבות כלפי לומדיה.
כדרכה של הפוליטיקה במקומותינו, נדיר לפגוש דיון ענייני, ששם את טובת העניין לנגד עיניו. רוב הבוחשים בקדירה מוּנָעים על-ידי אינטרסים זרים. אלה שואפים לערער את יציבות הממשלה. אחרים מובלים משנאת חרדים. ויש את הקופצים על כל עגלה שתוכל לספק להם כותרות.
באמצע המסלול
מי שעסקו בסוגיה מתוך רצון להגיע לפתרונות אמיתיים יודעים שיש כאן צורך למצוא את שביל הזהב בין כמה וכמה ערכים חשובים, שאי-אפשר לזלזל אפילו באחד מהם. ראשית, ערך לימוד התורה. מי שאינו מבין את חשיבות הערך הזה, ורואה בתלמידי הישיבות 'בטלנים' העוסקים בדברים בלתי-רלוונטיים – אינו יכול להיות בר-שיח לדיון אמיתי.
יהודים המקדישים את מיטב שנותיהם ללימוד התורה אינם משתמטים מעול. להפך, הם נושאים בעול כבד וקשה, המושיב אותם מול אוצר הספרים היהודי משבע בבוקר עד עשר בלילה, ולעיתים אף מאוחר יותר, בלי שהדבר מעניק להם הטבה חומרית כלשהי. בסיום לימודיהם אין להם לא תואר ולא מקצוע (ובכך אין הדבר דומה כלל ללימודים אוניברסיטאיים). הם עושים זאת מתוך אמונה עמוקה בחשיבותה של התורה.
הערך השני שחייבים להכיר בו הוא – היותן של הישיבות חלק מרכזי במסלול החינוך החרדי. שוו בנפשכם שהמדינה תחליט לגייס בני שש-עשרה, בטענה שהצבא זקוק לחיילים. ברור שתהיה התקוממות כללית, מפני שהצעירים עדיין מצויים בעיצומו של מסלול החינוך. גיל הגיוס הוא שמונה-עשרה, מפני שזה הגיל שבו במערכת החינוך הכללית מסיימים את החינוך העל-יסודי ומקבלים את תעודת הבגרות. ובכן, בעולם החרדי נער בגיל שמונה-עשרה הוא עדיין באמצע מסלול החינוך שלו, ולא יעלה על הדעת לתלוש אותו משם.
תוצאות הדורסנות
ויש גם החשש העמוק של ההורים מהשפעה שלילית על אורח החיים החרדי. אנשים מבחוץ יכולים לזלזל בחשש הזה, אבל את הציבור החרדי הוא מדאיג מאוד. שליחת צווי גיוס לרבבות תלמידי ישיבות אינה מרגיעה את החששות אלא להפך, יוצרת תחושה קשה של רדיפה ודורסנות.
מה השיגו כל הצעדים של פגיעה בתקצוב הישיבות ובמעונות היום והוצאת צווי המעצר? – מה שהיה ברור לכל בר-דעת: ירידה דרמטית במספר המתגייסים. הזהירו שזה מה שיקרה, אבל היו מי שלא באמת חיפשו דרכים לפתור בעיות, אלא רצו קרע ועימות חזיתי. הם יכולים לטפוח לעצמם על השכם: המטרה הושגה.
אותם אנשים שצועקים בגרון ניחר שאסור לעשות ולו שינוי קטן ב'עילת הסבירות' בלי הסכמה רחבה, מוכנים לדרוס ציבור שלם, ואינם חושבים שראוי להקשיב לו ולחפש יחד פתרונות אמיתיים. לפחות נדע שזאת האמת.
