שורד השבי אלי שרעבי השיק היום (שישי) במוזיאון 'אנו' באוניברסיטת תל אביב, את ספרו החדש 'חטוף' - וסיפר על תקופת שהותו ברצועת עזה.
"בימים שהיינו רעבים, באמצע הלילה החוטפים ניסו לשחד אותנו. היינו כחושים, אחרי המון ימים שאכלנו מנה אחת ביום - פסטה או פיתה וחצי ביום. הם ניסו לשחד אותנו שייתנו לנו אוכל בתנאי שנקרא פסוקים מהקוראן, ולמרות שכולם היו מאוד רעבים - פשוט סירבנו. באמת-באמת האמנו שזה עניין של זמן, שעושים הכול כדי להוציא אותנו וברוך השם אני בחוץ".
הוא הוסיף כי ב-7 באוקטובר מג"ד עזה בחמאס העביר הוראה למחבלים בקשר שלא להביא חטופים נשים וילדים, כי אין להם עוד מכוניות להסיע אותם - ולכן יש לרצוח אותם במקום ולחטוף רק גברים עד גיל 40.
"אני גאה בבחירה שלי בחיים. גאה בכך שנשארתי בנאדם גם בשבי. כשעזבתי את אשתי והבנות, ידעתי שאחטף, אבל ידעתי גם שאחזור. לא נפרדתי מאשתי והבנות כמו שצריך. שאלתי את עצמי, למה אני נחטפתי והן לא. ואז הבנתי שהמחבלים קיבלו הוראה באותה שעה, לחטוף גברים".
הוא סיפר: "ברבע השעה, בדרך שבין כוח הצלב האדום לכוחות צה"ל, דמיינתי בהתרגשות איך ליאן והבנות מחכות לי. דמיינתי את הפגישה המון זמן. ואז אני מגלה שהן לא מחכות. יומיים לפני השחרור אמרו לי שיוסי אחי נחטף ונרצח".
אלי הוסיף: "הגעגוע לליאן והבנות קשה מאד. חזרתי למשפחה שלי, גם אם היא לא שלמה. יש קושי גדול מדי יום. שיר שמזכיר, מקום, כל דבר מזכיר לי אותן. אני יודע שהן מאחלות לי חיים טובים ואני בטוח שהן היו גאות בי".
הוא הדגיש: "אני לא אדם דתי אבל בשבי אתה מוצא עוד מקור שמחזיק אותך שנקרא אמונה.
"היה חשוב לי להעביר שבתוך החוויה הזאת, בתוך הסבל, הרעב, הבדידות והאכזריות שהופנתה כלפינו, אנשים שיש להם את המה מוצאים את האיך - יכולים לשרוד, לקום ולבנות חיים. כתבתי את הספר כי חשוב לי שאנשים ידעו שהם תמיד יכולים לבחור, שבכל סיטואציה, גם האפלה ביותר יש אפשרות לבחירה, לאנושיות, ושאפשר לקום מכל דבר. לאור מה שקרה למדינה ולעם שלנו, היה חשוב לי לתת תקווה".
