בטורו השבועי במוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות' המתפרסם היום (שישי), כותב הפרשן הפוליטי עמית סגל על בדידותו ההולכת וגוברת של השופט נעם סולברג בבית המשפט העליון – תוך שהוא מפנה כלפיו לחץ שייצא נגד השופט יצחק עמית.
סגל פותח ב"מכתב פתוח לשופט נעם סולברג" - וכותב: "בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי חושב יותר ויותר על העמדה הבלתי אפשרית שאתה נמצא בה, בודד בצמרת ושותק. מן הסתם, לא תחלוק את דעותיך על המתרחש בבית המשפט העליון עם איש.
"המעגלים החברתיים שלך מצומצמים בכוונה. כמו ששופט אמור לנהוג, אתה נמנע מהתבטאויות פומביות ומהתרועעות שיכולה להקים לך ניגודי עניינים, למעט כמה גיחות נדירות לעולם שבחוץ: חייל מילואים סיפר לי בתחילת המלחמה שנכנס לילה אחד בשער הראשי של יישובך, אלון שבות, וגילה את כבודו שומר עם נשק, כאילו יש לך שעות מיותרות ביומן להתנדבות.
"לבד מזאת, התפקיד היחיד שהרשית לעצמך מחוץ לאולם הוא שיפוט בתחרות הצ'ולנט היישובית (ציטוט מהמסמך: 'החלטנו לזנוח מנות שלא היה בהן ברק, ושהיה בהן הסתר חיות. במתווה הצ'ולנט לא תהיה כל פשרה'"). כמדומני שזו הפסיקה היחידה שלך לאחרונה שהתקבלה.
"אומרים שאין לך בעיה להיות בדעת מיעוט, אבל מטריד אותך מאוד להיות באופן עקבי בדעת יחיד. במשך שנים ארוכות ובודדות היית קול שמרני יחיד בבית משפט חד־צדדי. אחד מול 14. הנשיאה לשעבר ביניש ניסתה לחסום את מינויך לעליון. אותך, שמצוטט לאין שיעור יותר ממנה בפקולטות למשפטים, היא בלמה במשך חודשים בשל מקום מגוריך והביוגרפיה השונה, שלא התאימה לה ולחבריה".
סגל מציין, כי "בשנים האחרונות חל שינוי בבית המשפט. העמדות שהבעת פעם זוכות עכשיו לרוב בעליון, גם אם שברירי. ובכל זאת, לאחרונה, אתה שוב מוצא את עצמך בדעת יחיד. היועצת המשפטית לממשלה מפרסמת חוות דעת חסרות תקדים ולעומתיות שאת דעתך על חלקן הבעת בפסיקה.
"אבל חברך, נשיא העליון יצחק עמית, בוחר בכוונת מכוון בהרכב היחיד שבו יש לו רוב להגשים את השקפת עולמו האישית: הוא, השופטת ברק־ארז ואתה. וכך אחרי 14 שנה אתה שוב בדעת יחיד נצחית, מפרסם חוות דעת מנומקת היטב, משגר חיצים מנוסחים לעילא לעבר חבריך, בעוד הם ממשיכים לדהור קדימה, בן גבירים עם פטיש".
הפרשן מזכיר כי "מבקריך מימין משתגעים לראות את המזג השיפוטי בפעולה. 'לו היה פרס עולמי לעלי תאנה, סולברג היה זוכה בו בנקל", כתב עליך רן ברץ, 'הוא אנה פבלובה של ריקודי 'מה יפית'ק. שר המשפטים יריב לוין כבר קבע שבכל העליון אין ולו שופט שמרני אחד.
"הם אינם מבינים את הקו העקבי שלך: כיבוד מקצוע השפיטה הנאצל. בעולם שבו המשפט הפך זה מכבר נשק פוליטי ומכתתים עטים לחרבות, אתה מתעקש לפסוק לפי הדין ולפי ההיגיון, לא לרקוד 'מה יפית' ולא לרקוד לפי אף חליל. לדבר בפסקי דין ולא בנאומים בלשכת עורכי הדין בעודך דן בעתירה שלה, כפי שעשה השבוע עמיתך עמית.
"לכן פסלת בעבר את חוק דירה שלישית של נתניהו בגלל היעדר הליך חקיקה ראוי ולכן מתחת ביקורת חריפה ביותר על האופן שבו פיטרה הממשלה את רונן בר. שופט טוב שופט לפי החוק, ומפתיע לא פעם בפסיקותיו. עמיתיך", עקץ סגל, "לא הפתיעו כבר מזמן".
"אני משוכנע למדי שהמלחמה שלך עקרונית ולא אישית. עובדה: כשיכולת, במחי הצבעה אחת, לבלום את מינויו של יצחק עמית לנשיא ולהתמנות במקומו לשמונה שנים, הגעת במקלך ובתרמילך והצבעת בעדו בגלל כללי המשחק ובשל כיבוד עקרון הסניוריטי. בכל זאת, יורשה לי להניח שאתה לא היית נקלע לניגודי העניינים שהרשה לעצמו".
במוקד הטור עומדת האזהרה: כשכולם מפרים את הכללים, שמירה עליהם עלולה להפוך למלכודת. סגל רומז בעדינות – אבל גם באזהרה ברורה:
"ולכן אף שזה לא אישי, אני חש צורך להזהיר אותך מהאפשרות שעמיתיך יכבדו פחות את הכללים כשיגיע זמנך להתמנות, ב־2028, לנשיא העליון. מי שרמס את חוקי היסוד על חודו של קול אחרי סיומה הרשמי של כהונתו עלול לרמוס גם את הסניוריטי בלי למצמץ. 'דמוקרטיה מהותית זה לא שלטון הרוב', לעג לאחרונה עמית במפגש עם נוער, 'זו דמוקרטיה של כיתה ד׳'.
"במקביל הוא מייצר באופן מלאכותי רוב דחוק עוד יותר, ממש על חודו של קול, תוך השתקת קולות אחרים בעליון. בבית משפט זוטא שייצר לעצמו, לא רק הממשלה והכנסת מושתקות אלא רוב הרשות השופטת: שמונה שופטים אחרים, רובם שמרנים, לא משובצים לדיונים בעוד השיירה דוהרת כשרק רכב אחד מאותת לכיוון הנגדי.
"וכך עמית יכול להפוך פסק דין של עצמו בנושא מינוי נציב שירות המדינה, בהכרעה לגופה של ממשלה, בניגוד מפורש ללשון החוק. בעודו מקונן על אובדן הנורמה הציבורית של ״It is not done", עשה זאת הוא עצמו עם ברק־ארז בפסק דין שנימוקיו נראים כמו נאום בכנסת. 'כלל גדול הוא שאין מרבים מחלוקות שלא לצורך', הוספת וכתבת בשבוע שעבר, אבל שני עמיתיך התעקשו לכתוב פסק דין בעניין ראש השב"כ בר, אף שהוא לא עתר בעצמו.
והנה השאלה הקשה: האם לשמור על כללי המשחק כאשר כולם מסביב מפירים אותם עוזר למשחק – או פוגע בו? מסייע לאמון הציבור במערכת המשפט – או משרת את המשך החרבתה מבית? הדהירה במדרון הנוכחי שבו היועצת המשפטית לממשלה ממציאה חוות דעת ללא תקדים ואותן שני עמיתיך מאמצים בלי ביסוס, יוביל להחרבת בית המשפט ויביא את המדינה לעברי פי פחת. לא ייתכן שהפשרות שאתה דוחף להן ללא הרף ייחסמו באמצעים טכניים על ידי ברית של שלושה אנשים.
"ההכרעה של סוגיות ערכיות ראשונות במעלה על ידי ניצול סמכותו של הנשיא, באמצעות ההרכב המצומצם ביותר האפשרי, היא מקרה קלאסי של שימוש לרעה בכוח המשרה. לכן, לשווא תכתוב את חוות הדעת בטון חריף ומריר הולך וגובר. הן לא ישנו דבר לאיש כיוון שאין כאן שקלא וטריא משפטי אלא ניסיון לשנות את פני המדינה".
סגל מדגיש: "זה לא שעמית לא מבין. פשוט כנראה לא אכפת לו. כפי שלא היה אכפת לו כשהשופט אלרון הזהיר שלשום שהנזק מהשיח הכוחני שמחלחל לבג"ץ הוא אדיר.
"רצה הגורל, ובמדינה שהולכת ומתרוקנת מקונצנזוס, נשארת בערך היחיד (אולי חוץ מעידן עמדי) שדעתו מקובלת על רבים משני המחנות. אפילו את נשיא המדינה מגדפים כשהוא מקבל תואר דוקטור כבוד, אבל כשהבהרת בשיא הקרע ב־2023 איך צריכה להיראות עילת סבירות סבירה, כולם האזינו בקשב רב.
"הם יאזינו גם עכשיו, אם תבהיר בנימוס אך בטון שלא משתמע לשתי פנים שככה זה לא יימשך. שלא תסכים עוד שילהקו אותך לתפקיד קול קורא במדבר. שלא יעלה על הדעת להכריע גורלות במותב מצומצם ששמור בדרך כלל לערעור על חבות מס. יש גורמים נוספים שמחכים לקול הצעקה שתקים. נדמה לי שלא תהיה היחיד. השעה היא כעת להביא לאחדות, לעודד פשרות, לסייע לצדדים לרדת מהעץ במקום לנטוע עצי מחלוקת כמו שני עמיתיך".
סגל מזהיר: "אם לא תעשה מעשה – תמשיך ההידרדרות".
סגל חותם באנלוגיה הלקוחה מהמקורות: "אסור לצעוק בספרייה, אבל אם יש שריפה – צועקים. מזג שיפוטי צונן הוא ברכה, אבל ידוע גם לך היטב מה חשבו חז"ל על גבולות הריסון, ואיך ענוותנותו של שופט קדום, בן אבקולס, שהתעקש לשמור על מזג שיפוטי בזמן מכריע, החריבה את הבית".
