אורי מגידיש, הראשונה שחולצה מהשבי ברצועת עזה, חשפה הערב (רביעי) בתכנית 'עובדה' בערוץ 12, את הסיפור האישי שמאחורי תלאות השבי - והאמונה שלא הרפתה ממנה לרגע.
כיצד נדבקים בחצבת? מהם הסיבוכים האפשריים? ואם נחשפתי לחולה, מה לעשות?
"הייתה לי אמונה שאלוקים לידי, שהוא משגיח עליי והולך להוציא אותי מפה", סיפרה מגידיש.
לדבריה, חיפשה שוב ושוב סימנים משמיים: "הייתי שואלת שאלה, שאם אני צריכה לצאת מפה - שיהיה בום. ואז היה בום. היו כל מיני סימנים".
בפעם אחרת, ביקשה מאלוקים לראות פרפר כסימן משמיים. "פתאום אחד השובים הוציא צעצוע בצורת פרפר צבעוני מאוד. התחלתי לחייך, הייתי עם תפרים בפנים - אבל הרגשתי שהוא איתי".
בשבת השלישית שלה בשבי, הפצצות צה"ל פגעו בבית שבו הוחזקה.
"קרסה עלינו התקרה וכל הבית היה אש. אחד מהשובים מת באותו רגע ואני לא הרגשתי אפילו שנפצעתי". היא תגלה רק אחר כך שיש לה שבר בגולגולת. ועכשיו המחבל היחיד ששרד, בורח ביחד איתה מהדירה. הם מגיעים לבית חולים קרוב. "ואני כאילו מתחילה לאבד איזון, כל החדר מסתובב לי. אחד מהרופאים מדבר איתי באנגלית ואומר לי שהולכים לתפור לי את הראש עכשיו ואת הפנים", שיחזרה.
"הם מתחילים לנקות לי את האזור של הפה והם לא מרדימים את האזור. זה היה כאב שאי אפשר לתאר אותו, בחיים לא הרגשתי כאב כזה. ואני מנסה להחזיק במשהו, אין לי במה להחזיק, כולם מעיפים את הידיים שלי, הם אומרים לי לשתוק, הם אומרים לי לא לצרוח".
ברגעי החילוץ, מגידיש ישנה. "יש חילופי אש בחוץ ואז כשאני מבינה שקורה משהו, אני הולכת מאחורי המקרר ואני מתכווצת. אני צועקת בעברית, אני לא יודעת למה, אבל כאילו הרגשתי שלא יודעת, שזה חילוץ".
מולה עמד לוחם שנראה מקומי לגמרי, בלי כל סימן מזהה. "זה היה קונפליקט - יכלו לחטוף אותי שוב, ברמה כזאת. זה היה יכול להיות". כשהחלו לנסוע, שמעה מגידיש את דברי הלוחם בעברית. "אני זוכרת שאני מחליפה איתו מבטים ואני רואה כמה הוא מתלהב.
ר"ק אחרי שחזרתי והתאקלמתי קצת, הבנתי שגם בשביל האנשים שחילצו אותי זה היה, סוף סוף לנשום אחרי תקופה כזאת".
את פניהם של האנשים שחילצו אותה אי אפשר להראות, גם את כל הפרטים על כל מה שקרה שם היא לא יכולה עדיין לספר, אבל היא כבר יודעת שיש רגעים משם שנחרטו בה לעד.
