ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הערב (שני) דברים בטקס הממלכתי לציון 58 שנים לשחרורה ואיחודה של ירושלים, בגבעת התחמושת.
רוצה לרקוד עם ס"ת פרטי שלך? כל הפרטים על ההגרלה + פרסים בשווי 150,000 ש"ח
הנה נאומו:
״נשיא המדינה, יצחק הרצוג, מכובדיי הרבים, אוהבי ירושלים; ובראש כולם, היום, בערב הזה, אחיי ואחיותיי –בני ובנות המשפחות השכולות - שיקיריהם נפלו כאן, בגבעת התחמושת, ובכל זירות-הקרב של מלחמת ששת הימים.
'שישה ימים ומצלמה': זאת הייתה הכותרת, שנתן לוחם הצנחנים יהודה כהן לסיפורו האישי, והכותרת הזאת משקפת את תיעוד הקרבות על שחרור ירושלים בזמן אמת – בקו האש הראשון. יהודה כהן אחז לא רק בנשק. המצלמה האישית שלו תיעדה את מאבקי-הגבורה של לוחמינו בגבעת התחמושת, בהר הצופים, בשער האריות, בהר הבית ובכותל המערבי. לא מעט מחבריו שנפלו בלחימה. חברים אחרים נפצעו. אבל בשוך האש, יהודה כתב לבת זוגו לאה: 'הניצחון שלנו – באופן מוחלט'.
בחלוף השנים הקימו יהודה ולאה משפחה גדולה. הם ביקרו בגבעת התחמושת עם ילדיהם ונכדיהם, הם עשו זאת לא פעם ולא פעמיים. יהודה הסביר: האבנים הדוממות והבטון החשוף בתעלות, בחדרי הפיקוד, בבונקרים – אינם רק חומר. צרובים בהם רוח גדולה, דבקות במטרה, גבורה, הקרבה, אחוות לוחמים. כך הוא כתב, דם לוחמינו שנשפך בירושלים ובחזיתות המלחמה האחרות - הדם הזה לא נשפך לשווא. בזכות הנופלים צמחה לנו ישועה.
בזכותם הוסרה מעלינו סכנה קיומית. בזכותם חזרנו לחבלי מולדת קדומים, בזכותם חזרנו לנחלת אבותינו. והנה, למעלה מחמישה עשורים וחצי לאחר מלחמת ששת הימים – יצא נכדו של יהודה כהן, אלקנה כהן, קצין בעוצבת 'חצי האש', למלחמה הנוכחית – מלחמת התקומה. הסב לחם בששת הימים, הנכד לחם במלחמת שבע החזיתות שפרצה בעקבות הטבח 7 באוקטובר – ואלקנה עצמו אף כתב ספר על המערכה:
הוא קרא לוי 'מספר אישי 7-10-23'. מקל השליחים להגנת ישראל עובר מדור לדור. האויבים אולי אחרים – אבל שוב אנחנו רואים טבעת-חנק להשמדת ישראל, משוב מלחמה רב-חזיתית, שוב נחישות עילאית של עמנו להשגת הניצחון המוחלט.
כאז כך היום: נכריע את מבקשי נפשנו, נשיב את כל חטופינו, נוודא שעזה לא תאיים על ישראל. המשימה הזאת מלווה אותנו יום יום, היא מעסיקה אותנו לילה לילה, כולל הלילה הזה. אנחנו לא מרפים, ויש קשיים, החמאס עיקש, הוא סרבן, אנחנו לא מרפים מהמשימה. אנחנו החזרנו עד היום 148 חטופים חיים, ויש עוד 20 בוודאות שהם חיים, ויש גם אחרים שאינם בחיים, ואנחנו מתכוונים להחזיר את כולם - החיים, והחללים כאחד.
הניצחון המזהיר שלנו לפני 58 שנים מנע מעשי טבח גדולים פי כמה מזה שארע ב-7 באוקטובר. לתוקפינו היו תוכניות מוכנות לפרוץ לשכונות בירושלים המערבית, כדי להשמיד כל מי שנקרה בדרכם. כשהחרב הונחה על צווארנו – קמנו כאיש אחד התלכדנו והשבנו מלחמה-שערה. כוח החיים שלנו – בדיוק כפי שקורה היום – הוכח כגורם משנה-מציאות. בזכותו הפכנו את הקערה על פיה, ושינינו את המציאות במזרח-התיכון.
בתום מלחמת ששת הימים מצאנו את עצמנו בגבולות בני-הגנה. מי ששוגה באשליות ומוכן לוותר על הישגים הללו כלאחר יד, פשוט מזמין מתקפות נוספות על אזרחי ישראל: בירושלים, בכביש 6, בשרון, בגוש דן, בדרום, בצפון, בכל מקום!
כי זה מה שהשגנו שמלחמת שש הימים. ישראל היום חזקה, עם גבולות חזקים.
נקודת השיא של המערכה הגורלית הייתה, כמובן, איחוד בירתנו ירושלים. לצעירים בינינו, אלה שנולדו לתוך מציאות עשויה, קשה לדמיין את תחושת החסר בירושלים המחולקת. אבל אנחנו, שהיינו שם, זוכרים זאת היטב: הקו העירוני שחצץ בין חלקי ירושלים ביתר את העיר, פצע אותה. תיל דוקרני, שטחי-הפקר, מוקשים, עמדות-בטון מנוקבות כדורים, גרוטאות חלודות, ערמות אשפה באזורי החיץ, כל אלה הולידו קדרות ומתיחות. זה לא ירושלים של היום, זה היה כפר קטן. לכך הצטרפו תקריות-אש וירי-צלפים, שגבו מעת לעת מחירים בנפש.
אבל כל זה השתנה ברגע הכביר של שחרור ירושלים. המחיצות נפלו. הדרכים ללא-מוצא נפתחו. ירושלים שוב חוברה לה יחדו. האמת ההיסטורית קיבלה משנה-תוקף: מאז ומעולם הייתה ירושלים בירתו של עם ישראל, ובירתו של עם ישראל בלבד.
מעצמות זרים משלו כאן, מי יותר ומי פחות – אבל אף אחד מהם לא העניק לירושלים מעמד של בירה. רק העם היהודי, שקשור לירושלים אלפי שנים, יכול להתגאות בהיותה בירת ממלכתו של דוד המלך – ועירם של שני בתי-המקדש.
שמעתי לאחרונה שראש הרשות הפלסטינית טוען שבתי-המקדש היו בכלל בתימן. אז יש לי חדשות בשבילו - הכחשת האמת אינה עובדת יותר.
בתי-המקדש עמדו במלוא תפארתם על הר המוריה. בתימן לא היה שום דבר נשגב כזה. אני אשלח מסר לאבו מאזן. רק ישראל הנאורה והדמוקרטית היא ששומרת על זכויות הפולחן של מאמיני כל הדתות בירושלים. החופש, הקידמה, הסובלנות, מובטחים בירושלים הודות לנו, הודות למדינת ישראל.
אני רוצה לשתף אתכם בדברים שאמר מג"ד המילואים, סגן-אלוף איתמר איתם (בנו של ידידנו אפי איתם). הוא אמר זאת לחייליו שביקרו איתו בכותל המערבי: 'ירושלים הייתה איתנו בכל מקום בעזה. היא הייתה איתנו בבתי-האויב, בסרטים הירוקים על גופות המחבלים, בכל מחברת של תלמיד בית-ספר, בגרפיטי באזורי-הלחימה ועל המטענים וה-RPG'. ואיתמר סיכם: 'שם הייתה ירושלים בצורה של שנאה, ביזוי ורשע – ואילו אנחנו רוצים להחזיר לירושלים את כבודה כעיר של לב ואור, של שלום וטוהר'.
כן. גם על כך נסובה המלחמה: להבטיח את ניצחון האור על החושך, את ניצחון הטוב על הרוע, את ניצחון ירושלים הבנויה שחוברה לה יחדיו.
לצד זאת, צריך להודות – ירושלים עברה תקופה מאתגרת. עשרות מבני העיר נפלו במלחמה. בין החטופים ישנם גם ירושלמים. הייתה לי הזכות, ראש העיר משה ליאון, ידידנו לחנוך יחד איתך את אנדרטת 'חרבות ברזל' – מול הספרייה הלאומית, בקריית הלאום; אנדרטת זיכרון לנופלי צה''ל וזרועות הביטחון, ולנפגעי פעולות האיבה.
ולמרות כל האתגרים – אנחנו ממשיכים לפתח את ירושלים בתנופה-רבתי. מוקדם יותר היום קיימנו ישיבת ממשלה מיוחדת בעיר דוד – עסקנו בדרכים לחיזוק מעמדה של ירושלים, לקידום צמיחתה, ולשיפור רווחת תושביה - כל התושבים, בכל חלקיה. דיברנו, למשל, על הנגשת הרובע היהודי והכותל המערבי.
דיברנו על שיקום בריכת ממילא – אתר היסטורי מיוחד במינו, בלב ירושלים – שנהפוך גם אותו לפנינה עירונית. בירושלים מתקיים שילוב ייחודי בין חיי היומיום למורשת העבר. אנחנו יונקים מן העבר – ובד בבד אנחנו מצעידים את ירושלים קדימה, לאפיקים חדשים של שגשוג: בתשתיות, בתחבורה (כולל הארכת קווי הרכבת הקלה), בדיור (ראיתם את המנופים בשכונת גבעת המטוס החדשה, בדרום ירושלים, היא כבר נמצאת בבנייה, ואני מאוד מודה על הזכות שהייתה לי להתחיל את בניית שכונת המטוס, ולהתחיל את שכונת הר חומה, הם יוצרים ערים בתוך ערים), אנחנו רואים את הפיתוח הזה בעסקים, בהיי-טק, בחינוך, בתרבות, בשירותי הדת, בהתחדשות עירונית, באינספור פעילויות לצעירים ולמבוגרים.
אני חייב להזכיר, בהקשר זה, אדם יקר – את מנהל הרשות לפיתוח ירושלים, הוא היה גם ראש הלשכה שלי, אייל חיימובסקי זכרונו לברכה. אייל נפטר בטרם עת – בשיא כוחו ועשייתו – לפני כמה ימים. הוא היה שותף להרבה דברים חשובים שאנו מקדמים בירושלים, והוא ראוי למלוא ההערכה על תרומתו החשובה לבניין ירושלים.
לפני שבאתי הנה היו לי שני ביקורים חשובים: אחד היה בצאתי מישיבת הממשלה בעיר דוד, וביקשתי ללכת לבריכת השילוח, ואחרי ויכוח נוקב עם המאבטחים, הגעתי לבריכת השילוח. שם ראיתי את המקום שאליו ניקזו את המים מהשילוח, שם היו באים הולכי רגל, והם היו עולים בדרך הרגל לבית המקדש. מהבריכה נכנסנו לתוך הדרך הזאת של עולי הרגל, שהיא מכוסה היום, אבל בעבר היא הייתה פתוחה. יש בה אבני רחוב גדולות, רחבות, שבנו אבותינו, והתחלתי ללכת עליהן. ואתה רואה פתאום חורים, ובחורים האלה בזמן המרד הגדול, חיילים רומאים באו לטבוח את היהודים הנותרים שנלחמו על חירות ירושלים. נכנסנו שם לצינור מים שהיה מתחת למרצפות, אבל גם לשם הגיעו הרומאים. אנחנו ניצחנו בקרב הזה אבל לא הובסנו, כי הכוונה בשנה הבאה בירושלים, היא לא פסחה על אף דור, לא עם שום תפוצה; בימי הביניים, בספרד, בגטו בטולדו או בגטו ורשה, אותו הדבר: ׳בשנה הבאה בירושלים׳.
וחזרנו לירושלים, ואיך חזרנו - חזרנו בגבורה וחזרנו ברוח עילאית, שראיתי אותה בביקור השני ממש לפני שהגעתי לשם. ביקש לראות אותי אהרון לוי. אתם ראיתם את התמונה שלו לפני רגע, אהרון לוי בן 93. הוא היה צנחן, הוא ועוד שלושה מחבריו, אחרי שנלחמו דרך שער האריות והגיעו עד הכותל, עלו למעלה והניפו את דגל ישראל מעל הכותל.
אהרון לוי סיפר לי על ההתרגשות העצומה, על רוח הדורות שפיעמה בו. הוא ביקש לחזק אותי, והוא אמר לי: 'אל תיכנע, רוח הדורות מפעמת בכולנו, ואנחנו חייבים להשיג את הניצחון המוחלט'.
אז אני מבטיח לכם - אנחנו נוסיף לשמור על ירושלים, אנחנו נביס את אויבנו, אנחנו נחזיר את חטופינו, ואנחנו נבטיח כפי שעשו הגיבורים שנפלו כאן, בתעלות הללו, ובמקומות אחרים, ובמלחמת התקומה - אנחנו נבטיח את נצח ישראל וגם את נצח ירושלים. חג שמח ירושלים״.
