כשהניצחון היה ברור ומוחלט: הנס האדיר השאיר את העולם כולו משתאה

נסו לתאר לעצמכם מציאות שבה הרעיון לעשות בר-מצווה בכותל המערבי אינו עולה על הדעת כלל. הכותל מצוי מעבר לגבול, ואין שום אפשרות להתקרב אליו. גם על מערת המכפלה וקבר רחל אפשר לחלום בלבד, כי גם הם בשליטת ממלכת ירדן.

מי שיוצא בנסיעה מנתניה לכיוון מזרח, מגיע בתוך כמה דקות לשלט: "עצור, גבול לפניך". המרחק מהים התיכון לקלקיליה הוא 14 קילומטרים בלבד, אזור שזוכה להגדרה 'המותניים הצרים' של המדינה. הסיוט הביטחוני הגדול ביותר הוא החשש מפני פלישה ערבית בנקודה זו, שתנתק את צפון הארץ ממרכזה.

בצפון הסורים יושבים על רמת הגולן ומפגיזים את היישובים והקיבוצים הפרושים תחתיהם. כשמתחשק להם, הם יורים על סירות דייגים בכינרת או מציתים שדות תבואה. בשלוש השנים שלפני מלחמת ששת הימים נהרגים מהירי הזה 140 יהודים ורבים יותר נפצעים.

כשלא היה 'כיבוש'

זו הייתה מציאות חיינו לפני מלחמת ששת הימים. באותם ימים לא הייתה שום בעיה של 'שטחים כבושים'. לא היו התנחלויות באלון מורה ובאפרת. על אריאל איש לא חלם. הייתה רק בעיה אחת קטנה – העובדה שאנחנו קיימים. ואת זאת שאפה האומה הערבית להכחיד.

הצעירים אינם יכולים להבין את עוצמת החרדה הגדולה שאפפה  את תושבי הארץ ואת יהודי העולם, לנוכח  צחצוח החרבות בבירות ערב. זה ממש לא היה משחק. מנהיגי הערבים דיברו בגלוי על השמדת ישראל ועל השלכת כל היהודים לים.

ואז התחולל הנס האדיר, שהשאיר את העולם כולו משתאה. בתוך שישה ימים הצליח העם היהודי הקטן, המכותר והמאוים, להדוף את תוקפיו, להניס אותם קילומטרים רבים לאחור, ולייצב את החזית בגבולות בטוחים. שמחה שקשה לתארה שטפה אז את הלבבות.

יחד לניצחון

המוני יהודים, מהארץ ומהעולם, נהרו אל המקומות הקדושים: לכותל המערבי, לקבר רחל, למערת המכפלה. ברתת ובהתרגשות עצומה צעדו רגלי יהודים על רגבי האדמה היקרים האלה, ליבה של ארץ ישראל. אלה חבלי הארץ שבתוכם התרחש התנ"ך, שבהם חיו ופעלו השופטים, הנביאים והמלכים. זו ארץ ישראל שממנה גורשנו ושאליה שבנו, בניסי ה'.

אלא שאז היו שנפלו בפח התעמולה הערבית, כאילו העימות בינינו ובין העולם הערבי הוא ה'כיבוש', ושאם אך נסכים לוותר על השטחים ש'כבשנו', ייכון כאן שלום אמת ונחיה ב'מזרח תיכון חדש'. ניסיון השנים הוכיח כי כל מדיניות הוויתורים הייתה נלעגת ונאיבית, הליכה עיוורת אל תוך פח יקוש. כל ויתור רק הרחיק את השלום, הגביר את הטרור, ונטע בלב אויבינו עוד תקוות כי יוכלו לסלקנו מכאן.

עכשיו ניתנת לנו הזדמנות פז לתקן את הנזקים החמורים שגרמה מדיניות ההתרפסות, שיצרה ציפיות בעולם להקמת מדינת טרור בלב הארץ. כמו שבמלחמת ששת הימים ניצחנו בחסדי ה', כך עלינו להיות מאוחדים בקרב על השלמת המלאכה, על עקירת מדינת הטרור העזתית מגבולנו הדרומי, ועל הפיכת אחיזתנו ברחבי יהודה ושומרון לקבועה ומוחלטת, עד הגאולה האמיתית והשלמה.