1.
"מפקד הגזרה המזרחית של צה"ל בלבנון נפצע בהיתקלות עם חוליית חיזבאללה". כך נפתח הדיווח על תקרית שאירעה בחורף שנת 1997 סמוך למוצב סוג'וד.
"פצצות המרגמה נחתו במוצב ובשטח, ואחת מהן נחתה בסמוך לאל"ם י' אשר נפגע מרסיסים ברגל ובחזה. למרות הפציעה, שהוגדרה תחילה כקלה ואחר כך החמירה לבינונית, המשיך אל"ם י' לתת פקודות ולנהל את הקרב מול החיזבאללה. תוך כדי חילופי האש הכבדים, שכללו ירי ארטילרי של צה"ל והפצצה של מטוסי חיל האוויר על עמדות החיזבאללה, טופל הקצין בידי רופא וחובש. רק לאחר שהאש פסקה נחת במקום מסוק של צה"ל, אשר העביר את אל"ם י' לטיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה".
אתם יודעים מי זה אל"מ י' שהמשיך לפקד תחת אש על הקרב, למרות שנפצע ותוך כדי שמצבו מתדרדר? ובכן, קוראים לו יאיר גולן. כן כן. אותו יאיר גולן שאמר השבוע ש"מדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים ולא הורגת תינוקות כתחביב", אמירה שתצוטט גם בעוד שנים על ידי כל שונאי ישראל, כהוכחה חותכת לכך שישראל מבצעת פשעי מלחמה.
קשה להגזים בחומרה של האמירה הזאת, בטח כשהיא מגיעה מפיו של סגן הרמטכ"ל לשעבר. בכמה סנקציות והגבלות תעלה לנו האמירה הזאת? בכמה חיים של חיילים? בכמה חיים של יהודים?
2.
עוד נחזור לתהליכים שעבר יאיר גולן.
אבל לפני זה, שמעתי השבוע קולות של אנשים שוחרי אור וטוב שטענו: למה בעצם להתעסק באמירה קיצונית של איש קיצוני? למה להתמקד בשוליים?
ובכן, קודם כול, בגלל הנזק האדיר לצה"ל ולמדינת ישראל, כאמור. וחוץ מזה, לפי הסקרים יאיר גולן, יו"ר מפלגת 'הדמוקרטים' (עוד לא התרגלתי לשם המגוחך הזה), הוא נציג נאמן לכ־15 מנדטים. הוא שחקן חשוב במפה הפוליטית.
אסור להתבלבל: לא מדובר כאן בפליטת פה. פליטות פה והתבטאויות לא מוצלחות יש לכולם, מימין ומשמאל. כאן מדובר באמירה מחושבת שהיא חלק מקמפיין שמושקעים בו הרבה מחשבה (וכסף!) ומטרתו לעצור את המלחמה. דחוף.
החשש הגדול של מחנה רק לא ביבי הוא שישראל תנצח חלילה במלחמה, תשמיד את חמאס, ואז נישאר תקועים עם נתניהו כמנצח, אחרי המחדל הנורא של השבעה באוקטובר, ועם הימין בשלטון. זה מאיים עליהם כרגע יותר מחמאס. בחמאס נטפל בעוד כמה שנים, יש זמן, את ביבי צריך להכריע עכשיו.
זאת הסיבה שכל גוש השמאל התייצב לימין גולן השבוע. יאיר לפיד, אהוד ברק, בוגי יעלון, רם בן ברק, עמר בר לב, שקמה ברסלר, משה רדמן ועוד רבים ורעים. גם המעט שגינו עשו זאת בשפה רפה מאוד, ודיברו בעיקר על "בחירת מילים לא מוצלחת". שוב, כאילו זאת פליטת פה, ולא תפיסת עולם סדורה.
התקשורת, שאלופה בלהזדעזע ולזעזע מכל טמבל שיורק או מקשקש גרפיטי, מהצד המאוד מסוים של המפה הפוליטית, דחקה את הסיפור של סגן הרמטכ"ל לשעבר וראש מפלגת 'הדמוקרטים' לשוליים. בעמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות', ביום רביעי, לא היה זכר לאמירה המזעזעת של מנהיג השמאל בישראל.
מה כן היה בכותרת הראשית? הו, הייתה תמונה קבוצתית מרגשת של כל ראשי מחאת המילואים, חילוניים ודתיים, ב"זעקה משותפת למען גיוס חרדים. שוויון בנטל, עכשיו".
רגע, אני לא מבין: אם העיתון כל כך דואג לחיילינו, למה ההתבטאות של גולן, שפוגעת בדורות של חיילים, כולל כאלה שעוד לא נולדו, נדחקה לעומק העיתון? ייתכן שעורכי העיתון בעצם חושבים שיאיר גולן צודק וצריך לעצור את המלחמה? וואלה. אבל אם כך, למה צריך לגייס חרדים? חסרים חיילים למלחמה שכל "מדינה שפויה", כלשון גולן, הייתה מזמן עוצרת? צריך לצרף גם את תלמידי פוניבז' לתחביב הריגת התינוקות?
3.
אז כן. בימים האחרונים הצביעות עולה קומה: נציגי השמאל בפוליטיקה ובתקשורת נמצאים בקמפיין מטורף לעצירת המלחמה - ולגיוס חרדים. מצד אחד: "האחיכם יצאו למלחמה?!" - לא. שלא יצאו! זו מלחמה מיותרת, פוליטית, מלחמת שלום נתניהו! ובו זמנית "ואתם תשבו פה?!". איך אתם החרדים לא נושאים בנטל המלחמה, שצריכה להפסיק מיד?
ואתה עומד מול הקמפיינים הסותרים האלה ובא לך לצעוק "ורמינהו!". איך זה מסתדר? אבל ברגע שמבינים את הרעיון המסדר אפשר ליישב בקלות את הסתירה, כל סתירה שהיא.
ובכן, המטרה היא הפלת נתניהו. תמיד. בכל מחאה, בכל כותרת, בכל זעזוע. ולכן ניאבק על עצירת המלחמה, נסכן את מדינת ישראל, נשלול את הלגיטימיות ממה שחיילי צה"ל עושים כרגע בעזה - ובו זמנית נסית נגד החרדים שלא נושאים בנטל, כי הדרך היחידה עכשיו לפרק את הממשלה, את הגוש המאמין, היא באמצעות סכסוך בין החרדים לציונות הדתית והאשמת החרדים בסבבי המילואים הבלתי פוסקים (ולא שזה לא נושא שצריך לטפל בו, כמובן, אבל ממש לא ככה).
והנה קיבלתם, על הדרך, גם את ההסבר לסיבה שההתבטאות של יאיר גולן הוצנעה השבוע בתקשורת. הרי לפני רגע טענתי שהמטרה היא לעצור את המלחמה, נו, אז ההתבטאות של גולן על פשעי המלחמה דווקא מקדמת את המטרה הזאת, לא? נכון.
אבל קודם כול היא חריפה מדי. היא פוגעת בחיילי צה"ל. גולן "טעה בבחירת המילים" כזכור. לכן הוא הבהיר במסיבת העיתונאים שלו שלא צה"ל הורג תינוקות בעזה כתחביב, אלא ממשלת נתניהו הורגת תינוקות כתחביב (תודה רבה, באמת. הבהרה חשובה. עכשיו העולם יחבק את חיילינו).
אבל בעיקר, האמירה של גולן פוגעת קשות בתקוות הרל"ביסטים: "ברית המשרתים", כלומר הקמת ממשלה בראשות בנט, ששוב תיקח במרמה קולות מהמרכז ומהציונות הדתית (אלה שהקמפיין האנטי־חרדי כבש את ליבם) ותקים ממשלה עם יאיר גולן והערבים.
הרי בלי המנדטים של יאיר גולן אין לבנט ממשלה. לכן צריך כמה שפחות לעסוק ב"התבטאות הלא מוצלחת" של יאיר גולן. שלא תחשבו פתאום על התהום האידיאולוגית שפעורה ביניכם. ובהזדמנות זאת, כדאי מאוד שתמחקו מהזיכרון גם את ה"התבטאות הלא מוצלחת" הקודמת שלו, בדבר החינוך מחדש שצה"ל צריך לעשות לכם, בני הציונות הדתית.
סיבכתי אתכם עם כל הפלפולים? סליחה, אז אסכם את הכול בשלוש מילים: רק לא ביבי. קחו אותן ותראו איך הן מיישבות לכם כל סתירה בכל סוגיה. רק לא ביבי יתרץ קושיות ובעיות.
4.
אבל עם כל הכבוד להסברים הפוליטיים, יש שאלה גדולה שעדיין מהדהדת באוויר. מה קרה ליאיר גולן, גיבור ישראל, שחירף נפשו להצלת ישראל מיד צר, שעכשיו מחרף ומגדף מערכות אלוקים חיים? מה קרה לדור של יאיר גולן? עמי איילון, בוגי יעלון, יובל דיסקין, עמירם לוין, אהוד ברק ועוד רשימה באמת מכובדת של אנשים שסיכנו את חייהם למען העם והארץ, מפקדים שדורות של לוחמים גדלו לאורם, איך הם הגיעו לשפל כזה? אתה מסתכל על הראיונות איתם, קורא ציוצים שלהם, ופשוט נבוך. בשבילם.
מה קרה להם?
ההסבר שאני מציע אולי קצת מורכב וקשה לעיכול, אבל לדעתי חייבים לרדת לשורש הדברים: אין באמת דבר כזה "ברית משרתים". השירות הצבאי לבדו הוא לא מגדיר הזהות של עם ישראל. הוא חשוב כמובן. ראינו מה קרה בשבעה באוקטובר כשלא היה צבא. וראינו, ואנחנו עדיין רואים, את ההתגייסות ואת הגבורה של חיילינו. אבל מה לעשות, כשמסתכלים במבט של שנים, של דורות, רואים שכשגבורה צבאית לא מחוברת למקורות של קודש, היא הופכת לבריונות, לאלימות. הכיבוש הזה – באמת משחית.
אז עם כל זכויות העבר של גיבור ישראל, יאיר גולן (וחשוב לי לקרוא לו שוב ושוב "גיבור ישראל", כדי להזכיר לעצמי שגבורה בשדה הקרב היא הרבה מאוד, אבל היא לא הכול), בסוף הוא מגיע לפגיעה נוראה כזאת בחיילי צה"ל. ועם כל זכויות העבר של גיבור ישראל, אריק שרון, גבורה צבאית היא לא הכול. וכן, גם לא הקמת יישובים.
כי עם אותה גבורה ועזות שבה בנית יישובים אתה גם תהרוס אותם ותעקור את קברי המתים שלהם, כי זה מחלץ אותך מחקירות. להמשיך אל גיבור ישראל, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, אהוד ברק, או שהבנתם את הרעיון?
מה שאנחנו רואים כאן בשנים האחרונות, במחאות המתחלפות, אלה פרפורי הגסיסה של דור הגיבורים המנותקים. לא רק גיבורי הצבא, אלא בכלל: רופאים, אנשי אקדמיה, מערכת המשפט, אנשי התרבות. כל אלה שפעם היו מאוד נחשבים.
איך אמר לי לאחרונה דודי החכם, הרב אוריאל קוק? אנחנו חיים בתקופה שבה הפרות הקדושות שוחטות את עצמן.
5.
ומה גדול הפער בין כל הגיבורים המנותקים, שמאבדים את עולמם בערוב ימיהם, לבין הדור המחובר של הגיבורים של ימינו. זה שמבין לעומק את הסיפור היהודי הגדול. שמרגיש אותו. שמחובר אליו. שנלחם עכשיו לא מתוך מצ'ואיזם, אלא מתוך חיבור לנצח ישראל, לתורת ישראל, לציצית, לתפילין, לשופר. וכמה נורא שלא נותנים לרוח הגדולה הזאת לעלות מעלה, לפקד, להנהיג, להוביל. זה המחדל האמיתי, שהגיבורים המחוברים לא מתקדמים בצבא. הם טובים כדי להישאר תחת האלונקה, אבל לא לקבוע לאן היא תתקדם.
אני ממליץ להקשיב, אם יש לכם כוחות נפש (וצריך בשביל זה כוחות, אבל גם מקבלים מזה כוחות) להספדים שנאמרו השבוע בהר הרצל בהלוויית סמל יוסף יהודה חיראק מהישוב חרשה. להספד של אלמנתו־כלתו, אמונה חיה, שנישאה לו רק לפני כמה חודשים.
היא פתחה את דבריה בעיקר האמונה הראשון של הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים!". וואו. איזה רעש זה עשה בשמיים.
מה גדול המרחק בין האמונה החיה שלה לאמונה המתה של גיבור ישראל יאיר גולן. שניהם דיברו אל עם ישראל באותו בוקר.
וגם לדברי חנה, לתפילת חנה, אימו המופלאה שפתחה את הספדה במילים: "אל הנער הזה התפללתי. תודה ריבונו של עולם שזכיתי לבן צדיק, בן שכל כולו קדושה וטהרה. אני חייבת להודות לשותף השלישי שלנו. מזמור לתודה, עבדו את ה' בשמחה… (כאן היא קראה מילה במילה את כל הפרק). שש שנים חיכינו לו. זה עבודה של אמונה. זכינו, זכה יוסף יהודה. יוסף יהודה, הבנת כמה אישה בבית זה שמירה על מידת היסוד. יוסף יהודה הצדיק מידתו הייתה יסוד. נלקחת לבית עולמך בשבוע של היסוד. יוסף יהודה, אלה לא מילות פרידה, אלה מילות פרידה מהעולם הזה. אנחנו מאמינים ויודעים שמקומך מתחת כיסא הכבוד. התורה השמחה והחסד היו הנרות שאיתם הארת את העולם. החיים הקצרים שלך היו מלאי אתגרים וצלחת אותם באצילות ובגבורה".
6.
אחרי האם דיבר האב, פרץ חיראק, תושב עיר דוד, סופר סת"ם, הגבאי ומייסד מניין הוותיקין התימני בכותל (כמה אפשר ללמוד עליו משורת הרזומה הקצרה הזאת, וזה עוד לפני ההספד שלו): "יוסף יהודה. כשמך כן אתה. זכינו להודות על כל הטוב שה' נתן דרכך. גידלנו אותך בשמחה… רצתי איתך בגן סאקר, שחינו, עשינו טיולים בכנרת לבד באוהל עם כל היתושים… חוויתי את הילדות שלי איתך מחדש, על זה אני צריך לומר לך תודה.
"על לימוד התורה ביחד, על המשניות, על זה שהתמדת בנסיעות אל המורי כילד קטן, לא ויתרת, אהבת את מורי מדמוני ז"ל, אהבת את מורי רמתי שבכה לי עליך בטלפון כמו ילד זקן בן 90, כל פעם שהיית שולח לו את המצות לפני פסח, כמה הוא הכיר לך טובה. ילד שאפה איתי בכל שנה מצות, בחבורה שהתמידה שנים. כל דבר של קדושה ומצווה הוא היה איתי.
"אני רוצה להודות לקב"ה ולאשתי ולילדים ולכל האנשים שבאו לפה ושאתם עומדים פה זמן ארוך בשמש. אני יודע שיוסף יהודה פה מתבונן מעלינו, והוא טובל, מוצף, באור של הקב"ה ואומר: חבר'ה מה אתם עושים עניין? זה רק… איך היינו משתמשים בביטוי הזה כשהיינו מדברים? 'חליפת הצלילה'. משאירים אותה פה וממשיכים הלאה. זו רק חליפת הצלילה. אתה מסתכל עלינו מחייך ומאושר. אתה עם הקומבינות שלך ידעת להסתדר, בשעה אחת הגעת למקום שאנחנו בחיים מלאים לא היינו מגיעים…".
לא נראה לי שהאב השכול הספיק לשמוע את דברי הבלע שנאמרו באותו בוקר, אבל כששמעתי את סוף ההספד שלו, חשבתי לעצמי שיש כאן תשובה הולמת ליאיר גולן ולחבריו.
וכך הוא סיים: "אנחנו מאמינים בני מאמינים. אנחנו משיחיים גמורים. אנחנו כובשים גמורים. אנחנו מאמינים בצדקת הדרך של עם ישראל. אנחנו לא מתבלבלים, לא ממילים מכובסות, ולא מכל מיני הפרחות של אידאולוגיות שפורחות כמו בלונים ואין בהן כלום. אנחנו עם ישראל, זו תורתנו, זו אדמתנו, אנחנו אוהבים את כולם, אנחנו מכילים את כולם, אבל אנחנו נהיה הנס והדגל שמוביל את עם ישראל לדרך חדשה, דרך של אמונה.
"האמונה זה שער החמישים. כשיצאנו ממצרים לא הייתה לנו תורה. ירדנו למ"ט שערי טומאה, אם היינו נכנסים לשער החמישים לא היינו יוצאים ממנו, אבל קיבלנו תורה. התורה היא עוזנו. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
• הטור מתפרסם בעיתון 'בשבע'
