נוי בר (איזק), ששימשה בשנים האחרונות כיועצת התקשורת והדוברת של שר התפוצות עמיחי שיקלי, הודיעה הערב (ראשון) על פרישתה מהתפקיד ופרסמה פוסט אישי בחשון ה-X שלה.
"אחרי ארבע שנים סוערות כדוברת השר עמיחי שיקלי, אני מסכמת תקופה וממשיכה ליעד הבא.
לא היה טבעי שאכנס לפוליטיקה.
הייתי קצינה משוחררת וחדורת מטרה שלא מיצתה את השירות הצבאי שלה ובגיל 24, אחרי אינסוף נסיונות ומאמצים התקבלתי לשורות שירות הביטחון הכללי. חלום שהתגשם. פחות מחצי שנה אחר כך התחלתי לצאת עם בחור מקסים בשם אבנר. צילום פפראצי אחד חייב אותי לדווח למנהל שלי על מערכת היחסים הזו בשל הפרופיל הציבורי שוודאי יתלווה אליה.
אותו מנהל, איש שירות בדרגת רע״ן, שיתף אותי בחששותיו לגבי מערכת היחסים הזו. אט אט גילויי הדאגה הרכים הפכו לאמירות בוטות שהוטחו לעברי בוקר אחרי בוקר: ״אם היית הבת שלי הייתי אומר לך שאת מטומטמת״; ״את חושבת שאת הטייפ שהגברת רוצה?״; ״זה הטעם שלך בגברים?״
חודשים של הטפות, תחילה על מערכת היחסים עצמה ומהר מאוד על פוליטיקה, על ביביזם ורל"ביזם, על טובים ורעים. את הלוח שהיה תלוי על קיר המשרד שלי הוא עיטר בסכום הגירעון שאביו של בן זוגי אחראי לו. עם הזמן מצאתי את עצמי נדרשת להישאר תורנית בימי כיף מחלקתיים, קיבלתי הערות סביב יציאה למילואים וכבר לא הייתי ראויה לשלום ממנו כשאני מגיעה למשרד.
התסכול מחציית הגבולות היה כאין וכאפס לעומת התסכול מהבורות הפוליטית שלי, שגבר בכל פעם שהטיח בי דברים ולא יכולתי לענות, פשוט כי לא ידעתי. גדלתי בבית ציוני, מסורתי, עם המון אהבת ישראל לאמא פולניה ואבא מרוקאי. שנים ברעננה ושנים בכרמיאל. ילדה של גם וגם, אבל עם כיוון לאומי מאוד ברור ובכל זאת, מודעות פוליטית לא הייתה לי.
אז התחלתי ללמוד. קראתי ספרים בלילות ובמקום מוזיקה, האזנתי לתכניות הרדיו האקטואליות שעות על גבי שעות בימים. צפיתי בהקלטות מהדורות החדשות אחת אחרי השנייה. מנוי להארץ. מנוי למקור ראשון. כל מה שעמד לנגד עיני זה להיות מסוגלת לנהל דיון ענייני, מעמיק, מנומק.
להפסיק להיות הבחורה הקטנה ששותקת כשמטיחים בה האשמות.
שנה אחר כך, כשכבר אזרתי אומץ והעזתי להתלונן, נוכחתי לגלות שהריקבון הערכי והמוסרי אינו מנת חלקו הבלעדית של אותו מנהל - ההתנהלות של הארגון כולו הייתה מחפירה לא פחות, את פרטיה אחסוך. החלטתי לקבול כנגד אותו מנהל אצל מבקר השירות. חודשים מאוחר יותר יתקשר לעדכן אותי שהאירוע יסתכם (רק) בנזיפה לתיקו האישי.
התקדמתי הלאה, נרשמתי לתואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית והצטרפתי לתנועת ׳אם תרצו׳ האדירה.
במהלך התפקיד בתנועה שמעתי שחבר הכנסת שיקלי מחפש דוברת, והתקבלתי לתפקיד. אני, שלפני שנתיים לא ידעתי מה זה גירעון, דוברת. הוא הפיל את האבן הראשונה בחומת ממשלת השינוי ונכנסנו לתקופה סוערת במיוחד, ששיאה הכרזה של סיעת ימינה עליו כח״כ פורש. ערערנו ונדחנו, התפטרנו מהכנסת, שופט עליון פסל את מועמדותו לליכוד. זה היה בית ספר לפוליטיקה ותקשורת על סטרואידים.
לימים מונה לתפקיד שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, כעשרה חודשים לפני שנפתחה עלינו אותה מתקפה נוראית שהוציאה את כל עכברי האנטישמיות בעולם ממחילותיהם. ממשרד קטן ודל יכולות הפכנו לשחקן מפתח בזירה הבינלאומית במאבק באנטישמיות.
זה קרה בעיקר בזכות רענון האסטרטגיה הפושרת שהייתה קיימת במשך שנים. הפסקנו להגיב והתחלנו ליזום, לרדוף חזרה את מבקשי רעתנו, לייצר בריתות חדשות ולהילחם על צדקת דרכנו מתוך אמונה ביכולתנו ולא מתוך חולשה.
עמיחי היה מורה גדול עבורי ואני בת מזל שנפלה בחלקי הזכות לעבוד לצידו, לייעץ ולהשמיע, בעצמי, קול אחר בחדרים הסגורים ולהשפיע. אחרי ארבע שנים אני מסיימת את תפקידי כדוברת. את הניסיון שצברתי אני לוקחת איתי להמשך הדרך - בליווי תקשורתי, אסטרטגי ומשברי לחברות ולארגונים במגזר הפרטי.
אני אסירת תודה לכל מי שהיה חלק – מהעבודה היום-יומית ועד הרגעים שהיו גדולים באמת. השתדלתי ללמוד מכל אחד. ותודה מיוחדת לאורי, שתמיד תומך בי ומייעץ לי טובה, שמציל אותי כל יום מחדש, וליונתן המתוק שלנו, שעדיין לא יודע כמה הוא מאפשר לי להתפתח.
נפגש בחוץ.
