הרכב נרגם בדרך להר הזיתים: הבת נעדרה מהלוויית אביה

טובה ריצ'לר, תושבת ניו יורק, הגיעה במיוחד מארצות-הברית להלוויה של אביה בהר הזיתים • אבל התקפה של 10 פורעים רעולי פנים שיבשה את הכל
יוני גרין
כ"ב ניסן התשע"ד / 22.04.2014 09:54
טרור בדרך להלוויה: טובה ריצ’לר,  יהודייה בת 59, תושבת ניו יורק, שהגיעה במיוחד מארצות הברית כדי להשתתף בהלווית אביה בהר הזיתים, לא העלתה על דעתה שהנסיעה להלוויה תסתיים כפי שהסתיימה.
ביום שישי, שעות ספורות לפני כניסת השבת, היא נסעה אל בית העלמין בהר הזיתים, שם עמדה להתחיל הלווייתו של אביה. באותה שעה היו איתה ברכב אחותה, גיסה ואחיינה הצעיר.
על פי דיווח בישראל היום, בדרך, לא הרחק מבית העלמין, סמוך לכנסיית גת שמנים, המתינו להם כ-10 נערים רעולי פנים, שהסתערו על הרכב ורגמו אותו באבנים ובבלוקים. כתוצאה מהאירוע לקתה טובה בהלם, הרכב הושבת ויושביו התעכבו זמן ממושך, עד שלמארגני ההלוויה לא נותר אלא לקיים אותה בלעדיהם, בטרם תיכנס השבת.
“לא חלמתי שככה תיראה ההלוויה של אבא שלי. הגעתי במיוחד מניו יורק, מרחק של אלפי קילומטרים, כדי להשתתף בה. כשהחלה המתקפה עלינו הייתי בהלם מוחלט. שמעתי צעקות, ‘בומים’ ומכות על המכונית. שמעתי לפעמים על אנשים שהותקפו באבנים בדרך להר הזיתים, אבל אף פעם לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי”, סיפרה ריצ’לר לישראל היום.
הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    טראומה של יום זיכרון בהר הזיתים באיסרו חג של פסח
    22/04/2014 20:37
    אסתר
  1. ליום השנה של אמי היום החלטנו הפעם להזמין את מודיעין אזרחי חניון גבעתי כדי שילוו אותנו לקבר בהר הזיתים חלקת גליציה. הם הגיעו רבע שעה באיחור אבל נסענו אחריהם בביטחה. בני החליט לנסוע דרך א -טור ונתקל בפקק ומבטים עוינים ומישהו עומד במדרכה עם אבן ענקית ביד אבל לא קרה כלום ב”ה. כיון שהטקס ארך יותר מחצי שעה, מודיעין אזרחי הודיעו שהם עוזבים. נותרנו שלוש מכוניות לבד מבלי לדעת איך לחזור. ווייז אמר לנסוע דרך ואדי ג’וז אבל הפניה שמאלה למטה היתה פקוקה והערבים צבאו עלינו. הם דפקו על המכוניות, פתחו דלת של המכונית של בני וצעקו עליו בעצבים ומונית ערבית אחת החליטה שהיא פונה שמאלה למרות הפקק ושפשפה את המכונית של בני וגרמה נזק רב. ראינו רצח בעיניים ונחלצנו בשן ועין. מכונית משטרה שעברה במקום וקראנו לה לא עשתה כלום ומודיעין אזרחי התנערו מאחריותם לבטח אותנו אפילו אם הטקס התארך מעט. הרגשנו מופקרים וחששנו מאד לחיינו. פשוט אי אפשר לגשת לקברי ההורים יותר.