1.
זו לא היתה פתיחת מושב חגיגית ולא רק משום שמדובר במושב קיץ קצר יחסית.
באוויר תחושה של סוף. הריח שעולה בדרך-כלל בשנה האחרונה לכהונת ממשלה הקדים הפעם את זמנו בכחצי שנה. כאילו כולם מנסים לשפר עמדות לקראת קבלה מחדש של אמון הבוחר.
זה בן גביר, ששב לממשלה ומצפה לחידוש הלחימה בעזה, גם סמוטריץ' שמייחל לכיבוש ויישוב מחדש - וגם נציגי המפלגות החרדיות, שמתקשים ללכת ברחובה של עיר בלי לשמוע טענות על הישיבה בממשלה 'שעושה רק רע', לדעת רוב הציבור החרדי.
ביטול הסבסוד למעונות היום, צווי גיוס שנשלחים לבחורים ולאברכים שתורתם אומנותם, מעצרים בנתב"ג וקיצוצים כואבים בבשר החי של עולם הישיבות.
מה כבר יכול להיות גרוע יותר בממשלה אחרת שתקום? יש השואלים את עצמם ואת נציגי הציבור החרדים. ובכן, תתפלאו, יכול להיות הרבה יותר גרוע.
2.
במשך חודשים איים השר יצחק גולדקנופף בפרישה מהממשלה. עשה רושם שמדובר ב'אקדח פיקות', ראש הממשלה לא התייחס.
אבל אז הגיעה הפגישה המתוקשרת בין הרבי מגור, פטרונו של גולדקנופף, עם מרן הגר"ד לנדו והבהירה: נעשה ניסיון ליישר שורות ולאחד את כל הציבור החרדי תחת מטריית איומים אחת. פגישתו של הגר"ד לנדו עם מנהיגה הרוחני של ש"ס, חבר 'המועצת' הגאון רבי אברהם סאלים, היווה רק המשך ישיר לקו הזה.
אלא שהיו אלו הרבי מבעזלא והגרמ"ה הירש שהצליחו להטות את הספינה למרכז -ולמנוע אולטימטום מפורש, כזה שמאיים שחור על גבי עיתון מפלגתי: 'נפרוש אם לא יחוקק חוק גיוס'. כן היה נוסח מרוכך: "אם לא תחול התקדמות משמעותית" נשקול את צעדינו.
לא מפחיד במיוחד.
וירגע נתניהו. לפחות בינתיים.
3.
אז מה היה לנו השבוע, ששינה (או לא) את התמונה?
לכאורה, ישיבת סיעת יהדות התורה, במהלכה התקבלה ההחלטה לפיה ביום רביעי לא יצביעו הח"כים החרדים עם הקואליציה. לפחות בהצבעות שאינן הרות-גורל.
כאן המקום לספר כי מאחורי הקלעים התקיימה השבוע פגישה בין ח"כ מיהדות התורה, שנשלח על ידי בכיר יותר במפלגה, עם גורם רבני בכיר ב'דגל'. במהלך הפגישה עלתה השאלה האם לאיים איום משמעותי יותר, האם לפרוש - ואיך לנהוג בהצבעות של הצעות מטעם הקואליציה. השליח ניסה להשחיר את המצב, לתאר אותו הכי נורא שאפשר. זו היתה שליחותו והיא נועדה להשיג את המטרה: לשכנע בצורך הדחוף בפרישה.
אלא שהשליח נענה כי אין להסלים את ההתנהלות, יש לעשות שריר-פה-שריר-שם, בהצבעות לא משמעותיות, וכך אכן נראה שייעשה מחר.
4.
מדוע, בעצם, לא מתקדמים להסלמה ביחסים?
ברור, כי גדולי ישראל טרם התירו. זו התשובה הרוחנית המתאימה. אבל ננסה גם לנתח אותה במשקפת פוליטית.
מאחורי הקלעים נפגשו גורמים חרדים בכירים עם כמה קודקודים ב'גוש השינוי' העתידי. היו פגישות עם נפתלי בנט, מי שטוען לכתר ומציג, לפחות בסקרים (זה תמיד יגמר אצלו רק בסקרים?) תוצאה מרשימה; עם בני גנץ וגם... עם אביגדור ליברמן.
בכל הפגישות הללו ניסו אותם גורמים חרדיים לברר האם בעתיד יוכל בן-שיחם להעניק להם חוק גיוס 'טוב'. בכל הפגישות הם נענו ב'לא' מוחלט. יש הטוענים, שאצל בנט התשובה הייתה חמימה יותר והעניקה לבני-שיחו מעט תקווה ו'צבע ללחיים'. רק נבהיר: אין אישור רשמי לא רק לתוכן השיחות, אלא גם לעצם קיומם. תצטרכו לסמוך עלינו.
לכן, כשאין אופציה ואין אלטרנטיבה, מה הטעם לפרק ממשלה? איזו סיבה יש להתניע מערכת בחירות שתתמקד בחוק הגיוס, תגרור הסתה נגד הציבור החרדי, תריץ מצביעים חילונים אל הקלפיות ותעניק לגוש השמאל תוצאה מרשימה?
מה הטעם לצאת לבחירות, שבמקרה הטוב יביאו עלינו עוד מ'אותו דבר', במקרה הפחות טוב יגררו סיבובי בחירות וממשלות מעבר, שבמהלכן תמשיך מסכת המעצרים/קיצוצים ללא כל תקווה באופק, ובמקרה הרע יותר - תקים עלינו ממשלת מרכז-שמאל או ממשלה חילונית-ליברלית עם הליכוד בלי נתניהו?
הסיכוי לפיו גוש המרכז-שמאל יעלה לרגל אל גדולי התורה ויתחנן שיעזרו לו להרכיב ממשלה של 61 שואף לאפס. הציבור החילוני כיום לא בשל לריצוי החרדים. נקודה.
אז נכון שיש מי שמשלה עצמו, אולי גם רבנים מסוימים, שיש אופציה כזו - והיא ריאלית. אבל כל מי שהחליף מילה עם קודקודי המפלגות החילוניות החונות במרכז-שמאל מבין מה הסיכויים. גם אם הם היו מאד רוצים לבוא לקראת החרדים בסוגיה המדממת של חוק הגיוס, אין סיטואציה כזו כאשר מנגד עומד המון זועם הקורא 'למה נמות והם לא יתגייסו'.
5.
ומה באשר לאופציה שיו"ר ועדת חוץ ובטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, יציג חוק גיוס ולכאורה הפלונטר הפוליטי יגיע לקיצו?
ובכן, בסביבת אדלשטיין מדברים על נכונותו לסיים השבוע את דיוני הוועדה ולהסתער על ניסוח החוק. אבל מי שסבור שהחוק שינסח יכיל פחות מ-70 אחוזי גיוס מבני הציבור החרדי, חי באשליה מתוקה. זה לא משהו שאדלשטיין יוכל לחיות אתו בשלום. גם לגבי הדד-ליין מדברים בסביבתו על 'תוך 5 שנים' ולא 7 שנים כפי שיש מי שהיו רוצים שיקרה.
מה הסיכוי שחוק כזה מרצה את החרדים? את גדולי ישראל? את האדמו"ר מגור, שהתנגד לחוק של ליברמן ב-2019? שואף לאפס.
חוק כזה אולי יוציא כאן ועכשיו מבריכת חייבי הגיוס אלפי אברכים ומשחרר אותם לקבל את תקציבי משרד הדתות הזעומים, אבל זה לא תכלית הכל: היעד ב'עוד 5 שנים' בוא יבוא, ויכאיב בבשר החי של עולם הישיבות.
במצב בו הח"כים החרדיים לא יצביעו בעד החוק, אולי אפילו יצביעו נגדו, מי יביא את הרוב לאישורו? המפלגות הערביות, שעדיין כועסות על שהחרדים הבריזו בפרשת עופר כסיף? בפרשת חוק הלאום? קשה להניח שכך יקרה.
האם חוק כזה ירצה את מפלגות האופוזיציה? כפי שאמר הבוקר ח"כ שמחה רוטמן, גם אם גדולי ישראל עצמם יתגייסו, זה לא ירצה אותם.
שום חוק בעת הזו, כאשר עיני האופוזיציה נישאות רק לתקווה אחת - הדחת נתניהו והפלת ממשלתו - לא יעבור אותן. אל תצפו לנס שגנץ (או גורם אחר בגוש השמאל) יתמוך בחוק גיוס כזה, גם אם הוא רע בעיני החרדים.
לא פשוט, ולא משנה באיזו אופציה תבחרו.
6.
אז מה עושים? זו בדיוק שאלת מיליון הדולר בה מתחבטים במפלגות החרדיות. מדובר בבחירה בין רע לרע יותר, בין גרוע, להרבה יותר גרוע.
האם תפרקו את הממשלה גם בהינתן מידע לפיו בממשלה הבאה יהיה גרוע יותר? את השאלה הזו הצבתי אתמול, בנפרד, לשניים - אחד מ'דגל', השני מאגודת ישראל. בלי תיאום ביניהם, שניהם השיבו לי את אותה תשובה: "אין ברירה, המצב גרוע, חייבים לעשות מעשה, גם אם אין לנו שום תקווה באופק".
הזכרתי להם, שנתניהו ידע בעבר להקדים את שותפיו ופרק קואליציה כשרק הריח שמישהו עומד לפרק לפניו. אך גם מהאיום הזה הם לא ממש חששו, וחזרו על כך ש"אין ברירה". כלומר, הם צריכים לעשות שרירים, בדיוק בגובה הלהבות אותו מתירים להם גדולי ישראל, תהיה התוצאה אשר תהיה - גם אם כדור השלג יוביל לפירוק הממשלה.
אז אין לדעת איך יסתיים מושב הקיץ הקצר, איך ולאן יבשילו איומי החרדים שהם נכון לעכשיו 'דרדלה', אבל עשויים/עלולים להתפתח לכדי מימוש פירוק. מה שברור - יהיה זה מושב מתוח מאד.
היכונו לזעזועים.
