חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן מהליכוד פתחה את מושב הקיץ של הכנסת בנאום אישי יוצא-דופן, אותו הקדישה לקדוש ברוך הוא.
במהלך דבריה, דיסטל שיתפה במשבר אמוני שחוותה לאחר ששמעה עדות מצמררת של ניצולת הטבח במסיבת נובה.
לדבריה, היא שאלה את עצמה כיצד ייתכן שהקב"ה חסין כלפי כאב כה גדול.
דיסטל פתחה: "את הנאום הראשון שלי במושב הזה, אני רוצה להקדיש לקדוש ברוך הוא".
בהמשך חשפה את משבר האמונה שחוותה. "אני רוצה לספר לך על משבר אמוני שהיה לי מולך. זה קרה כשאחת מניצולות הטבח סיפרה. כששמעתי את העדות הזאת, אבא, שאלתי את עצמי איך יכול להיות שאתה חסין לכאב הזה. אני לא חושבת שיש יהודי בישראל או בעולם שלא שאל את עצמו בשנה וחצי האחרונות - איך יכול להיות שאתה נותן לכאב הזה להמשיך ולהמשיך".
היא תיארה את תחושותיה באותם רגעים של התמודדות: "כי לפעמים, אבא, זה מפחיד אותי כמה אפשר לאהוב אותך. הלב שלי מתכווץ מרוב אהבה אליך. אבל לפעמים, לפעמים קשה נורא לאהוב אותך מרוב שאתה מפחיד".
נקודת המפנה, לדבריה, הגיעה בעקבות צפייה בדבריו של הרב מניס פרידמן. "ובתוך משבר האמונה הזה שמעתי הרצאה של הרב המופלא, הרב מניס פרידמן. והרב מניס פרידמן בעצם אמר - אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה. זה אף פעם לא מה הוא צריך לעשות למעננו. תושיע, תגאל, תציל, תשמור. השאלה האמיתית היא - מה אנחנו צריכים לעשות למענו".
דיסטל הסבירה את התובנה שלקחה מדברי הרב, לפיה האדם נדרש לפעול בשליחות, ולא רק לבקש: "הוא ברא את העולם הזה. הוא ברא אותנו. הוא רוצה מאיתנו. אנחנו בשליחות שלו. והדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו – זה שפשוט נפתח לו את הדלת".
את נאומה חתמה בדברי תפילה נרגשים מתוך "נשמת כל חי", בשם עם ישראל כולו: "ולכן אני פותחת היום את הדלת בכנסת ישראל - וקוראת תפילה שנכתבה בכנסת הגדולה לפני אלפי שנים, בשם כל יהודי ויהודי, במדינת ישראל ובגולה: 'נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד'. אבא יקר ואהוב - אנחנו צריכים אותך יותר מתמיד".
