"מרגיש שימיי ספורים": מה כתב הסופר השמאלני בכתבות שהותיר לאחר מותו?

זה היה במוצאי ראש השנה תשל"ז-1976. בהתוועדות בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש ישב אורח מפתיע – הסופר נתן ילין-מור.

בצעירותו היה אחד משלושת מפקדיה של מחתרת לח"י, לצד יצחק שמיר והד"ר ישראל אלדד. לאחר קום המדינה עמד בראש 'רשימת הלוחמים' ונבחר לכנסת. ואולם בהמשך פנה לצד השמאלי של המפה הפוליטית, ונעשה פעיל שמאל רדיקלי.

יום אחד קיבל פנייה מעורך העיתון 'אלגמיינער זשורנאל', עיתון ביידיש שיצא לאור בארצות-הברית. המייסד והעורך, ר' גרשון יעקובסון, חסיד חב"ד, ביקש מילין-מור לכתוב טור קבוע בעיתונו. מובן שהכיר את דעותיו, אך סבר שדווקא הן יעוררו עניין בקרב הקוראים ויגררו תגובות, דבר שייטיב לעיתון.

ואכן כך היה, וטוריו עוררו פולמוסים סוערים.

בשנת תשל"ז שהה ילין-מור בניו-יורק, ויעקובסון הזמינו להיות אורחו בימי החג. לקראת סוף היום השני הציע לאורחו לבוא עימו להתוועדות של הרבי.

הסופר תהה: "האם לא יטרפו אותי שם?"

המארח השיב לו שלא ידאג.

לאחר ההתוועדות נהג הרבי למזוג מגביע ברכת המזון וההבדלה מעט יין לכל אחד ואחד מהנוכחים, במעמד שכּוּנה 'כוס של ברכה'. כאשר יעקובסון הציג את אורחו, הביט בו הרבי במאור פנים ואמר: "זה אתה?!".

הרבי המשיך ואמר: "את העובדה שאינך ירא מדעתם של בני-אדם אני יודע, אבל מה באשר ליראת שמיים?".

"חושבים", ענה ילין-מור במילה אחת.

"על מה יש לחשוב?", שאל הרבי בחיוך רחב.

ילין-מור סיפר כעבור זמן כי לא רצה לפתוח ויכוח על אמונה, והסתפק ברמז: "שיהיה כמו הברדיצ'ובר".

הוא התכוון לסיפור על רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, שראה יהודי מעשן בשבת והעיר לו שאולי אינו זוכר ששבת היום. האיש השיב שהוא זוכר. "אולי שכחת שאסור לעשן בשבת", ניסה רבי לוי-יצחק. היהודי השיב שעל אף ידיעתו את האיסור הוא מעשן בכל-זאת. נשא רבי לוי-יצחק את עיניו למרום ואמר: "ראה, ריבונו של עולם, יהודי - אף-על-פי שהוא מחלל שבת, מקפיד לדַבֵּר אמת".

הרבי הבין מייד את כוונתו והגיב: "ההבדל הוא, שרבי לוי-יצחק לימד זכות על יהודי שני, ואילו אתה מדבר על עצמך...".

ילין-מור סיפר אחר-כך שהתרשם מאוד מתגובתו של הרבי, שנגעה לליבו. הרבי הוסיף ואמר: "מכיוון שאתה סופר, עליך להמשיך בכתיבה שלך".

ילין-מור הופתע: "הרבי קורא את הטורים שלי?!"

"כן", השיב הרבי, "אף-על-פי שאיני מסכים עם העמדות המובעות בהם. אך מאחר שבורכת בכישרון כתיבה, עליך להוסיף לכתוב. אינך יכול להשאיר את הטור שלך ריק".

באותם ימים הוציא לאור ילין-מור את ספרו 'לוחמי חירות ישראל'. בו' בתשרי שוב בא אל הרבי ומסר לו את ספרו. הרבי הודה לו ושאל: "האם אתה זוכר את מה שדיברנו במוצאי ראש השנה? ודאי לא תגרום לי להיכשל בחטא".

"איך אני יכול לגרום לרבי להיכשל בחטא?", נדהם ילין-מור.

"חטא", השיב הרבי, "הוא כשאדם מדבר דברים בטלים, שאין בהם תועלת. דיברנו שלא תשאיר את הטור שלך ריק. אם לא תעשה כן, תגרום לי להיות מי שמדבר דברים בטלים".

ילין-מור הופתע שוב והדברים השפיעו עליו עמוקות.

כעבור כשלוש שנים, בשנת תש"מ-1980, חלה ילין-מור במחלה סופנית. יכולתו לכתוב נחלשה. חמישה שבועות לפני פטירתו בא' באדר, שיגר מעטפה ליעקובסון.

"הנני מרגיש שימיי ספורים", כתב לעורך, והוסיף כי הוא משגר אליו כתבה בשני המשכים. "אבקשך שהכתבות יפורסמו רק לאחר שכבר אהיה בעולם האמת".

לאחר שנפטר, יעקובסון פרסם את הכתבות.

תחילה הסביר ילין-מור לקוראים מדוע ביקש לפרסם את הדברים רק אחרי פטירתו: "בשכבי על מיטת חוליי הנני עושה חשבון נפש מחיי ומפעולותיי", כתב. "הנני חושב כיצד אעמוד לפני כיסא הכבוד ואיזה תירוץ אתן לבורא העולם על החטאים שחטאתי, והרי אין איש בארץ אשר לא יחטא. אני מקווה שכתבות אלה, שיתפרסמו לאחר פטירתי, יהיו מליצות יושר בעדי".

בהמשך מתאר ילין-מור את כל תחנות חייו, ומספר בפירוט וברגש רב על החוויה שלו, כמי שבא מבית 'מתנגדי', להיות בהתוועדות של הרבי ולשוחח עימו, ועל הנקודה היהודית שהתעוררה בתוכו. "אני חושב שבזכות האור הזה עוד אצא מהתהום... זה אור הנשמה של מנהיג ישראל וקדושו, רבי מנחם-מענדל שניאורסון".

"כתיבתו מלאה אהבה לרבי, וניכר שהוא בעל נשמה עמוקה", מעיד הרב סימון יעקובסון, בנו של ר' גרשון, שהיה עד לדברים בשעת מעשה. "הכתבות האחרונות האלה היו שונות מאלה שכתב בעבר. הוא מסיים אותן במסר של תקווה. החוויה הזאת אצל הרבי החזירה אותו בחזרה לנשמתו. הרבי נגע בנקודה נסתרת בתוכו, שבה היה יכול למצוא בחזרה את הגאון היהודי שבו".

• פורסם ב'שיחת השבוע', על-פי הכתבות של ילין-מור, ועדותו של הרב סימון יעקובסון ב-JEM