לקראת ציון שבעים ושבע שנים למדינת ישראל דומה שהשסע הפנימי מעפיל לשיאים חדשים. אלה מרגישים ש'גנבו להם את המדינה', ואלה חשים שרשויות מרכזיות במדינה רודפות אותם, בזות לערכיהם ומצֵרות את צעדיהם.
כשהוקמה המדינה היה ברור שהיא נועדה לשמש בית משותף לבעלי חזון שונה על דמותה. אלה ביקשו לכונן מדינה חילונית ליברלית, ובהם מי שאף רצו להפריד לגמרי דת ממדינה, ואלה שאפו לראות מדינה המתנהלת על-פי ערכי הנצח המסורתיים של עם ישראל.
אלה סברו ש"התקווה בת שנות אלפיים" היא "להיות עם חופשי בארצנו", 'חופשי' גם במובן של התנערות מעול תורה ומצוות, ואלה האמינו בכל נימי נפשם ש"התקווה בת שנות אלפיים" של העם היהודי היא לראות משיח ובית מקדש בירושלים.
פריצת ה'סטטוס-קוו'
מכיוון ששני החזונות האלה מתנגשים, השכילו מייסדי המדינה להסכים על דברים שאמנם לא יספקו לכל צד את מלוא תאוותו, אבל יעניקו לו תחושה שהמדינה מכבדת אותו ואת ערכיו. כך נולד ה'סטטוס-קוו' המפורסם בענייני דת ומדינה, שקבע כי מוסדות המדינה ישמרו את השבת והכשרות, כי רישום היהדות, הנישואין והגירושין ייעשו על-פי ההלכה, כי תלמידי ישיבות יקבלו דחיית גיוס ועוד.
אלא שבמרוצת השנים, חלקים בציבור איבדו את ההכרה בחשיבותו של ה'סטטוס קוו' לשמירת אחדות העם, והתחילו לראות אך ורק את עצמם, שאיפותיהם ונוחותם. ההסכמות שנבנו בעמל רב החלו להיפרץ.
עוד ועוד עסקים נפתחו בשבתות ובמועדי ישראל. בג"ץ כפה על המדינה לרשום גויים כיהודים, והתיר לעקוף את חוק הנישואין והגירושין. נושאי רוממות 'שלטון החוק' בגרונם התעלמו בשיטתיות מהפרת החוק בכל הקשור לענייני דת, ולא אכפו אותו.
מגמה זו עוררה תחושות קשות מאוד בקרב יהודים מאמינים, שהרגישו שוב ושוב כי ערכיהם המקודשים נרמסים, כי קולם לא נשמע, וכי גם הישגים בבחירות אינם מביאים שינוי כיוון במסלולה של המדינה, מאחר שרשויות אחרות השתלטו על ההגאים.
מסר לפוליטיקאים
הר הגעש הזה, שנצבר לאורך שנים, החל להתפרץ, ועכשיו נוצרה תנועת מטוטלת לכיוון השני. עדיין אין לה יותר מדי הישגים ממשיים, אבל עצם קיומה יוצר תחושת איום על הציבור האחר, ובמיוחד שיש המלבים ומנפחים אותו בלי קשר למציאות.
אולי הגיע הזמן להבין שכולנו צריכים לראות גם את הציבור השני ואת מי שיש להם חזון אחר על דמותה של המדינה. אף אחד מהציבורים האלה לא ייעלם, והדרך לחיות בשלום ובהרמוניה היא התחשבות הדדית ותוך כיבוד הזולת. ממש כשם ששכנים בבית משותף יודעים למצוא את שביל הזהב בין הדיירים, ונמנעים מלעשות מה שמתחשק לכל אחד ואחד, מתוך רגישות לאחרים.
לצערנו, הפוליטיקאים אינם מחפשים את שביל הזהב. נדמה להם שהקצנת עמדות והחרפת ביטויים יעניקו להם דיווידנדים ב'בייס'. זה בדיוק המקום שבו כולנו צריכים לומר להם את ההפך – אנחנו רוצים מדינה שמכבדת את מורשת ישראל ומשמשת בית חם לכל חלקי העם.
