בצר לו, וכדי לחלץ עצמו מהמבוך אליו נקלע, הפעיל ראש הממשלה יצחק שמיר את איל ההון הקשיש, ארמנד המר. מדובר בדמות די מסתורית עבור רוב הציבור הישראלי, שחי בלוס-אנג'לס שבקליפורניה והיה בעל השפעה גדולה מאוד ברוסיה. בין היתר, עסק המר בשתדלנות נמרצת לשחרור 'אוסף שניאורסון' מגלות רוסיה וניסה להשיב את האוסף היקר אל הרבי וספרייתו – ובכלל, את קשריו עם נשיא ברית המועצות גורבצ'וב הוא ניצל לטובת פעילותו של הרבי ברוסיה.
מי שעמד בקשר קרוב עם המר, היה אריק שרון - ומיד עם התפוצצות המרקחת הפוליטית המבריקה שכונתה 'התרגיל המסריח', ולאחר הפלת הממשלה בהצבעת אי האמון, התמסר שרון לסיכול הקמת ממשלת השמאל, ובמרץ בלתי נדלה עשה כל מה שאפשר כדי להציב סכר ולהחזיר את התמיכה הקואליציונית לידיו של יצחק שמיר.
על פניו, המאמץ נועד לכישלון נוכח התמיכה הברורה של מפלגות שאיישו 61 כסאות בכנסת ישראל ותמכו בשמעון פרס. אבל שרון כמו שרון, באופייניות עיקשת, סימן מטרה ולא אמר נואש, כשהוא מרתק את כל הכוחות והכלים האפשריים ללוח השמט הסבוך שלפניו.
והנה, אריק הגה רעיון מבריק. הוא נזכר בקשרים שיש לארמנד המר מלוס אנג'לס עם הרבי, וידע את שידע אודות פעולות שבעטיין יש לרבי הכרת הטוב כלפי המר. שרון לא בזבז אף רגע מיותר ויצר קשר טלפוני עם מזכירות הרבי, כשהוא מעלה על הקו גם את ארמנד המר. באותה שיחה, שרון אמר כי יש בפיו מסר חשוב מאין כמותו והוא מבקש בכל לשון של בקשה שהרבי יואיל להאזין לשיחה בעצמו.
איני יודע אם בקשתו-זו נענתה על אתר, או שהרבי קבע מועד אחר לכך, אולם בסופו של דבר התקיימה שיחת טלפון בה נכחו על הקו בו זמנית: הרבי, ארמנד המר ואריק שרון, וכן חבר המזכירות שקישר וחיבר את הקו בניו יורק.
היתה זו שיחת טלפון חשובה ומהותית, במהלכה שרון ממש "נשבע" באוזני הרבי שהוא אישית ערב ואחראי לכך שיצחק שמיר ישוב לעמדה המקורית, יעמוד על משמר שלימות הארץ ללא כחל ושרק. ארמנד המר מצידו הוסיף והתחייב כי הוא אישית יהיה "ערב קבלן" לעניין.
את הדברים שמעתי מכלי ראשון, ומי שיידע אותי על כך טען, כי היתה זו שיחה דרמטית ורוויית רגש, במרכזה "שבועה" ו"ערבות" שתכליתן היתה להשיב את האמון של הרבי ביצחק שמיר.
פרט חשוב לא פחות, נודע לי מאוחר יותר, כי מסתבר שגם בואו המתוקשר של העיתונאי עודד בן עמי - אז כתב 'קול ישראל' בוושינגטון - לניו יורק, והשאלה ה'תמימה' ששאל את הרבי, שנענתה בתשובה מהדהדת שחוללה מפנה אדיר בהתרחשות הפוליטית בישראל, כאשר הרבי מביע תמיכה גלויה פומבית ומובהקת ביצחק שמיר, ואף מציין כי עדיף שתוקם ממשלה צרה בראשותו - כל אלו נעשו בתזמון ובתכנון מראש.
בן עמי הוזמן מוושינגטון, על ידי מזכירות הרבי, בכדי לשאול את השאלה "מה דעת הרבי על מה שמתרחש כעת בארץ בעקבות הפלת הממשלה". המטרה, בכוונת מכוון, הייתה להשמיע מסר בקולו של הרבי ובאופן הכי מפורש ופומבי, בכדי למנוע כל ספקולציה ולחולל את שהתחולל.
פרס מציג ממשלה
ביום רביעי ט' ניסן - 4 לאפריל 1990, יומיים בלבד לאחר אותה 'פצצה' שהוטלה למערכת הפוליטית בדמות קולו של הרבי הקובע כי רק שמיר ראוי לעמוד בראשות הממשלה - הציג פרס את ממשלתו החדשה בפני מרכז מפלגת המערך וביקש את אישור המפלגה - לקראת טקס ההשבעה בכנסת, שנועדה ליום א' דחול המועד פסח.
בשיאה של ישיבת המרכז החגיגית, שהועברה בשידור ישיר על ידי כלי התקשורת, נשמע קולו המצטלצל של פרס בהכריזו את שמות השרים המיועדים - ובראשם: "שמעון פרס, ראש הממשלה ושר החוץ". הכרזה נמהרת, שנכנסה לפנתיאון הפוליטי כזו שהקדימה את זמנה ומעולם לא הגשימה את עצמה.
עוד קודם לכן, ביום שלישי - למחרת שידור דברי הרבי ב'קול ישראל', כונסה מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לדיון מיוחד, בתומו הוחלט להטיל על חברי הכנסת של הסיעה לחתום על הסכם קואליציוני עם 'המערך' בראשות פרס.
באותו יום נחתם ההסכם, על ידי כל חברי הכנסת של אגודת ישראל, לרבות אליעזר מזרחי. אברהם ורדיגר חתם - אך חתימתו נעלמה מהמסמך מאוחר יותר (ונחלקו הדעות בין אלו שסברו כי ורדיגר, צייר חובב שעטים ומכחולים לא היו זרים לו, השתמש מלכתחילה בעט עם דיו נעלם; או שמא רק עשה עצמו כמי שחותם בעת המעמד הקואליציוני ובפועל הצליח שלא לחתום).
הדברים התגלגלו מהר מאוד ובבוקרו של יום השבעת הממשלה, יום א' דחול המועד פסח, התברר כי שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל, אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, נעדרים.
פרס לא הצליח להציג את ממשלתו; השעות נקפו ומועד כינוסה המיוחד של ישיבת הכנסת נדחה משעה לשעה בניסיון לאתר את הנעדרים. כשהמאמצים עלו בתוהו, הוכרז על ביטול הישיבה.
בשלב מסוים, הטיל שוב הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על פרס, במסגרת הזכות הניתנת לו בחוק, אולם המאמצים כשלו.
משימה בלתי אפשרית
חוסר אונים ובלבול, אחזו את ראשי העסקנים החב"דיים מיד אחרי שדבריו של הרבי שודרו ב'קול ישראל'. הסיבה העיקרית לכך, נבעה מהעובדה שלא הגיעה כל הנחיה או הוראה בהקשר לתפנית המהדהדת. "בצינורות המקובלים" - מאת המזכירות, לא עדכון ולא תדרוך, לא מענה ולא הנחייה המורה ומאירה את דרכם בבחינת "דע מה שתשיב".
זמן קצר לאחר השידור ברדיו, התקשר אליי ידידי הרב לייבל קפלן. הוא שיתף אותי בנעשה, באופן כללי, ושיתף גם בתחושותיו ובמבוכה בה הוא שרוי.
באותה עת הוא היה מכוון מטרה ונעול על האתגר שבעיניו היה החשוב מכל: היות והרבי, כבר במענה הראשון ובצעדים הראשונים של הדרך שהפגישה את חב"ד עם עסקני 'המערך', הודיע במפורש כי יש להותיר מפלט לשינוי כיוון - אם כן, ברור היה לר' לייבל שהרבי בחר להפעיל את "כסא המפלט" וממילא תפקידו כעת, כמי שריכז וניהל את המגעים והקשר עם 'המערך', הוא לקחת אחריות.
ר' לייבל קפלן שיתף אותי אז בהחלטתו לעמול ככל שיידרש בכדי להסיר כל תרעומת וסרך-טרוניה מצד חברי מועצת גדולי התורה כלפי הרבי. לא יכולתי שלא להתפעל ממה שנגלה לנגד עיניי באותה שיחה: עוצמת האהבה הפשוטה של ר' לייבל לרבי.
זה לא היה קל. מנגד, ניצבו אדירי דעה, יהודים מנוסים בעלי בינה והשכל.
רבה של בני ברק הגרמי"ל לנדא, שיתף אותי בכך שהאדמו"ר מויז'ניץ, בעל 'הישועות משה', שכיהן אז כנשיא מועצת גדולי התורה, התקשר אליו כשזעם גדול בפיו ובקולו. דומה, שהרב לנדא הצטייר בעיניו כדמות-רבנית בכירה שמצד אחד זוכה להכרתם ותמיכתם (שלא לומר "שמירתם") של האדמו"רים החסידיים חברי מועצת גדולי התורה, ומצד שני נמנה בין חשובי רבני חב"ד. בזעמו, תקף ואמר אז: "האם הליובאוויטשער רבי סבור שאנחנו ילדים קטנים?" - והרב לנדא, שלא היה כלל בסוד העניינים, לא ידע מאום על כל מה שנעשה, וכל שיכול היה אז לעשות הוא להאזין בנימוס, לנסות שלא לומר אף מילה שתגביה את הלהבות, להבטיח להעביר את המסר, ולאחר מכן התקשר אלי וסיפר לי בפירוט את תוכן השיחה וניסה לדלות ממני פרטים, האם ידוע לי במה דברים אמורים.
אולם יותר מכל, חש פגיעה אישית מי שכיום מנהיג ברמה את חסידות גור ואז בנו של האדמו"ר בעל 'הלב שמחה' (שבאותה עת היה רתוק למיטת חוליו, ואת מקומו במועצת גדולי התורה מילא בנו - לצד הדוד ה'פני מנחם' שכיהן אז כראש ישיבת 'שפת אמת' ויו"ר אגודת ישראל).
האדמו"ר מגור הנוכחי היה מי שנחשב כ"אבי המהלך" במועצת גדולי התורה; הוא זה שהניח על הפרק את הדרישה הבלתי מתפשרת לתיקון חוק 'מיהו יהודי', ביודעו עד כמה מאבק זה הוא בנפשו של אביו, ובאותה מידה גם רחש כבוד ורגשי-קרבה לליובאוויטש בכלל ולרבי בפרט. באוזני כל, תיאר בחודשים שקדמו לכך את גודל השעה, ואת הזדמנות הפז שנוצרה כעת לתיקון חוק 'מיהו יהודי'.
מעניין לציין בהקשר זה, שגם בתוככי מועצת גדולי התורה לא היתה תמימות דעים ביחס להחלטה ללכת עם 'המערך'. גדול מתנגדי היוזמה היה לא אחר מאשר דודו, בעל 'הפני מנחם', שתמך בליכוד והתנגד לשיתוף פעולה עם שמעון פרס. אלא שהאדמו"ר מגור הנוכחי הצליח להביא לכינוסה של 'המועצת' ולדיון שבסופו של דבר הוכרע על פי דעת הרוב שתמך בכניסה לממשלה בראשותו של פרס.
עוצמת הפגיעה שחש האדמו"ר הנוכחי מגור, נבעה לא רק מהתפנית החדה והפתאומית בעמדת חב"ד - וההשפעה האבסולוטית של אותה תפנית על כל הנעשה. אלא גם, ואולי בעיקר, מכך שהדברים הדהדו באמצעות ראיון רדיו לעיתונאי עודד בן עמי; ככה, מבלי ש'המועצת' וחבריה עודכנו מבעוד מועד, ומבלי שניתן כל מרחב פעולה לקברניטי המפלגה והעומדים בראשה. בעיניו, נתפס הדבר כלא פחות מאשר בגידה עצומה ופגיעה אישית.
יגיעה כדי "למזער נזקים"
ביומנו האישי, ביטא ר' לייבל קפלן את דברי אותם ימים, דבר דבור על אופנו, מזווית ראייתו האותנטית. עלעול בדפי היומן מאפשרים לחוות עם הכותב את רגעי האמת בהן התגייס בכל המרץ, ללא כל תהייה, לעמל ויגיעה כדי "למזער נזקים".
הוא פנה וגייס כל שתדלן ועסקן חב"די, תדרך את ר' ברקה וולף (-דובר חב"ד) והטיל משימה אפילו על ר' אפרים וולף (-בא כוחו של הרבי בארץ) - לצאת ולהיפגש עם האדמו"ר מגור הנוכחי; הרבנים יצחק יהודא ירוסלבסקי ומרדכי שמואל אשכנזי נשלחו עם מסרים לחברי מועצת גדולי התורה; המסרים נוסחו בתבונה ובעמל ויגיעה עצומים כדי למוסס את רגשי הפגיעה, לשכך את הכעס על "ההתערבות" בתפקידה ומנהיגותה של מועצת גדולי התורה, ולהוציא מליבם כל טרוניא כלפי הרבי, שכה שמר על מעמדם בעקביות בלתי ניתנת לערעור והרהור.
להלן ציטוט קטן מיומנו של ר' לייבל:
"על דבר הגילוי דעת שהיה על ידי העיתונאי - לא קיבלנו שום ידיעה מארה"ב (ולמיטב ידיעתי גם הרבנים כאן לא קיבלו ידיעה על דבר זה וכן הרב...) עד שפורסם ברדיו למחרת בבוקר. הפרסום ברדיו, לא שמעתי בעצמי אלא שמסר לי על דבר זה ... באותו בוקר, וכן עוד. כמובן הדברים שנמסרו לא היו מדויקים וגם הפרסום ברדיו כנראה לא היה מדויק... לא ייחסנו מספיק חשיבות לפרסום שמושמע ברדיו, שאין לנו כל ידיעה על דבר זה, ועד כמה זה מדויק. ובמיוחד אחרי שגם במזכירות ידעו על דבר ההחלטה כאן דשוא"ת (-"דשב ואל תעשה". כלומר, שחב"ד לא מתערבת במהלכים הפוליטיים, י.ב.) ולא קיבלנו שום ידיעה על דבר שינוי בזה, אף על פי שהיה ידוע שישיבת מועצת גדולי התורה בעניין זה צריכה להתקיים מחר (לא קיבלנו הנוסח של הגילוי דעת עד יום ב' בלילה)".
כאן, חושף ר' לייבל קבלן ביומנו האישי מעט מזעיר, מהטלטלה העזה שפקדה אותו מיד לאחר שידור הכתבה של עודד בן עמי ברדיו:
"בינתיים התקשר אלי ר' חיים יצחק כהן מסדיגורא ביום ב' בבוקר, זמן קצר אחרי השידור ברדיו, לשאול אם יש שינוי בחב"ד. אמרתי לו (על פי מה שהיה ידוע לי אז ומכל הרקע הנ"ל) שאין שינוי ואיננו מתערבים. הנ"ל ביקש שאומר כן לסדיגורער (כלומר: לאדמו"ר מסדיגורא, חבר נשיאות מועצת גדולי התורה, מבכירי ידידי ליובאוויטש בתוכה ומראשי התומכים בשלימות הארץ ללא פשרות. י.ב.).
"הסדיגורער שאלני בטלפון מה היא השמועה ששמע, שברדיו הודיעו על דבר עמדת חב"ד, מה היה ברדיו. אמרתי לו שבעצמי לא שמעתי את השידור אבל על פי מה שנמסר לי היה כך וכך (הרבה פחות ברור ממה שפורסם אחר כך בכתב), אבל אין שינוי לעמדת חב"ד שאין מתערבים ושמועצת גדולי התורה צריכה להחליט. שאלני מה נאמר בהודעה הנ"ל על דבר איסור החזרת שטחים. ואמרתי לו שעמדת כ"ק אד"ש בעניין השטחים ידועה ומפורסמת מקדמת דנא, ואם מזה רוצים ללמוד שצריך ללכת עם הליכוד אפשר ללמוד כן ללא קשר עם מה שנאמר עתה, כי לא היה בזה חידוש עתה, ובכל אופן עמדת חב"ד היא שאין מתערבים, ועל מועצת גדולי התורה להחליט"...
ההתפתחות הבאה שעליה מספר להלן הרב קפלן מלמדת על כך שבמזכירות הרבי היה מי שדאג שלא יהיה די בדברים שהשמיע הרבי לעיתונאי, אלא שהדברים יועברו באופן יזום לידיעת חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
שב ומתאר הרב קפלן:
"ביום ב' בלילה כשקיבלנו את הנוסח המלא, ראינו שעל כל פנים העניין אינו כל כך פשוט כפי שחשבנו ושקלנו מה לעשות. וכיון שבאותו לילה דיבר ר"ד וולף (-ר' בערקה וולף) עם הררי"ל שי' גראנער (-הרב לייבל גרונר, ממזכיריו של הרבי) ומסר לו לדאוג שהנוסח של ה'גילוי דעת' יועבר לחברי מועצת גדולי התורה, הסתפקנו בזה.
"למחרת, ביום ג' בבוקר, התקשר אלי הרר"י ירוסלבסקי ואמר לי שהררי"ל (גרונר) אמר לו על דבר העברת הנוסח לר"י אלתר (האדמו"ר מגור הנוכחי) ולרבי פנחס-מנחם ולהויז'ניצר, והוא פועל בזה. וכמשמסר להר"י אלתר את הנוסח לא היה ברור לו כנראה כל כך שהכוונה שצריכים ללכת דווקא עם הליכוד ועל כל פנים הציע שיבואו הרבנים לישיבת מועצת גדולי התורה ויציעו שם את העניין.
"הרר"י ירוסלבסקי אמר לי שהתייעץ עם הרר"מ אשכנזי (-רבו של כפר חב"ד), והחליטו שכיון שאין ידיעה שצריכים להתערב יותר מאשר להעביר את נוסח הגילוי דעת, ובפעם האחרונה שרצו והתערבו (בעניין מיהו יהודי בזמנו) היה זה כישלון, על כן עדיף להסתפק בזה, הרר"י (ירוסלבסקי) שאלני לדעתי בזה והסכמתי לדעתם".
נכנס לעובי הקורה
עצם ההוראה של ר' לייבל גרונר לברקה וולף להעביר את תמליל שיחת הרבי לחברי מועצת גדולי התורה (ולדאוג לסיכול הקמת ממשלת המערך) היא יוזמה, המהווה שינוי כיוון של 180 מעלות, מהקו הברור שחב"ד נקטה עד אז, בהוראת הרבי - לפיה חב"ד אינה מתערבת בנעשה על ידי אגודת ישראל, וכל החלטה של הסיעה מתקבלת במועצת גדולי התורה (שהיא הסמכות האוטוריטרית ואין בלתה).
אולם ניתן ללמוד ממנה גם, עד כמה ברור לכול, אפילו למזכיר ר' לייבל גרונר, מיהם האישים הנאמנים והאמונים על המשך ניהול העסקנות והייצוג של הרבי בארץ הקודש. אף לא לרגע אחד נחשבנו כ"אישים שסרחו" ח"ו.
אולם חשוב לשוב ולקרוא את הציטוט הנ"ל מתוך היומן של ר' לייבל קפלן מסיבה נוספת - וביכולתי להעיד עד כמה השורות משקפות את הלך הרוח, את תחושות כל העסקנים והחסידים שהיו 'בעניינים' בארץ הקודש, אלו שמצד אחד ידעו על הקו העקבי והשיטה הסדורה בה התנהלה העשייה החב"דית ביחסיה מול המערכת הפוליטית בכלל (לא מתערבים בפוליטיקה), ולמפלגת אגודת ישראל בפרט – ומצד שני מגיעה ידיעה בלתי צפויה וללא כל הכנה, באמצעות גלי האתר, שאינה עולה בקנה אחד עם המסלול הזה.
כמה מאיתנו, עד היום הזה, יבכרו להאמין לידיעה המגיעה מהתקשורת - אם היא סותרת באופן ברור את המידע המהימן והפנימי שיש באמתחתם? התקשורת לא היתה אז, כפי שאיננה היום, מקור למידע מדויק ומהימן. בטח שלא מקור אמין לאנשים בתוככי מערכת שיש לה נוהלי עבודה פנימיים ו"מבזקי רדיו" אינם כלולים בין דרכי ההתקשרות שלה.
לכל קורא הנבון, ניתנת בזאת אפשרות להבין ולשים לב - מתוך השורות ובין השורות - עד כמה שררה חוסר הבנה וחוסר מודעות לגבי תפנית חדה שהשתקפה ב"גילוי דעת" רדיופוני זה. קשה עד בלתי אפשרי היה אז, לקלוט שהרבי בוחר כעת להתערב באופן יזום ומפורש בקלחת הפוליטית הישראלית; תוך דילוג מעל לכל גורם. גם אם רצון קודשו הוא לסכל, ביודעין ובכוונת מכוון, את הקמת ממשלת המערך בראשות פרס, ולמנוע כל סיכוי שכינונה תתאפשר - עדיין מפתיע עד בלתי-סביר היה, בדעת תחתון, שהרבי יעשה זאת באופן ישיר ואקטיבי.
כיום, כולנו יודעים שהרבי 'לקח את המושכות'. אולם עד לאותו רגע, בעקביות עיקשת, הוא הפנה כל עניין פוליטי אל מועצת גדולי התורה - והנה ברגע אחד נכנס לעובי הקורה ויצר מציאות חדשה, דבר שאיש לא יכול היה לקלוט באותה שעה בזמן אמת.
לא חבר עסקני חב"ד בראשות ר' לייבל קפלן, וגם לא איש מקרב רבני חב"ד, כולל הרבנים אשכנזי וירוסלבסקי - שבתוך ימים אחדים, כפי שיתואר, יבחרו לתפוס "טרמפ" על הזדמנות הפז שנקרתה לפתע בדרכם, כדי להפוך את עורם ואף להפוך לתליינים אקטיביים שלנו.
פרק ראשון:
סודות של 35 שנה נחשפים לראשונה: 'התרגיל המסריח' שטלטל את חב"ד
פרק שני:
פגישות חשאיות נחשפות, 'חבית חומר הנפץ' מתפוצצת - ונפילה למלכודת סבוכה
פרק שלישי:
כשעודד בן עמי שאל את הרבי: "אז רצוי שמר שמיר יהיה ראש הממשלה?"
