אמרתי לקב"ה, בכל חודש אני דואג לזה, אין לי כוח. תדאג לזה אתה

פרק אחרון בסדרה זו יעסוק בשאלת ההתנהלות והתכנון - או אי-התכנון - הכלכלי של משקי הבית החרדיים, כחלק מהשלכותיה של 'תפיסת הנס' שתיארנו בפרקים הקודמים.

בשיחה עם המומחים במחקר המקדים עלו שתי תובנות משמעותיות בנוגע לשאלת התכנון הכלכלי, ומאוחר יותר נמצא להם אישוש גם בראיונות: הראשונה נוגעת להיעדר התכנון הכלכלי כתפיסת-על בחברה החרדית. והשנייה נוגעת להיעדר התכנון הכלכלי כהתנהגות יום-יומית.

נציג להלן את שתי התובנות הללו.

היעדר תכנון כתפיסה רווחת

ראשי המשפחות החרדיות מעוניינים שמשק הבית יתנהל כיאות ושלילדיהם לא יחסר מאום, לפחות ברמה הבסיסית. זו השאיפה הראשונית. אך כיצד יושגו מקורות ההכנסה הנדרשים כדי לממש את השאיפה הזו? זוהי כבר שאלה נוספת, לכאורה משנית ברמה התפיסתית, אבל מעסיקה מאוד את ראשי המשפחות בחיי היום-יום.

מ', לשעבר יועץ בכיר בארגון 'מסילה' - המלווה משפחות חרדיות שנקלעו לקשיים כלכליים - הסביר: 

בציבור הכללי יש מגמה שרוב האנשים העובדים, מנהלים חשבון מסודר מתוך שאיפה שההכנסות יהיו יתרות על ההוצאות. בציבור החרדי יש חשיבות ש'הבית יזרום', שגידול הילדים 'יזרום בנחת'. חשוב שהילדים יקבלו את המגיע להם, ולא אכפת להם כמה יעלה ועד כמה זה עלול להשפיע על המינוס. אין הכוונה שחילונים לא דואגים לילדיהם, אלא שהיכולת שלהם לדאוג למספר נפשות קטן יותר גבוהה יותר.

אני מוכרח לומר לכם: זה מקור הטעות של הרבה אקדמאים ופוליטיקאים שחשבו שאם תוריד לחרדים את הקצבאות הם ילדו פחות ילדים. זו בורות, וזה שטויות. הם ימשיכו להוליד ילדים בדיוק אותו דבר וידאגו להם כלכלית. איך? הם ימצאו קצבאות ממקורות אחרים. הם ישיגו קצבאות נכות מהביטוח הלאומי, הם יעבדו בשחור. בסוף הם יסתדרו, הם יודעים לדאוג לילדים שלהם כיוון שזה חשוב להם.

התובנה של היועץ הכלכלי חשובה; לדבריו, החרדים בהחלט דואגים לילדיהם, אולם הם מתנהלים 'כאן ועכשיו'. אם יפחיתו להם קצבאות, הם יאלתרו ויאתרו מקורות אחרים. אין להם דאגות ארוכות טווח על גובה המינוס, על היקלעות למצבי חירום, על שואה כלכלית פרטית וכדומה.

בשיחה שערכנו עם ד, חוקרת חרדית בכירה במכון 'נתוני אמת' בעבר, עלתה תובנה דומה. בדבריה התייחסה החוקרת לתופעה של הורים חרדים המתחייבים לשלם לזוג הצעיר סכום מסוים עבור הדירה, אך כאשר הם נדרשים לכך בפועל הם לא עומדים בהתחייבותם:

הבעיה העיקרית, אני חושבת, היא היעדר תכנון לטווח ארוך. הכל משמיים, הכל סייעתא דשמיא… זה מאד מתקשר לזה, ואני חושבת שזה גורם להרבה מאד תופעות בעייתיות, כולל מה שהזכרת שמבטיחים ולא מבטיחים לקיים.. זה חלק מהדבר הזה. יש כזה מודל לחיות בחוסר תכנון. זה לא באג, זה פיצ'ר.

אחת המרואיינות תיארה בקצרה את נקודת מבטה לגבי 'תפיסת הנס': "אני רוצה להסביר משהו. היום רוב העם חי בעוני, רוב העם חי במינוס. היום להיות במינוס זה לא עני. אנחנו הולכים למקררים וממלאים את העגלה בסופר, אפילו שיש לנו בבנק מינוס. וזה כולם… זאת אומרת, אנחנו דור אחר שלא חי בעוני, אנחנו למדנו לחיות בשלום עם המינוס, ורוב המשפחות ככה. זו בועה. המילה המקבילה של נס היא בועה".

נראה, אם כן, שההסתמכות על הנס ועל הסיוע מן השמיים מובילה לא פעם להיעדר תכנון כלכלי בתחומים רבים, ובהם גם ההתנהלות הכלכלית בסוגיית נישואי הילדים.

כאשר בניהו, מלמד בחיידר ואב לעשרה, נשאל בריאיון כיצד יחתן את ילדיו וכיצד ישלם את התשלום שהתחייב לבניו, הוא השיב כך:

אין לי תשובה. לא תהיה תשובה כי אני באמת לא יודע מאיפה יהיה. אולי אני אזכה בלוטו.. אני לא יודע. בינתיים הוא עזר לי, הוא יעזור לי… אני באמת לא יודע, אולי אני אבכה לה'… אין לי תשובה שאני שומר אותה, אין לי תשובה… יש לי אח שאפילו לא עובד. אני עוד מכניס 10 אלף שקלים, אבל יש לי אח שהוא אברך, שכל ההכנסה שלו היא 2,100 שקלים גג. עכשיו הבת שלו התארסה, הוא התחייב 400 אלף שקלים. אמרתי לו, תגיד לי אתה בסדר? איך התחייבת 400? הוא אמר לי, הלכתי לרב… [אחד מן הפוסקים בעיר] והוא אמר לי – 400 אלף אפשר להתחייב. הוא שאל את הרב – אבל מאיפה? הרב אמר – ה' עוזר לכולם, הוא יעזור גם לך.

היעדר תכנון והתנהלות כלכלית כהתנהגות יום-יומית

היעדר התכנון מוביל במידה רבה לסט התנהגויות כלכליות יום-יומיות הייחודיות למשקי הבית החרדים. כאשר שוחחנו עם מנהל אחד הגמ"חים החרדיים, הוא פתח את תיבת הדואר הפרטית שלו והוציא משם מקומון חרדי. את העלון הוא פתח באופן מקרי והציג בפנינו פרסומת של רשת קמעונאית חרדית המשתרעת על כפולת עמודים. הוא ביקש מאיתנו לקרוא את האותיות הקטנות המופיעות מתחת למודעה: אצלנו מכבדים כרטיסי כארד שופ; שפע כארד; היימיש כארד; מזון מחיה; עיון הפרשה; אידיש כארד; אש"ל ירושלים; חסדי יעקב ע"ר; מוסדות קבר רחל; תווי מזון משרד הפנים".

מ', יועץ לשעבר בארגון מסילה, דיווח על חלוקות לחם גדולות המתבצעות אחת לשבועיים בריכוזים החרדיים, כשהמונים עומדים בתור ומקבלים כיכרות של לחם טרי. החלב מחולק גם כן באמצעות 'כרטיסי מחיה' שונים, וכך גם סלטים שנותרו משמחות.

בימי 'בין הזמנים' [חופשת בני הישיבות] מוצגות על לוחות המודעות הצעות למנות צוהריים בשריות במחיר של 13 שקלים בלבד לכל בני המשפחה. אין פירוש הדבר שכל משפחה חרדית נהנית או מתקיימת על חלוקות חסד אלו, אך עובדת היותן כה פופולאריות ברחוב החרדי מלמדת על ההתנהלות היומיומית.

"זו תעשייה שלמה שמנציחה את הנורמה של קניות זולות על ידי המשפחות החרדיות ולא מאפשרת להם לצאת מן המעגל הכלכלי הבעייתי שהם לכודים בו", סיכם מנהל הגמ"ח.

באחת ההרצאות שנמסרה בכנס כלכלה חרדי שאורגן על ידי 'גמ"ח יד שמשון', אמר המרצה – הרב ישראל פלנר, מראשי ארגון החסד הגדול 'קופת העיר' – כי הוצאות החגים אינן דורשות מהארגון היערכות מיוחדת, כיוון שרוב המשפחות החרדיות מצליחות לקבל סיוע מן הקרנות ומן העמותות השונות המעניקות סיוע כספי לצד מוצרי מזון לחג.

הישענות על הלוואות כ'זמזום מתמיד'

באחד מן הראיונות המקדימים עם המומחים לכלכלה החרדית אמר לנו מ', יועץ לשעבר בארגון 'מסילה': "כולם פה עם חובות. פה הטעות שלך אם אתה מנסה לבדוק מי כן ומי לא".

תשלום החובות החודשי של המשפחות החרדיות שהשתתפו במחקר נע בין אלף ל-13 אלף שקלים. הממוצע עמד על 4,900 שקלים, המהווים 24.6% מכלל ההוצאות החודשיות ו-22.1% מכלל ההכנסות. נזכיר שוב כי מחקר זה אינו כמותני, ועל כן מספרים אלו אינם ביטוי של מדגם מייצג; הרציונל ומתן הפשר למספרים אלו, הם החשובים והרלוונטיים לענייננו.

ההישענות הגורפת של המשפחות החרדיות על הלוואות – במה שאנו מכנים כ'זמזום מתמיד של הנטל הכלכלי' - עלתה בראיונות רבים. למשל בריאיון עם בני הזוג דוד ושרה, המחזירים מדי חודש חובות לכמה בנקים שונים:

יש לנו שתי הלוואות פתוחות, 120-100 אלף שקל בערך. אני יכול לברר את זה, אבל משהו כזה… אנחנו נותנים הוראה לבנק הזה שיעביר לבנק הזה ולבנק הזה.

ואילו נפתלי אמר:

שאלת אותי אם יש לי הלוואות בבנקים. יש לי אוברדרפט בשלושה חשבונות בנקים. במצטבר, זה גם יושב על איזה 100 אלף שקל. וחוץ מזה אני משלם ריביות כל חודש, 13%, לא יודע כמה הם לוקחים, הגנבים האלה..

בפרק זה איננו מבקשים להדגיש את ההלוואה גופה, אלא את העיסוק הרב בה. בעגה החרדית תופעה זו מכונה 'לגלגל חובות' או 'לגלגל גמ"חים', כלומר נטילת הלוואה מגמ"ח זה לגמ"ח זה, מבנק אחד לבנק אחר. נראה כי ההישענות על הלוואות והעיסוק בהן ככלי שמאפשר 'לגמור את החודש' – להבדיל מהכנסה פרודוקטיבית או מתכנון כלכלי מסודר – הינה השלכה (חלקית, לכל הפחות) של 'תפיסת הנס'.

ההכרה כי בסופו של יום 'ניתן להסתדר', וכי את המינוס אפשר יהיה לכסות בעזרת סיוע מגמ"ח זה או אחר, מאפשרת את ההתנהלות הכלכלית שתוארה בפרקים הקודמים, גם נוכח הפערים הגבוהים והחובות שמצטברים בעקבות נישואי הילדים.

כך למשל סיפר מיכאל, אברך בן 34 ואב לשבעה ילדים (שאינם נשואים), על שהתרחש עימו בתקופה שבה חלה במחלת הנשיקה (מונו): "הייתי עם מונו, ואתה גמור לגמרי, ועכשיו הגיע ה-20 לחודש, וזו הייתה תקופה שירדו לי הרבה דברים ב-20 לחודש. בכל פעם הייתי צריך לגייס הלוואות או משהו כדי ששום דבר לא יחזור. ברוך השם אני נשוי 12 שנים ומעולם לא חזר לי צ'ק, וחשבון הבנק תקין לגמרי, ברוך השם".

ידידיה, אב לשישה, סיפר על 'נס' שאירע עימו, שכרוך גם כן בהלוואה. היה זה ביום שבו הבין כי הוא נמצא בחוב של 8,000 שקלים שאין ביכולתו יכול להשיב. הוא פנה בתפילה לקדוש ברוך הוא:

אמרתי לו [לקדוש ברוך הוא] – בכל חודש אני דואג לזה, אין לי כוח. תדאג לזה אתה. [ובאותו יום] אני חוזר הביתה ושומע את אשתי מסיימת שיחת טלפון ואומרת: טוב, אני אשאל את בעלי, אני אחזור אלייך. היא אומרת לי שהיא דיברה עכשיו עם אחותה, ושהיא אמרה שיש להם 8,000 שקלים מיותרים בחשבון, אם אנחנו צריכים אולי הלוואה. אמרתי לה – תתקשרי אליה ותשאלי אותה אם יש אפשרות שזה ייכנס אלינו כבר היום כיוון שאנו זקוקים לזה. וכך היה.

יהונתן, אב לתשעה, קשר גם הוא בין ההלוואות לסיוע השמיימי: "לקחתי הלוואות ביחד, גם לדירה וגם לחיתון הבת, בדיוק באותו חודש. באותו חודש שאירסתי את בתי, חתמתי חוזה על דירה. לקחתי חובות בשווי של מיליון, והצלחתי לשלם איתן חובות של קרוב לשני מיליון. אין לי מושג איך, זה הנס שאנחנו מדברים עליו".

לדברי הרב יעקב, מנהל גמ"ח הלוואות: "חוץ מהחריגים, כל מי שמשיא את ילדיו, כולם צריכים גמ"ח. ודאי שהם צריכים גמ"ח. זו אחת הדרכים של האמונה".