הרב יוסף בלוי היה בנו של הרב ברוך יהודה בלוי, מעסקניה הנודעים והעצמאיים של ירושלים, ונכדו של הרב משה בלוי מנהיג אגודת ישראל. בנערותו התקרב לחב"ד ועד מהרה הפך לחלק דומיננטי ומוביל בצמרת הנהלת מוסדות החינוך של חב"ד.
במשך שנים רבות היה יד-ימינו של הרב אפרים וולף, בא כוחו של הרבי מליובאוויטש בארץ ישראל, וניצב על האבניים בעת הקמת מוסדות חב"ד בלוד, כפר חב"ד, ובקריית מלאכי.
בכל אותן שנים היה הרוח החיה בארגון הגג של מוסדות חב"ד ברחבי הארץ ונחשב למוח שמאחורי הקמת שיכון חב"ד בלוד, שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, ופיתוח ושגשוג הישיבות בלוד, בכפר חב"ד, בנחלת הר חב"ד, בראשון לציון ועוד. במסגרת זאת אף היה במשך שנים מנהל בתי הספר למלאכה בכפר חב"ד, שבהם התחנכו מאות נערים, שרק בזכות זאת שמרו על הגחלת ומסורת ישראל סבא.
במהלך כל השנים בכל תפקידיו תרם תרומה עצומה להקמת ממלכת החינוך של חב"ד בארץ.
במרוצת השנים נבחר הרב בלוי לרב המועצה הדתית האזורית בקעת הירדן. במקביל, במסגרת שירות מילואים פעיל שלו בצה"ל, הגיע לדרגת סא"ל.
במשך שנים לא מעטות נמנה עם הסגל הבכיר של משרד החינוך. בתפקיד זה רתם את המשרד ובאמצעותו את כל רשויות המדינה הרלוונטיות להעצמת החינוך היהודי בחבר העמים בהקמת תכנית חפציב"ה שיצקה את היסודות להקמת מערכות החינוך היהודיות הפועלות עד היום במדינות חבר העמים, בין היתר, באמצעות שלוחי חב"ד הפזורים במדינות אלו.
לימים מונה ליו"ר המועצה הדתית בקריית מלאכי, תפקיד בו כיהן עד יומו האחרון, כשהוא משקיע רבות בפיתוח ושכלול שירותי הדת בעיר לכל החוגים והעדות, תוך כדי התמודדותו עם מחלה ממארת קשה שבסופו של דבר קיפדה את פתיל חייו.
הרב בלוי היה דמות מופת של עסקן ציבורי שהיה מסור בכל נימי נפשו לרבי מליובאוויטש ופעל לקיום וביצוע הוראותיו במשך כל השנים ללא הפוגה, תוך שהוא מותיר מאחור את טובתו האישית ומקדיש לילות כימים למען הכלל והפרט.
בעת מחלתו כתב את זיכרונותיו עבור בניו וצאצאיו. הפרק המתפרסם כאן באתר חרדים 10 לראשונה, תוך השמטות חלקיות, מגולל את פרשת 'התרגיל המסריח' שטלטל את המדינה לפני 35 שנה בדיוק, ואת פרשת 'התרגיל המדיח' שבא בעקבותיו - וטלטל טלטלה עזה את חסידות חב"ד.
פרק ראשון: המאורעות הסוערים
את הפרק הנוכחי כותב הנני עבורכם, בניי וצאצאי היקרים והאהובים. אך אל נא תשכחו ושימו אל ליבכם, כי בכל זאת שונה פרק זה בספר זיכרונותיי. שונה, כי בבואי לסקור בפניכם את סדר השתלשלות מאורעות אותם ימים, חובתי לציין גילוי נאות: שלא כמו פרטים אותם תיארתי עד כה, בפרקים הקודמים - בהם ציינתי מאורעות והתרחשויות שהייתי פעיל ומעורה בכל פרט ושותף לקבלת החלטות ויישומן; כאן אין לי מנוס אלא להישען על תהליכים ופרטי פרטים, מרביתם מהתיעוד הכרונולוגי והמדוקדק, שנכתב על ידי מנהל המגעים, ידידי החשוב הגה"ח הרב אריה ליב קפלן.
וזאת מפאת העובדה, שכאמור לא הייתי מעורה בתהליכים אלו, אף שידעתי אודות חלקם ועודכנתי מפי הרב קפלן הן אודות קשרים מפתיעים שנרקמו עם אישים מהביצה-הפוליטית והן אודות הדרכותיו ומענות-הקודש המיוחדים אותם זכה אז לקבל מהרבי בזמן אמת ולאורך כל הדרך. בשעת מעשה, שיתף אותי הרב קפלן לא-אחת בהתחבטויותיו ולבטיו, תוך כדי צעידה במשעול הכי שנוא ומנוכר עבור עסקן חב"די אמיתי: המרחב הפוליטי הישראלי.
תשאלו, מה לי ולכל זאת; מדוע אני בוחר להוסיף פרק בספר זיכרונותיי, אם אין הדברים קשורים למעשיי ולא הייתי מעורה ומעורב בהם? זו שאלת השאלות שפרק זה מחדד.
לכם, צאצאיי יקיריי, רוצה אני להציג את הפרשייה שאמנם נקשרה בשמי, אך מעולם לא היתה ועודנה זרה ורחוקה מעולמי ומאוצר זיכרונותיי ותולדותיי עד היום.
וזוהי סיפורה של פרשיית תש"נ, ימים שייחרטו מן הסתם כתקופת השפל בדברי ימי העשייה הציבורית החב"דית בארץ הקודש.
להלן ננסה לקבץ עלי כתב באופן סדור ומדוקדק, את השתלשלות המאורעות הסוערים, בהם הצליחה חבורה אינטרסנטית של קטני-קומה צמאי כבוד, מקצה השדרה הפעלתנית, לנפץ בקול רעש גדול את תדמיתה המלכותית המכובדת והעילאית של העסקנות החב"דית שנרכשה בתבונה ומסירות ושקדנות רבה, בידי דמויות מופת קמאיים שגויסו על ידי הרבי לשרת בקודש בשנות הבראשית ועשו זאת תוך ביטול אמיתי, באמונה וכישרון מופלא.
בשורות הבאות, ננסה לשחזר אחת לאחת את קורות אותם ימים.
בחירות תשמ"ט
בשלהי חודש תשרי תשמ"ט, נפל דבר בישראל. לראשונה מאז קום המדינה - ומאז היווסדה של ממלכת חב"ד - נקטה חב"ד בפעולה פוליטית מובהקת ופעלה באופן מפורש גלוי ומובהק לטובת מפלגה בבחירות בישראל.
המערכה יצאה לדרך בהושענא רבא תשמ"ט, קרוב לחודש ימים לפני הבחירות, כאשר לפתע מגיעה הוראה ברורה מהרבי לר' אפרים וולף - יו"ר אגודת חסידי חב"ד - לפיה "באופן יוצא מהכלל" על חב"ד לתמוך ולפעול למען הצלחת רשימת אגודת ישראל שסימנה ג'.
בציבור פורסם נוסח (איני מתיימר לחתום על מהימנות הדברים, אך כך פורסם) בערך בזה הלשון: "שרבני חב"ד ועסקני חב"ד זאלן זיך אריין לייגן אין דעם אז וואס מער מענטש'ן יצביעו בעד ג'" (שרבני חב"ד ועסקני חב"ד יכניסו עצמם בעובי הקורה בכדי לוודא שכמה שיותר אנשים יצביעו למפלגה שסימנה ג').
להוראה תקדימית זו, קדמה סאגה כמותה לא ידעה היהדות החרדית עד אז. קודם לכן, הקים ראש ישיבת פוניבז' סיעת-בת אותה כינה 'ארגון בני תורה' (ובקיצור: אב"ת), ועד מהרה החל לנהל מו"מ עם מפלגת האם בתוכה פעל אז, תחת נימוק רשמי: הגיע העת לשים קץ לקיפוח "האברכים בני התורה" - ודרש ייצוג בולט יותר לקבוצה זו בתוך אגודת ישראל.
כמובן, ככל שהתקדם המו"מ בין אב"ת לראשי אגודת ישראל, התברר שהאינטרס האמיתי נע סביב ציר אחד: לשוב ולשלוט על בטאון אגודת ישראל 'המודיע' - ובמסגרת שליטה זו הוצבה מטרה: בשום אופן לא יוזכר השם "חב"ד" בין דפי העיתון, בשום צורה ודרך איזו שתהיה.
עסקני אגו"י נקלעו למבוכה.
בסמוך למועד סגירת הרשימות והגשתן לקראת הבחירות, פורסם כי האדמו"ר מוויזניץ' (-בעל 'הישועות משה' זצ"ל) לא הסכים לתת ידו לכך, ומתוקף תפקידו כנשיא מועצת גדולי התורה – התבטא (על פי הפרסומים) ואמר: "לא אתן יד להחרמת עדה קדושה מישראל". מועצת גדולי התורה תתנגד לפסילה זו ולקיטוב בתוככי עדת החסידים.
באותה שעה ניתן האות להקמת מפלגה חדשה 'דגל התורה', בראשה הוצבו אברהם רביץ ומשה גפני. ומיד לאחר מכן, כאמור, ניחתה אותה הוראה כרעם ביום בהיר, בה הרבי "לא נשאר בעל חוב".
כך או כך, התוצאה היתה כי חסידי חב"ד התגייסו בכל כוחם ובשיא הלהט להצלחת רשימת 'אגודת-ישראל' - והתוצאה בתום יום הבחירות הכתה בתדהמה והוכיחה לעין כל את כוחה והשפעתה הגדולה של חב"ד בציבוריות הישראלית.
למעשה, חרף פרישת תומכיה הליטאיים של המפלגה, קטפה ג' חמישה מנדטים. לראשונה, ובפעם היחידה בתולדותיה, קיבלה אגודת ישראל קולות בערים ומחוזות בהם אין דריסת רגל חרדית. דגל התורה, בעמל עצום, הצליחה להכניס שני מנדטים לכנסת ואף זאת כתוצאה מהסכם עודפים שחתמה עם ש"ס.
כבר בנקודה זו ברצוני לציין, למען הסר כל ספק: למיטב ידיעתי, ולאור ידיעות ברורות וחד משמעיות שהגיעו אליי, המעורבות הכל-כך אינטנסיבית של חב"ד בבחירות, לא עמדה בקנה אחד עם רצון קודשו והוראתו הראשונית של הרבי. ידועים לי עדויות מכלי ראשון על התבטאויות מפורשות של הרבי לפיהן הדברים התרחקו כמטחווי קשת מהעמדה המקורית אליה כיוון הרבי.
אחת האסמכתאות שניתן לציין בקשר לכך, היא דבריו של המזכיר ר' בנימין קליין שסיפר כי בחורף תשנ"ב – כאשר החלו להדהד הכנות ראשוניות לקראת בחירות 92' (שהתקיימו בקיץ של אותה שנה, בכ"ב סיון) וגורמים חדורי להט-פוליטי מקצוות מחננו ניסו להיערך שוב לקראת הבחירות שבאופק ולפתוח במגעים, ואף לגרור שוב את חב"ד אל תוך קלחת הבחירות, עצר זאת הרבי.
כך או כך, בהשגחה פרטית וללא קשר למעורבות החב"דית - שעדיין לא היתה קיימת, שובץ בקצה רשימת אגודת-ישראל לכנסת חסיד חב"ד בשם ר' אליעזר מזרחי. עסקני אגו"י מיקמו אותו במקום החמישי, שנחשב רחוק ומחוץ לטווח האלקטורלי, גם לדעת האופטימיים שבחבורתם…
הסיבה נבעה מכך שאביו המנוח, הרב יעקב מזרחי, כיהן כחבר-כנסת מטעם אגו"י. זהותו ענתה אפוא על הפרופיל אותו חיפשו לשבץ בשולי הרשימה, במיקום בלתי ריאלי: גם כדמות אותה ניתן להציג כבשר מבשרה של המפלגה, בן למי שכיהן בפועל כח"כ במפלגה, וגם כבן לעולי תימן, שהצבתו עשויה לדבר לליבם של ציבור מסורתי בני עדות המזרח.
כאמור, הצבתו במקום החמישי היתה במועד בו איש לא העלה בדעתו שאגו"י תקבל חמישה מנדטים - גם על ארבעה או שלושה מנדטים לא חלמו אז.
אולם כאמור, יד החסידים היתה על העליונה וכשוך המערכה התייצבה סיעה ענקית (במונחי הימים ההם): אגודת ישראל מנתה חמישה מנדטים ואל הכנסת נכנס גם ח"כ הרב אליעזר מזרחי.
פרס אורב מהצד
הבחירות הסתיימו, הגיעה עת הרכבת הממשלה ודי ברור היה כי בידי ראש הסיעה הגדולה, יצחק שמיר מהליכוד, יש את הכוח והיכולת להרכיב ממשלת ימין צרה בהשתתפות סיעות הימין והחרדים בלבד.
בפועל, העדיף שמיר להקים אז ממשלת אחדות עם 'המערך' (-הגלגול הקודם של מפלגת 'העבודה'), כאשר הוא מכהן כראש הממשלה ושמעון פרס הוא שר האוצר ומ"מ ראש הממשלה.
לאחר כינון ממשלת האחדות בראשות שמיר, היתה ציפייה דרוכה לתיקונו המיוחל של חוק 'מיהו יהודי'. היתה זו דרישה חד משמעית, שהוצבה על הפרק על ידי סיעת אגודת ישראל ונכללה בהסכם הקואליציוני.
אולם ראש הממשלה שמיר לא סיפק כיסוי להתחייבות זו. ומי ששם לב לכ ך, בחושיו הפוליטיים המיומנים, היה ממלא-מקומו ויריבו הפוליטי, שמעון פרס, שהחיידק הפוליטי לא נתן לו מנוח והוא חיפש כיצד לטרוף את הקלפים ולכבוש לעצמו את כס ראשות הממשלה.
באותם הימים, נקלעה חב"ד למקום בלתי צפוי. באמתחתה היתה הצלחה פוליטית נדירה, ברור היה שהיא העניקה לאגו"י לא פחות משלושה מנדטים - כוח עצום במונחי הפוליטיקה הישראלית של שנות ה-80.
האם ומה לדרוש בתמורה? נחלקו הדעות, כאשר היו שסברו שחב"ד צריכה להמשיך להיות מעורבת בנעשה ואחרים שסברו שעלינו להתנתק ולשוב למחוזות העשייה הניטרלית.
בידיעה, וככל הנראה בהסכמה של הרבי, הוקם ועד עסקנים שישב על המדוכה כדי לבחון האם ומהן דרישות חב"ד מאגודת ישראל. בראש אותו ועד התייצב רבו של כפר חב"ד הרב מרדכי אשכנזי, כאשר מעל לפני השטח היתה רק דרישה אחת: תיקון חוק מיהו יהודי.
מה הרקע לכך ששמיר סירב וחמק ממילוי התחייבויותיו המפורשות בנידון? קשה לקבוע כיום בבירור. יתכן והיה זה פרי לחץ אדיר של יהדות התפוצות וגורמים רבי השפעה שמנעו ממנו לתקן את החוק. אני זוכר כי רווחה אז גם שמועה, שלשמיר ניתנה "צוואה" בלתי כתובה מפטרונו הפוליטי וקודמו בתפקיד מנחם בגין, שהורה לו בשום אופן לא לתקן חוק זה.
כך או אחרת, מי שזיהה את ההזדמנות ובחושיו המחודדים אץ לקדם בחסות העניין את שאיפתו הפוליטית, היה פרס - שמצא עילה ליצור מחדש שותפות עם הציבור החרדי, כדי שבבוא העת יוכל לכבוש גם באמצעות נציגיהם את כס ראש הממשלה.
את התכנית רקם לאיטו, בעודו יושב בעמדה רבת השפעה כשר האוצר שתקציבי המדינה נתונות בידיו.
הפרק הבא: מפגש עם תחום בלתי מוכר - הפוליטיקה
