מוישי, אנחנו מקיימים את השיחה הזו במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. השיחה תהיה שונה מעט, משום שמצד אחד השם שלך מוכר מאוד, אתה כותב כבר שנים באתר 'בחדרי חרדים', מתראיין בקווי הנייעס ובכלי תקשורת, בעל פודקאסט 'זכרון מוישה' ומפעיל חשבון טוויטר עם עשרות אלפי צופים. אבל מצד שני, רבים לא באמת יודעים מי אתה. אפילו תמונה שלך אינה מתפרסמת.
אני אבקש ממך, כפי שאני מבקש מכל האורחים - ספר תחילה קצת על עצמך: איפה גדלת, איפה למדת, מה אתה יכול לספר על המשפחה שלך.
האמת נכון, חונכתי מבית אבא לחיות בצניעות. זה לא שלא מכירים אותי, היום כמעט כולם מכירים ויודעים. אבל עדיין תמונה זה הצד החלש שלי...
אני גדלתי בבני ברק, במשפחה ליטאית שורשית. למדתי בישיבת באר יעקב, שם זכיתי לקרבתו של מורי ורבי מרן הגרמ"ש שפירא זצ"ל. התחתנתי גם עם בת למשפחה בני ברקית - וכמו כל האברכים, נשלחתי למודיעין עילית. יש לי 6 ילדים בלי עין הרע, ועם התרחבות המשפחה עברתי, לפני שלוש שנים, לבני ברק.
איך הגעת אל עולם 'הנייעס'? מה גרם לך, בעצם, לעסוק בתקשורת?
כבר מקטנות נמשכתי לבתי גדולי ישראל, לחצרות האדמו"רים והנעשה שם. רק לשם דוגמא, אני נזכר בביקור ההיסטורי שערך הרבי מויז'ניץ, בעל ה'תורת מרדכי' ממונסי זצ"ל אצל אחיו הרבי בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל. זה היה אירוע מרגש מאוד ומדובר מאוד, כיון שזה היה לאחר שנים של נתק, בהם שני האחים לא נפגשו כלל. ואני, שיצר הסקרנות ביעבע בתוכי, רצתי אחרי הישיבה יחד עם עוד חבר, ל'טיש' המשותף של האחים האדמו"רים, שנערך אז במסגרת קבלת פנים. זה היה בשנת תשס"א כמדומני.
בכל אופן תמיד התעניינתי בפרטים הקטנים, בעיתונים שדיווחו נייעס - וכשהיה צריך פרנסה זה היה למקצוע שלי. ברוך השם שאני עוסק לפרנסתי במשהו שאני גם אוהב.
את התשובה לשאלה הבאה אני מכיר מקרוב, אבל לפרוטוקול אני אשאל אותה: מי קלט אותך בעולם התקשורת? איפה התחלת?
זה התחיל ב'קווי הנייעס', ב'קול החרדי' של האחים יענקי ויום-טוב ביכלר, המשיך ב'קו הציבור' שהיה אז של דודי ברנשטיין ויענקי קצבורג, במגזין התמונות הראשון 'כל העולם כולו', ובמקביל באתר 'טוג' - אתר שהקים יעקב לבין מ'יתד נאמן', שנסגר כאשר פורסם האיסור של הרבנים וגדולי ישראל על ה'אינטרנט החרדי', שם שימשתי ככתב חצרות.
לאחר הסגירה הגעתי אל אתר 'בחדרי חרדים', שם התחלתי לכתוב החל מה' שבט תשע"א - אז עלתה הכתבה הראשונה שלי, על מצב בריאותו של הרבי מויז'ניץ בעל ה'ישועות משה' זצ"ל.
מי שקלט אותי היה כמובן אתה, דוד 10, באמצעות ידידי שימען ברייטקופף שהיה באותם ימים עורך באתר.
וכאן צריך לפרגן ולהגיד מילה טובה. ותכתוב את מה שאני אומר: "ממך למדתי את הכל, על מה לשים את הנקודה בכתבה, איך ליצור כתבות מגזין, כתבות חג, והכי חשוב איך לפנש כתבות עד הסוף ולהציג אותם לקורא שיבין את הסיפור".
אפשר לומר שהמצאת את תחום הכיסוי של 'הנייעס' מחצרות החסידים ועולם הישיבות. זה קרה כי 'חפרת' על זה או שפשוט החומר התחיל לזרום כי יחצנים ו'נייעסנים' פשוט חיכו שיבוא מי שיתן את הבמה?
בוא לא ניסחף, 'המצאתי' - היה בשבועונים של אז כתב בשם יעקב רייניץ שעסק בנושאים הללו, אבל היו דברים שלא יכלו להיכתב בשבועונים ואנחנו היינו הבמה. ניתן לומר שבעצם אני שכללתי את הסיקור האינטנסיבי - וכמו שאתה אומר אנשים פשוט חיכו לזה. וזה רק הלך והתגבר, והיום השוק רווי בתעשייה ברוך ה'.
אחרי שנים של כיסוי חצרות רבנים ואדמו"רים, איזו חצר אתה הכי אוהב?
אצלי ברוך ה' כולם אהובים כולם ברורים, אבל בתקופת הקורונה גיליתי את עולמה של חסידות בעלזא - ובראשם את מנהיג החסידות הרבי מבעלזא, שהייתה לו משנה סדורה בכל מה שנוגע להתנהלות אותה סיקרתי ועל פיה ועל פי גדולי ישראל נוספים הלכתי. אז אם אתה שואל אותי את מי אני אוהב - אז את בעלזא.
ואיזו חצר היא יצרנית 'הנייעס' מספר אחת?
אוהו, זה מורכב. בגדול, בכל חסידות אפשר לייצר כל הזמן, השאלה על מה אפשר לכתוב, מה דורש פרסום ומה לא. אבל בגדול, ככל שהחסידות יותר גדולה היא מייצרת הרבה נייעס. כמדומני שויז'ניץ בראשות הרבי שבימים אלו זקוק לרפואה, מספקת הרבה כותרות.
ספר קצת על הפודקאסט 'זכרון משה' אותו אתה מגיש עם - גילוי נאות: אחיין שלי - יצו פלדמן.
האמת הופתעתי. פתחו אצלנו באתר 'בחדרי חרדים' פלטפורמה של פודקאסטים לחרדים בשם 'דוסקאטס' וביקשו ממני להתחיל ליצור. מיד רתמתי לעניין את חברי הטוב ביותר יצו פלדמן, ויחד הקלטנו כבר קרוב ל-60 פרקים, כאשר כמעט מידי שבוע אנחנו מסכמים את הסיפורים של השבוע בזווית שלנו.
התגובות הם תגובות כה רבות שקשה לוותר. זכיתי שההגשה שלי עם יצו היא נוחה ונעימה מאין כמותה. יש ביננו סנכרון אוטומטי, כל אחד מבין את השני עוד לפני שהוא מדבר.
עוד קודם לכן יצרת עם אריה ארליך, עורך מגזין משפחה, את 'פארענצ’עס'. איך זה נולד?
צריך לומר שעיתון 'משפחה' הם החלוצים ב'פודקאסטים חרדים' וכמתבקש הם ביקשו ליצור פרקים על עולם החסידות. פנה אלי אריה ארליך - והסכמתי. זה הפודקאסט הכי מואזן במערכת, שהגיע כבר ללמעלה ממליון דקות האזנה רק בטלפון המיוחד.
הרבה פעמים אתה חושף, לפעמים בציניות מושחזת, תופעות או אירועים שיוצרים לעג או כעס כלפי אישיות או חצר או ישיבה מסוימת. איך אתה מרגיש עם זה? מבקרים אותך על זה?
צריך לומר ביושר, היום פחות היד קלה על המקלדת מאשר פעם, אני אוהב לעשות שמח ולכן פחות מבקרים אותי, כי יודעים שהכל זה בשביל שתהיה שמחה ומצב רוח טוב בעם ישראל. אבל מעולם לא אפגע ברב או אדמו"ר או קהילה כלשהי, לא בצורה ישירה גם לא בעקיפה. זה קו אדום אצלי.
אלו שבעיקר לא מבינים תיעודים מסוימים מבפנים - הם החילונים, שמיד תוקפים או מצקצקים בלשונם, וצר לי על כך. אבל אני לא חושב שאני או מישהו אחר צריכים להתנצל על כך. כי בשורה תחתונה כל מה שאני מסקר, משקף את אורח החיים החרדי האותנטי - גם אם אלו ניואנסים דקים שזר לא יבין.
כי האמת שהחילונים, גם אלו שבאמת רוצים לדעת ולהתעניין, לא יבינו לעולם את 'הקוד הגנטי' של הציבור החרדי. ותמיד הם ימצאו על מה להיתפס ולקנטר.
•
אני אשאל כעת, כפי ששאלתי את יתר עמיתך, סידרת שאלות על עיתונות:
תן לי רגע שלא תשכח מימי ההתחלה שלך בעולם התקשורת.
סיפור ענק על כלב שלא רצה לזוז מפתח של בית דין חשוב בירושלים, והדיינים הורו לסוקלו באבנים. פרסמתי את הסיפור והוא הגיע לכל העולם. אין כלי תקשורת בעולם שלא דיווח על כך, כולל באל ג'זירה וב'פוקס ניוז'.
בעל המעשייה התחרט לאחר מעשה, ותבע אותי ואת האתר שנסיר את הכתבה. לא הסכמנו. בסוף זה הסתיים בהסכם פשרה על תרומת מתקן למגבות נייר על שמי וארון תיקיות שתרם 'בחדרי חרדים' לבית הדין. אפשר לראות את המתקן עם 'תרומת משה ויסברג'.
מה, לדעתך, שיא העבודה העיתונאית שלך?
לעזור ליהודים, לעשות חסד, לתקן עוולות שאפשר, גם מבלי להגיע לפרסום בתקשורת.
מהו סקופ חייך?
וואו. אני באמת לא זוכר ולא מגאווה, כי היו כל-כך הרבה סיפורים אך הכל נשטף בשטף החדשות, אנשים לא באמת זוכרים. וגם עוד משו חשוב: כיום, עם ריבוי כלי התקשורת והמדיה הדיגיטאלית, לא הרבה בודקים או מצליחים לבדוק, מי באמת הביא ראשון סיפור כזה או אחר. אנשים מחפשים כתבות ייחודיות ונייעס שוטף.
ספר על האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת.
אסון מירון. זה תפס אותי כשאני יושב ברכב יחד עם יצו פלדמן, בסיום חתונת חברנו איש התקשורת אלי ביתאן, ורוצים לנסוע מאשקלון למירון. אנחנו מתחילים לקבל את ההודעות הדרמטיות ממירון. ויחד עם זה יש גם הכחשות.
בקיצור, ערפל שלם של מה שקורה בהר באותה השעה. יצו, עם חושיו המחודדים, אומר לי: מוישי אין מה לנסוע. ואז אני מתחיל להבין שמדובר באסון לא פשוט ומיד נסענו למודיעין עילית, שם התגוררתי בזמנו.
ומאותו הרגע שהתיישבתי על המחשב באותו לילה נורא, לא קמתי כמעט, עד לכניסת השבת ממש - כשסיימתי לעדכן על ההרוג ה-45. זו היתה עבודה סיזיפית, לאתר את כל השמות, להשיג תמונות של כולם. ובל נשכח שלרבים ממשפחות ההרוגים לקח המון זמן עד שידעו בבירור על גורל יקירם. זו היתה עבודת נמלים כפשוטו - וזה היה האירוע המשמעותי ביותר במסגרת שנות עבודתי.
מקרה בו חשת סיפוק מיוחד מעבודתך העיתונאית.
ישנם הרבה מקרים ואירועים בתוך המגזר שאני יכול לספר לך שנמנעתי מלפרסם אותם. כללו של דבר: הרגעים הללו, בהם נדרש ממני לעמוד חזק, ולא לחפש איך "לרצות" את יצר הסקרנות של ההמון. המקרים הללו הם אלה שיש לי מהם הכי הרבה סיפוק.
אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.
סיקור 'פרשיית אנג'ל' שהובילה לחרם במגזר החרדי. כשפגשתי את הבעלים של אנג'ל בשמחה חרדית, פחדתי מהתגובה שלו - והופתעתי לשמוע ממנו את ההפך הגמור. הוא אמר לי: אתה עשית את עבודתך נאמנה.
מה אתה אוהב בתקשורת החרדית ומה אתה מתעב?
אוהב את אלו שגם במסגרת עבודתם, עומדים איתן על העקרנות החרדיים, ללא בושה וללא משוא פנים, ואני מתעב את אלו שמתייפיפים, את אלו שמנסים לעגל פינות, לנסות לזכות באהבת הציבור הכללי וכלי התקשורת הכלליים.
מי הקולגה שאתה הכי מעריך?
באמת כולם אהובים, אבל יש לציין שניים: יענקי קצבורג, בעל רשת 'הפרגוד', פלטפורמת ההודעות הכי פופולרית במגזר, שאיתו אני כבר במצטבר 25 שנה יחד, מאז שאנחנו ילדים. וקולגה אמיתית זה הפרשן הבכיר ישראל כהן שבעבר היה סוג של 'מתחרה' אבל תמיד היינו חברים. היום צריך לציין את הפעילות הברוכה שלו למען משפחות החטופים.
איזה פוליטיקאי חרדי אתה הכי מחבב?
מש"ס - זה מיכאל מלכיאלי, אברך בן-תורה, מלא אנרגיות, שצמח מכיכר ספרא בעזרה לזולת, בסיוע לאזרח הקטן - ועד להיותו אחד מבכירי ש"ס ושר אהוב. ישיבשע'ר אמיתי.
מיהדות התורה - ח"כ יצחק פינדרוס הוא איש ציבור שנשמע בעקביות לגדולי ישראל, בכל צעד ושעל, ומשמיע בלי פחד ובלי להתבייש את דעתם. וכל זאת למרות שהיו לו נאכסים.
באגודה החסידית אני לא יכול שלא לספר על דמותו הקסומה בעיני של ח"כ ישראל אייכלר. מלבד היותו נציג החסידות האהובה עליי, חסידות בעלזא, הוא גם דוגמא ומופת של פוליטיקאי המשלב צניעות ויראת שמיים ודובר רהוט ליהדות הנאמנה.
אתה ליטאי. אבל אם היית חסיד - איזה חסיד היית בוחר להיות?
אם הייתי צריך להיות 'חסיד', הייתי נהיה חסיד בחצר בעלזא - בגלל הקהילתיות.
•
לאן לדעתך אנחנו הולכים? העולם החרדי בעוד 20 שנה - אז הוא יהיה כפול - יהיה זהה לזה של היום?
לפי המצב היום, בעוד 20 שנה אנחנו הולכים לראות אינסוף קהילות ומגוון רחב יותר של דעות. כבר כיום קשה לראות מנהיג אחד שמאגד את הציבור החרדי. אני מעריך שתהיה גם מפלגה של חרדים עובדים, מה שנקרא ה'חולצות הכחולות' שתצליח להיכנס לכנסת, כמובן באם אחוז החסימה ירד.
איך, לדעתך, תסתיים סאגת גיוס החרדים?
זה יגיע לנקודת רתיחה עד שיבינו שאי אפשר לגייס חרדים בכוח. זה לא הולך ולא יילך.
ויתכן שבסופו של דבר הציבור החרדי יהיה במעמד של להבדיל האוכלוסיה הערבית, אוכלוסיה ענקית שנהנית מזכויות אדירות, למרות שאף אחד לא חושב לגייס אותם.
